פני יצחק חלק ב קצח

והרב מהרי"מ ז"ל דאייתי הברכ"י ז"ל מידו בכה"ג דנ"ד והדברים פשוטים: עו"כ וז"ל עו"כ וכו' אתה תחזה להב"ח וכו' ע"כ גם בזה תמהני עליהם טובא כי אני כתבתי בפי' דלדעת הרבנים החולקים ליכא ראיה מהכא דיש לחלק מדירה יחד לשימוש יחד וכו' ומה להם כי יצעקו לדחות אותי מדברי הב"ח ז"ל דלא מחלק בהכי הלא הרב"ח ז"ל מר ניהו אזיל בשיטת מהרש"ך ומהרימ"ט ז"ל ואני אמרתי לחלק לדעת החולקים עליהם וכעת יאמר גברא אגברא קרמית אתמהא וזה פשוט: עוד כתבו וז"ל עו"כ וז"ל גם הראיה וכו' ועהס"ר וכו' ע"כ ואנץ אומר אדרבא עמהם הס"ר במ"ש דבודאי הגמור דאליבא דידהו וכו' דמי מכריחנו לומר כן בד' מרן ז"ל כיון שלא הביא לנו דברי הרמב"ן ז"ל אשר מהם הוכיח לדינו מהרימ"ט ז"ל ואפי' היה מביאם היינו יכו' לדחות ראייתו ממנו כדכתי' בעניותין או כמ"ש הרב בני יצחק חנן ז"ל כנז"ל וראיית מהרמ"א ז"ל מדיוק לשון הרמב"ם שכתב מקום מסוים כבר דחאה הרב ע"מ ז"ל בדברים של טעם ועינינו הרואות לכמה מהפוס' ז"ל שהקיפו לרשב"ם ודעימיה בחבילות של קושיות מכמה. הלכות פסוקות ועם שתירצום עכ"פ שינויי דחיקי נינהו ובכמה דוכתי בש"ס אמרי' אשינויי דחיקי לא סמכינן וגם בפוס' אמרי' הכי כידוע א"כ מי מכריחנו להעמיס כן בדעת מרן ז"ל דס"ל כרשב"ם וגם ס"ל כמהרש"ך ומהרמ"א והרימ"ט ז"ל ונצטרך לסמוך ג"כ לדעתו אשינויי דחיקי ולמה לא נאמ' דס"ל למרן ככל גדו' האח' ז"ל דס"ל דפליגי הרי"ף והר"מ עליה הרשב"ם ודעי' מן הק' אל הק' וכמ"ש כבר כ"ז ויותר מזה שכן נלע"ד פשוט בדעת מרן ז"ל דס"ל ככל הפוסקים האח' ז"ל דס"ל דלא כמהרש"ך ומהרמ"א ודעימייהו וכמדובר: ומ"ש עוד וז"ל גם בזה אחהמ"ר דבריו הם דחוקים וכו' ע"כ לענד"ן דמ"ש בדעת הרב"ח ז"ל הוא האמת והצדק ואין בכל ד"ק בפרט זה שום כדאי לדחות את דברי הנז' כמ"שיר המעיין וישפוט בצדק: גם מה שדחו עוד לסניפים שהבאתי מחי' הרב מהרש"ל והרב ת"ח ז"ל אין מקום לדחיותם כלל מאחר שאני עצמי כתבתים לסניף מיהא וכמבואר בדבדי הנז' להדיא ובפי' אתמר כיעו"ש וא"כ אצ"ל בזה כלל: גם כל מ"ש הם יצ"ו לדחות מ"ש לסניף סברת הכנסת הגדולה ז"ל דס"ל דהמחזיק הוא המוחזק וכו' הכל כאש"ל אין לו מקום כלל מאחר שכבר ידעתי והבאתי גם אני דברי מהרא"ק והדב"מ ז"ל שדחו דברי מהרש"ף ז"ל שנסתייע מהכנ"הג ז"ל וא"כ גם הרב לב מבין ז"ל שדחה דברי מהרש"ף ג"כ ליהוי למניינא בהדייהו כיון דעכ"פ לסניף מיהא חזיא לאצטרופי סברת הכנ"הג ודמהר"ש יפה ז"ל לנ"ד וככל מ"ש אני עני זאת לפנים להדיא ומניה לא אזוע ולקמן בעז"ה אכתוב עוד בס' מהרש"י ז"ל ומשם באר'ה: כתבו עוד וז"ל עוד בה היותר ק' וכו' וברור ע"כ ואין חלות לדבריהם כלל מאחר דהרב משכה"ר ז"ל על עובדא דנ"ד דהחזיקו בני המבוי להשליך זבליהם בצד כותל אחד מהם שהוא ברור דדידיה הוא והוא משליך ג"כ זבליו שם וע"ז הביא פלוגתא דהרי"ף ורשב"ם הנז' וע"ז אייתי לן סברת מהרש"י ז"ל הנז' א"כ ודאי הגמור דלא ס"ל לחלק בהכי כלל דאי הוה ס"ל לחלק כן מאי ראייה מייתי מס' מהרש"י ז"ל הנז' הו"ל לאתויי ס' הכנ"הג ז"ל שבב"י אות ח"י דוקא אל"ו ס"ל למר רס' מהרש"י ניתנה ליאמר גם בכ"הג דנ"ד והדברי' ברורים: ומה שהוסיפו להק' ע"ד הרב כפי אהרן נר"ו כבר הוא עצמו השיב על דבריה' וכשנגיע לדבריו בעז"ה נחכים לעמוד ע"ד שניהם לראות דברי מי מהם יעמוד ומשם באר'ה: עוד כתבו וז"ל וגם מ"ש מרן ז"ל בתשו' אבק"ר הנ"ל דאנן טענינן ללוקח וכו' היינו וכו' ע"כ הנה אמת כי אנכי עפר ואפר אחר שמסרתי הפס"ד שלי הנ"ל ליהם שו"ר למרן ז"ל באבק"ר סי' ק"ך הנז' שהזכיהו הם יצ"ו פה והעתקתי ממנה סוד"ק בגייר קטן ושלחתיה לידה לעיין בה כי לענ"ד מתשו' מרן הז' ממנה יש האיה גדו' לנ"ד ולא הרחבתי להם הדיבור בכתבי הנז' אופן הראיה שיוצא מדק' לנ"ד והן עתה מדבריהם ניכר בחוש שלא ירדו להבין עומק הראיה היוצא לנ"ד מתשו' מרן הלזו ולפקע"ד מתשו' זאת דמרן ז"ל נפק"ל שפיר דמרן ז"ל פליג על מהרמ"א ומהרש"ך ומהרימ"ט ז"ל במאי דס"ל דאם היו משתמשים יחד המחזיק עם הבע"הב ל"מ חזקה למחזיק הנה ודאי דמרן ז"ל פליג עלייהו בתשו' זאת דאי איתא דהכי ס"ל למרן כוותייהו א"כ הו"ל לדחות לראובן המחזיק מחזקתו הנז' כיון שהם שכנים יחד בחצר אחד הוא ושמעון שכנו א"כ הגם דנימא שגם בעל ביתו הראשון. ג"כ היה עושה מלאכה זו ולא מיחו בידו השכנים וכו' עכ"ז הול"ל דל"מ חזקתו הנז' כיון דמצ"ל דמשום ששניהם היו משתמשים יחד בחצר אחד הוא ושכנו משו"ה לא הקפידו עליו למחות בידו הגם ששכנו לא היה עושה בחצר אותה המלאכה עצמה ממש של ראובן לא יבצר דהיה גם הוא משתמש איזה שימוש בחצרו ומה גם דאפי' בהעברת דרך לבד סגי לד' רשב"ם ודעימיה וכמ"ש מהרימ"ט ז"ל בח"מ סי' ל"א יע"ש וא"כ למה לו למרן ז"ל בתשו' זו לצדד צדדים וצ"צ בחזקת ראובן הנז' אי הויא חזקה שיש עמה טענה או חזקה שאין ע"ט ולהאריך להודיענו הדין בב' הצדדים הנז' תפ"ל דבלאו"ה חזקת ראובן בתשמיש החצר הנז' לא הויא כלל כיון דשני השכנים היו משתמשים יחד בחצר אחד כל אחד מהם כרצונו היה משתמש ועובר דרך תמיד בחצרו וכ"ס גדו' הפוס' ז"ל הנ"ל דסל"ה אלא ודאי מדלא נכנס מרן ז"ל בזה בנ"ד כלל מוכח להדיא דלא שמיע ליה כלו' לא ס"ל כוותייהו גם בהא ורב תנא הוא ז"ל ופליג עליהו וכמדובר: ולפי"ז אנכי לא ידעתי דחייתם פה שהחו ואמרו דליכא ראיה מתשו' מרן זו דס"ל טוענין ללוקח דשאני נדון מרן משום דמאחר שהם שכנים בחצר וכו' דהבא מכח חזקה הוא דר ומוחזק בחצר ההוא וכו' וכדי שלא להוציאו מחזקת וכו' דלפי שיטתם דמרן אזיל בשיטת מהרמ"א ומהרח"ך