פני יצחק חלק ב קצט

ומהרימ"ט דכל דמשתמשים יחד בחצר לית ליה חזקה א"כ מאי חזקה אית ליה לעושה מלאכה זו בחצר כדי לומר דכיון דהבא מכח חזקה הוא דר ומוחזק בחצר וכו' אתמהא טובא כיון דאעיק' דדינא לא. מהניא חזקתו כלל לדעת גדו'. הפוס' הנז' וזהו ממש מ"ש הרמב"ן ז"ל בחי' בקושייתו הב' ע"ד רשב"ם דאין חזקה למי שדר עם הבעלים ולדעתם יצ"ו דירה ושימוש חד דינא אית להו וא"כ אי מרן נמי ס"ל הכי אדרבא הול"ל דל"מ חזקת ראובן כלל מהאי טעמא כיון דודאי גם שמעון שכנו היה משתמש ג"כ בחצרו איזה שימוש ובפרט מדרך כף רגל שהיה עובר ושב לתוך חצרו וחדריו ועדיף מההיא דכשכוני גוואי הוואי ומאי חזקה אית ליה כדי לטעון בעדו שלא להוציאו ממנה באופן שלענ"ד כל דבריהם בזה הם תמוהים עד מאד ולא ניתנו ליכתב כלל וזכינו לדין כעת שמתשו' מרן ז"ל הלזו נתבאר להדיא דמרן ז"ל תנא הוא ופליג ע"ד הפוס' הנז' דס"ל דכל דמשתמשים יחד עם המחזיק ל"מ חזקתיה דמחזיק ומרן ס"ל כשאר הפוס' ז"ל דפליגי בזה ומשו"ה לא אתי עלה מרן ז"ל לבטל חזקת ראובן מט' הנז' ומינה לנ"ד יש לנו לדון כן כמרן ז"ל דלא מבטל הני חזקת בני החצר הקט' מט' הנז' אלא אדרבא דיינינן דמהניא חזקתייהו כדס"ל למרן ז"ל ודעימיה וכמדובר: ועוד א איכא למילף מתשו' מרן ז"ל הלזו דכי היכי דבנ"ד דמרן ז"ל בכלל הנזקין דראובן הוא היזק עשן ונכנסים דהני נזיקין לית בהו חזקה כלל ואפי"ה ס"ל למרן ז"ל דטענין ללוקח וכו' כ"כ בד"ק ה"ה והוא הטעם בנ"ד דטענינן ללוקח המחזיק וכי היכי דבנ"ד דמרן ז"ל שני השכנים הוו לוקחים כמבואר בתשו' מרן ז"ל הנז' להדיא הה"נ בנ"ד דהם שני לוקחים וטענינן ללוקח המחזיק כנגד הלוקח המערער כנגדו וזהו ממש כס' מהר"ש הלוי ז"ל בחי' הנז' דבלוקח כנגד לוקח אפי' רשב"ם מודה כמ"ש בעניותי דק' זאת לפנים האר"ש: ומה שרצו הם יצ"ו לדחות דברי מרן שבתשו' זאת מכח דקא מדמו הם יצ"ו האי דינא דמשתמש בחצר חבירו לדברים העשויים להשאיל ולהשכיר דס"ל למרן גופיה בש"ע סי' קל"ג דמפקינן גם מיתמי ולא טענינן להו הה"נ הכא כ"כ בד"ק לדבר הזה יסלחו הצדיקים דלא דמו להדדי כלל ולא קרב זא"ז אפי' כעוכלא לדנא דשאני חזקת קרקע ממטלטלים כידוע ותו דאפי' הרב ב"ח ז"ל דפסק כרשב"ם ודעימיה ס"ל למר בהדיא בתשו' סי' ז' ובכ"ח סי' ק"ם סט"ו דבחצר קפדי אינשי ולא עבידי לאושולי או לאוגוריה כיע"ש וכל רבני האח' ז"ל דפליגי בדין מהרמ"א ומהרש"ך ז"ל וס"ל דגם במשתמשים יחד המחזיק עם הבעלים מהניא חזקה למחזיק מוכרח דהכי ס"ל דלא דמו הני תשמישי דחצר לדברים העשויים להשאיל ולהשכיר וכמובן ובהכי ממילא נדחו דבריהם יצ"ו ג"כ במ"ש עוד דלא שבקינן דברי מרן דהובאו בפשיטות בשה"ט להלכה מקמי דבריו שבתשו' וכו' ע"כ ותמהני טובא איך מלאם לבם לכתוב כזאת על מרן ז"ל דסותר עצמו ח"ו מש"ע לתשו' ודחו דבריו שבתשו' הס כי לא להזכיר כי רב המרחק ביניהם וזה פשוט: ומ"ש עוד שדברי מרן ז"ל בתשו' הנז' אינם מבוארים בפי' ליתא כלל דאדרבא ד"ק ז"ל מבוארים יפה ואין לך ביאור יותר מזה דקרי בחייל דטוענין ללוקח וכו' ומה הי"ל לבאר יותר מזה: ומה שהקשו על מרן האח' ז"ל והם יצ"ו נמשכו אחריהם דלא טענינן ליורש וללוקח מידי דלא הוה מהימן המוריש והמוכר שלהם בלא עדים וראיה והם יצ"ו האריכו בזה לענד"ן דלק"מ דשאני נדון מרן דתרוויהו לוקחים הוו ומשו"ה כתב מרן דטוענין ללוקח הבא בטענת חזקה להחזיקו בחזקתו כיון דגם המערער שכנגדו לוקח הוי וע"כ ל"א דלא ט טענינן ליורש. וללוקח היכא דגם המוריש והמוכר לא הוו מהימני בטענתייהו בלתי ראיה אינו אלא בלוקח ויורש כנגד הבעלים הראשונים עצמם המערערים כנגדם ברם כנגד לוקח שכמותו דלא ידע בבירור דלא קנה שכנגדו מבעלים הראשונים טענינן ליורש וללוקח הבא מכח חזקה כנגד היורש ולוקח שכנגדו והם הם דברי הרב מהר"ש הלוי ז"ל ממש ובזה ניח' לענ"ד מה שהק' על מהרש"ל הרב"ד והרב"ע ומהרא"ק ז"ל במטה אשר ז"ל שהביאו הם יצ"ו בד"ק וע"פי האמור לק"מ עליה ודברי מהרש"ל ומרן ז"ל בתשו' זו צדקו יחדיו ואין בהם נסת"ר מהדין הנז"ל כלל כנלע"ד ברור: עוד כתבו וז"ל ומה גם שאם אנו מפרשים דברי מרן וכו' א"כ יוצא וכו' ע"כ הנה מאי דמספק"ל בדברי מרן ז"ל אם חוזרים דבריו גם על היזק עשן וכו' לדידי פשיטא לי טובא דדוקא על היזק עשן והנכנסים ויוצאים קאי מרן ז"ל דהני תרי נזקי לית להו חזקה כלל שכן מבוארים דברי מרן ז"ל בתשו' זו דקאי עלייהו דוקא וזה פשוט בלתי ס' אצלי כלל: ומ"ש הם יצ"ו דא"כ יוצא שדבריו הם נגד השס' דלא יחפור וכו' נלע"ד דלק"מ כלל דהנה אמת דכ"כ מהריב"ל בח"ג סי' ג"ל והביא ראיה מסוגיא זו דלא יחפור דבקוטרא גופיה דלית ביה חזקה אין טוענין ללוקח וכו' יע"ש וכ"כ משמו הרב נח"בך והרב נדיב לב ז"ל וש"פ ז"ל מ"מ זאת מצינו להר"ש בא ז"ל בתולדות אדם סי' מ' שהביא לס' השואל כנ"ד דהכי ס"ל למר דאע"ג דהאב לא היה נאמן בלתי ראיה מ"מ ליתמי טענינן וחיליה דמר מאותה סוגיא ד"פ חזקת עצמה דאמרי' אם מת על האחין להביא ראיה אלא דהרשב"א ז"ל התם פליג עליה יה ודחה ראייתו הנז' יע"ש וכבר הביא ד"ק הרב כנ"הג ז"ל בח"מ מ"ב סי' ק"ח הגהט"ו אות ג' יע"ש וכן תראה למהרש"ך ז"ל בח"ב סי' קפ"ג שהביא דברי מהריב"ל הנז' וכתב עליו שהוא דין מחודש וצריך לעמוד עליו דיראה דבכל גוונא טענינן ליורש אף שהמוכר היה צריך לברר דבריו בעדים מ"מ וכ וכו' עכ"ל יע"ש והכי חזינא למהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' רנ"ס דס"ל להדיא דטוענין ללוקח גם במידי דהמוכר היה צריך ראיה לטענתו כיע"ש והגם דמהרש"ג ז"ל בסי' ט"ל תמה עליו יע"ש עכ"פ מידי סברתו לא יצאנו ומ"ש הרב נד"ל ז"ל בדמ"ט ע"א בישוב תשו' מהרשד"ם הנז' יע"ש עם כי באמת דבריו נכונים מ"מ הרב מהרש"ג וש"פ ז"ל לא הבינו כן בדברי מהרשד"ם הנ"ל וגם ראיתי להרב מ"מ ז"ל בסי' ס"א שכ"כ וז"ל ואשכחן בגדו' מזו דטענינן ללוקח במי שהחזיק לנזקין גדולים