פני יצחק חלק ב קצד

ידענא דהאמת יורה דרכו וכל ישר הולך אמת יהגה חיכו כמ"ש כת"ר נר"ו בדחייתו דדוקא במקום מעבר וכיוצא שהוא כנגד ביתו של שמעון וכיוצא שהם חוץ לחצירו אזי אי ליכא בירור בודאי שהמעב' הוא של ש' חיישי' לטענה זאת דילמא שניהם קנאוהו יותר משא"כ בדברים שהם בתוך חצרו של אדם ורשותו כגוונא דנ"ד שכל העם אשר בשער יודעים שהחצר וכל תשמישיו הם להם בודאי הגמור לא יעלה על הדעת לומר זה התשמיש קנאוהו יחד בין שניהם דמסתמא וחזקה שכל תשמישי החצר הוא דוקא לבעל החצר ואין לזרים אתו וטענה רחוקה מהדעת היא ואין לחוש לה כלל דאי לפי"ד יצ"ו הו"ל להדב"מ ז"ל לאשמועי' רבותא ולסיומי במאי דפתח וליפלוג וליתני בדידה ולימא הכי אפי' לדעתם ז"ל ה"ד היכא דידעי' בבירור דהשדה כולה עם כל תשמישיה היא של ראובן אז אמרי' וכו' אבל היכא דלא ידעי' בבירור דהשדה עם כל תשמישיה היא של ראובן יודו וכו' דדילמא ראובן וש' קצו יחד אותו התשמיש שבחצר וכו' ולמ"ל להרב ז"ל משל דבר חדש ע"ז שאינו מענין ולימא אבל במקום מעבר וכו' אלו שכן האמת כדכתי' דדוקא במקום עבר וכיוצא שהם כנגד בתי ש' אזי אי ליכא בירור ובא חבירו למונעו חיישי' להכי משא"כ דבר שהוא בחצירו ובחזקתו של אדם זרו בירורו שהוא שלו ומה גם דעיקר התשמיש הוא לו ומי שיבא להוציא מידו בטענות רעועות עליו לה"ר: ומ"ש עוד דהגם שבני החצר שיש בו המים הנ"ל יש בידם שטר וכו' וכמ"ש מהרימ"ט וכו' ע"כ אף לזאת יחרד לבי דמ"ש שם מהרימ"ט כן הוא משום דבנ"ד מוכח בבירור שהוא לשניהם יחד מט' שהיו שניהם שות' יחד ומנכסי השות' לקחו אותו ומתחי' ירדו יחד לתוכו ומוחזק לכל העולם שהוא בחזקת שניהם יחד ויד ב' שוה בו והוא בעצמו הודה קודם מותו שהוא לב' יחד ממעות השות' כמבואר שם ע"ז קאמר הרב ז"ל שם דמ"ש ע"ש הר"י אין כתיבה זו סותרת החזקה ולא נגרע כחו של הר"י שאני אומר מנכסי השות' בה ואעפי"כ נכתב השטר ע"ש אחד מהם לתועלת חבירו שלא הי"ל בנים ולפיכך אין מכתי' ראיה וכו' ע"ש וא"כ מה יערוך וידמה נ"ד לנ"ד מהרימ"ט להוציא מיד הבעלים בטענות שאין בהם ממש דל"ד להדדי כלל ואנכי לא ידעתי מדוע לא השגיח מני"ר נר"ו בההיא דאחד מן האחים שהיה נו"נ בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות ע"ש וכו' ואם מת על האחין לה"ר שהביא מהרימ"ט בדבריו וכתב דהתם הוי טעמא דאו"ש יוצאים ע"ש מפקי מחזקת האחים וכו' יע"ש דמזה יוצא ראיה גדולה לבני החצר הגדו' שהם יורשים ולוקחים ובשטר המקנה של החצר שלהם הקדום והחדש הוא נזכר ג"כ בהם מכירת המים הנ"ל דבודאי הגמור הוי סייעתא גדו' לבני החצר הגדו' ויוצא במכ"ש דמאחר שהם כתו' ע"ש והמים הם עומדים בחצריה' ובטירותם דוקא ואחרים הבאים בידים ריקניות ורוצים להוציא עליהם ל"הר ברורה בשמש בשטר: או בעדים וכנ"ל : גם כתב מני"ר נר"ו וז"ל והחכם עיניו יחזו הוא וכו' לפי שנודע שמתחי' שניהם לקחוה ונכנסו להר' נחפה בכסף וכו' ע"כ גם בזה עהס"ר דל"ד לנ"ד דהתם בנדון הרב ז"ל דהמזיק הוא עומד במקומו ומחזיק בפתח דהוא ובני החצר התחתונ' הם באים לסתום לו הפתח ההוא כדי למנוע הנזק ובתחי' עלה בדעת הרב ז"ל לחלק ולומר דמאחר דהס' הוא במציאות דלא ידעי' אם קנה המוריש ע"ת זה שישאר פתוח או לא דליכא צד בירור שיסמוך עליו כ"ע מודו דארעא בחזמ"ק שהוא הניזק והמזיק מקרי מוציא ועליו ל"הר שעת' זה קנה וכל שאין למזיק ראיה ברורה הניזק יכול לסתום הפתח דמסתמא אית לן למימר שלא קנה ע"ת זה שאינו מדרך בנ"א שיתרצו בנזק עד שיביאו ראיה לדבריהם שע"ת זה קנה ושוב דחה זה וכתב דג"ז במ"ח הוא שנוי ולאו כ"ע מודו וכו' וא"כ הממע"ה יע"ש וזה אינו דומה לנ"ד כלל שבנ"ד הניזק שהוא מ"ק הוא יושב ודר ומוחזק בביתו והמזיק הוא עומד בחוץ ובא להוציא מידו בודאי כ"ע יוד דאינו יכול להוציא כ"א בראיה ברורה ובלאו הכי כבר הרב ז"ל תבריה לגזיזיה ואסיק להלכה הפך מזה: ומ"ש מני"ר יצ"ו דמאי דאסיק הרב ז"ל איפכא אינו שייך לנ"ד כמ"ש המעיין ע"כ אדרב' המעיין היטב יראה דיש ראיה גדו' לנ"ד דמאחר דבנדון הרב ז"ל דהמזיק הוא מוחזק שפתחו פתוח ומשתמש בו ועכ"ז כתב הרב דאם היו מזיקים זא"ז לית להו דין חזקה דדמי לנזקין גדולים שכ' הרמב"ם דעל המזיק ל"הר שע"ד כן קנה או שמחל בפי' וכ"ז שאין להם ראיה ברורה יכולים היורשים לסתום אה"פ לכ"ע וכו' ואפי' המוכר עצמו אם היה טוען שעת' זה מכר לא היה נאמן כי אם בראיה ברורה ה"נ הק"ק הבאים מכחו לא עדיפי מניה ול"מ להו טענת שמא כיון שידוע בודאי שמ"הר היה יכול לסתום וכו' ע"כ א"כ גם בנ"ד דהניזק שהוא מ"ק בודאי הוא מוחזק והמזיק שבא בטענה קלושה הוא עומד בחוץ וכבר הוכחנו כפי"ד רוב הפוס' ז"ל דמאחר דהם משתמשים ביחד ליכא טענת חזקה וא"כ בודאי לפי"ד ז"ל ה"ז דומה למ"ש הרמב"ם בנזקים גדולים שהניזק הוא מוחזק ועל המזיק ל"הר וא"כ בני החצר הב' שהם באים להוציא עליהם ל"הר ברורה. ומ"ש שם הרב ז"ל שם בדס"ז ע"ב בד"ה גם אין זה לדוחה לדחות דאדרבא וכו' גם מ"ש שם בדהנ"ז סע"ד גם אין לדוחה וכו' יע"ש דמדבריו שם אלה יוצא ראיה וסייעתא לבני החצר הגדו' שהם המוחזקים והם יורשים ולוקחים ומצו לעכב על בני החצר. הב' ואצ"ל בזה היוצא מהמקובץ שבני החצר הגדו' יכולים לעכב ביד בני חצר הב' מליקח מים מאצלם עד שיביאו ראיה ברורה בשנור או בעדים כמש"ל: ומעתה עמ"ש עוד בשאלה שטענו עוד בני החצר הגדו' שאף אם שוה"ד יעלה עם בני החצר הקט' מ"מ אין להם לשאוב מים מאצלם כי אם בע"הב אחד דוקא בין שיהיו אוכלי שולחנו מרובים או מועטים כמו שהיתה החצר הקט' מקודם מזמן הא' קודם שנתוספו הדיורים. הנה הגם דלמש"ל א"צ להשיב ע"ז דבלאו הכי בני החצר הגדו' יכולים לעכב מלהניח לשום אחד מבני החצר הקט' לשאוב מים מאצלם וכנז"ל מ"מ ר"ל