פני יצחק חלק ב קצז

ס' כלל א"כ הא קמן דמהרמ"ג פליג על מהרמ"א ז"ל גם בדין זה והוא פשוט:. ומ"ש הם יצ"ו דנ"ד דמהרמ"ג לא היו משתמשי' ביחד ולכן לא דיבר בזה כלל וכו' נעלם מהם דברי הרב דב"מ ז"ל בסי' ל"א הנז' דל"ז ע"ב שכתב וז"ל וכ"כ מהרמ"ג סימן ל"ה על נדון דמהרמ"א וכו' יע"ש הרי דהם נשאלו על נדון אחד ממש אלא דמהרמ"ג ז"ל פשיט ליה דהויא חזקה אף דמשתמשים יחד ולא פקפק בזה כלל ומהרמ"א ז"ל ס"ל דגם מה"ט ל"מ חזקת המחזיק ולעולם מוכרח דמהרמ"ג ז"ל פליג עליה גם בהאי טעמא וכמדובר וכן ראיתי כעת להרב נח"בך ז"ל בח"א ח"מ סי' ב' שמתוך דברי הכנ"הג ז"ל הבין הוא ז"ל דמהרמ"ג פליג ע"ד מהמ"א בדין זה שכ"כ בדס"ד ע"א וז"ל גם הרב המאסף הביא בשם מהרמ"ג שפסק דלא כהרמ"א ז"ל יע"ש עכ"ל: ומ"ש עוד הם יצ"ו וז"ל ומשו"ה הכנ"הג בהגהט"ו אות רי"ב וכו' ע"כ בנקל מצינן לדחויי להא והו"א דמשו"ה סיים הרב החביב באות רי"ב וכתב ועמ"ש באות רי"ג עכ"ל והרואה יראה במ"ש באות רי"ג שאינו ענין לזה כלל ובהכרח צ"ל דט"ס הוא וצ"ל באות ר"ט דשם כתב דמהרמ"ג פליג וה"ה גם הכא בדין זה פליג וכמ"ש אני עני וכמובן אמנם היותר נכון נלע"ד להגיה רי"ט במקום רי"ג דמ"ש באות רי"ב ורי"ט שייכי אהדדי וכמ"שיר' הרואה ועיין בזכו"ל סוף אות ן' יע"ש: כתבו עוד וז"ל ומ"ש עוד שהרב עדב"י וכו' וכו' ע"כ אני תמיה עליהם טובא אטו לא ידעתי גם אני שזהו מח' גדולה בין הפוס' ז"ל ומוק' ארעא בחזמ"ק וכו' ככל מ"ש הם יצ"ו והלא כה היו דברי בראשית מאמר וז"ל תשו' וכו' וסו"ד עלתה הסכמת גדו' האח' ז"ל דמידי פלוגתא לא נפקא ואוקי ארעא בחמ"ק וכו' וסו"ד הסכימו רבני האח' ז"ל דכיון דהוא פלוגתא דרבוותא אוקי ארעא בחמ"ק כמבואר כ"ז בד"ק וכו' ע"כ לשוני בריש אמי"ר וא"כ מה באו לחדש דבר מעתה אשר לא ידעתיו גם אני ואמאי לא השגיחו יפה בהתכת דברי אשר כתבתי בתר הכי שכל כוונתי במ"ש אני עני בז"הל והגם שכתבו הרב"ד וכו' וא"כ מצ"ל דגם מרן הכי ס"ל וכו' אמנם הא ודאי בורכא היא וכו' ע"כ כתבתי כ"ז להודיע ולהוודע שלא נאמר דדברי הרב"ד והרב"מ ז"ל הם מוסכמים מכל ולית מאן דפליג עלייהו ובכן צ"ל דגם מרן הכי ס"ל נמי דהא ודאי ליתא ובורכא היא כיון דחזינן דרבו החול' גם בדין זה וסברי דאף אם נשתמשו יחד עלתה חזקה למחזיק ע"ז כתבתי בעניותי מה שנלע"ד וז"ל א"כ נמצא דדברי הב"ד והדב"מ ז"ל אינם מוסכמים ודוקא לדעת וכו' לא כן לדעת שאר הפוס' החולקים הנ"ל וכיון וכו' ומשו"ה השמיט וכו' א"כ וכו' דאל"כ לא הוה משתמיט מרן ז"ל מלאשמועי' דין זה בשה"ט וכו' וכו' ככל מ"ש בעניותי שם והיינו שכן נלע"ד פשוט שכן הוא דעת מרן דס"ל דפליגי גם בכה"ג דאל"כ לא הוה שתיק מלפסוק בהדיא דין זה וכנז"ל ואין לומר בזה דמרן לא גילה דעתו בזה כמאן ואין והדרינן לפלוגתא דרבוותא הנ"ל ונאמר אוקי ארעא בחמ"ק וככל שאר דינים דבעלמא אשר לא גילה לנו מרן ז"ל דעתו ז"ל בהם כמאן ס"ל ואמרי' בהו קי"ל ומוק' ארעא בחמ"ק דהא דקמן שנא ושנא מכל שאר דינים דעלמא שלא גילה מרן ז"ל בהם דעתו הרמה כיון דהכא חזינן למרן בב"י סי' ק"ם שהזכיר לס' רשב"ם והרא"ש והטור ז"ל בפי' הסוגיא דשכוני גוואי וגם הביא בב"י דברי הנמק"י הנ"ל ובש"ע השמיט דינו דרשב"ם לגמרי ובסי' קמ"ו פסק האי עובדא דש"ס דשכוני גוואי ע"פי פי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל א"כ מאין ולאין נאמר דבכה"ג דמשתמשי' יחד מודה מרן דל"מ חזקה כיון דבעיקר דינו דרשב"ם ס"ל דפליגי וגם הוא ז"ל פליג א"כ מהיכא תיתי לומר דבכה"ג מודה מרן דל"מ כיון דאין לו ראיה ושורש מן התלמוד ואם רבי לא שנאה רחייא מנ"ל וכי תימא דכי היכי דאמרי' הכי בדעת הרי"פ והרמב"ם ה"נ נימא בד' מרן ז"ל הא נמי ליתא דכיון דכל חילייהו דכת הסוברי' דס"ל דבכה"ג דמשתמשים יחד כ"ע מודו דל"מ חזקה הוא מכח דברי הרמב"ן ז"ל שהביא מהרימ"ט סי' כ"ט וכמ"ש הרב"ד והדב"מ ז"ל וכנז"ל א"כ כיון דמצ"ל דגם הרמב"ן לא דיבר כי אם בדירה יחד ולא. בשימוש בחצר א"נ כיון דמרן לא הביא בב"י דברי הרמב"ן כלל רק הביא לנו דברי הנמק"י דוקא א"כ מנל"ן למימר דגם מרן מודה בכה"ג דלא עלתה חזקה למחזיק כי ע"כ אלה הגם שאיני כדאי להכריע מ"מ כבר כתב הרא"ש ז"ל בתשו' שהוא מקבל הכרעה גם מן הקטנים כנז"ל בריש אמי"ר וגם אני הקטן נלע"ד פשוט ומוכרח בדעת מרן דס"ל למר דגם בכה"ג פליגי הרי"ף והרמב"ם וס"ל דמהניא חזקה למחזיק וכמ"ש כ"ז בתשובתי הנ"ל זהו דעתי קלה כמות שהיא ועתה ראיתי שכן הוא דעת הרב בני יצחק חנן ז"ל בתשו' סי' ד' שאחר שהביא סברת מהרמ"א ז"ל הנ"ל והק' עליו ככל משהק' עליו הרב עדב"י והמ"מ ז"ל ודחה דבריו בב' ידים בסוד"ק הביא לנו דברי מהרש"ך ומהרימ"ט הנ"ל בראייתו שהביא מד' הרמב"ן ז"ל ודחה דבריהם ז"ל מהלכה לגמרי והסכים לדינא דמהניא חזקה למחזיק הגם דגם הבע"הב היה משתמש עמו יעש"ב ולזה הסכים ג"כ הרב עולת שמואל ז"ל בסי' כ"ד הלכה למעשה דלא כמהרמ"א ומהרש"ך ומהרימ"ט ז"ל יעש"ב וגם אני הדל כן נלע"ד כדבריהם ז"ל ובעקבותם הלכתי ואלך לדון כן בנ"ד שכן נלע"ד בדעת מרן ז"ל מכל הני טעמי שכתבתי כבר וכנז"ל ותו דהנה אנכי עפר לא סמכתי על דעתי על טעם זה לחוד כי אם בצירוף כל הטעמים שכתבתי לבסוף ובהצמדם יחד העליתי בעניותי לזכות האלמנה בדינה כמ"ש אני עני להדיא הכי בתשו' הנז' בריש אמי"ר ובכלל העולה וכו' כיעו"ש וא"כ לא נשאר להם מקום לחלוק עלי ולדחות את. דברי המצודקים לענ"ד וכמבואר וגדולה מזו עין רואה להרב הלק"ט ז"ל סי' קמ"א שכתב דדין הראוי להוראה שהכריע כד' היחיד ה"ה מצטרף עם היחיד לפטור את המוחזק יע"ש ולזה הסכים הגאון הרב ברכ"י ז"ל בח"מ סי' כ"ה אות י"ב וכן העלה מרן החבי"ב ז"ל בנשמת כל חי ח"ב סי' טו"ב יעש"ב וא"כ אם הכריע כד' הרבה פוס' דס"ל כוותיה כנגד שאר פוס' ז"ל הא ודאי דגם הרב המני"ר ז"ל בהגהתו לתשו' הלק"ט ז"ל הנז'