פני יצחק חלק ב קצא

אחהמ"ר אמינא דאין זה הכרח כלל לו' דהכנ"הג יסבור כן וכו' ויגדל התימה דאיך אפ"ל דהס"ל למרן החבי"ב מאחר דבסי' רכ"ז הביא אמבוהא דרבנן דס"ל אוקי ארעא בחמ"ק ואיך אפ' דס"ל כמהרשי' ואצ"ל לפמ"ש בתשו' דאייתינא לעיל דס' מהרשי' היא יחידית הדבר ברור לן דלא ס"ל למרן החבי"ב ז"ל כוותיה וכו' עכ"ל יעש"ב: עוד בה הדבר ק' יותר במ"ש כת"ר דאמ"ל דרבים אשר איתנו דס"ל דבפלו' דרבוותא ל"א קב"ח בע אלא כל המחזיק בה ידו עה"ע ודון מינה ואו"ב ע"כ דמה ענין שמיטה אצל ה"ס דאין לדמות נ"ד לשם כלל וגבה טורא בינייהו דנ"ד המק' הוא המוחזק בקרקע והבא מכח חזקה הוא מבחוץ ולכ"ע המק' שהוא מוחזק בקרקע בנ"ד יודו דידו עה"ע וליכא ראיה לנ"ד כלל אדרבא סייעתא איתא לדידן ולית דין צריך בשש: שו"ר דגם מני"ר יצ"ו נתעורר ע"ז וכתב הן אמת דמצ"ל דל"ד כל כה"ג דנ"ד למ"ש מהרש"י וכו' ושוב דחה זה מכח דברי הרב מש"הר ככתוב בד"ק יצ"ו ותם אני לא אדע דמריה"טא דלישנא בתחי' דבריו וגם ממה שנסתייע מד' המש"הר ז"ל ודחה החי' הנ"ל מוכח שהבין דהכנ"הג שכ' בשם מהרש"י היינו לומר שגם דמ"ק הוא עומד ומוחזק בבית עכ"ז מפקי' מידו ושכן הבין הרב מש"הר ולכן הביא דברי המרש"י ז"ל דמוק' ארעא ביד המחזיק ואלו ההיא שכ' הכנ"הג בב"י אות ח"י לא הביאה כלל ואני או' ח"ו ליחס ס' זו להמהרש"י ולמש"הר ז"ל שיבין בדבריו כן והמהרש"י לא דיבר כי אם היכא. שהמוחזק הוא יושב בבית והמערער בחוץ בהא קמ"לן דאף דקי"ל בעלמא קרקע בחב"ע היכא דאיכא פלו' דרבוותא ל"א הכי אלא המחזיק בה ידו עה"ע ובנ"ד תרתי איתנהו מק' וגם הוא מוחזק בה ובזה יודו כ"ע וכנ"ל ופשוט: עוד תמה כת"ר ע"ד הרב מש"הר דאמאי חזר בו וכו' ואנן אחהמ"ר לא ידענא מאי רמי ומק' עליה דהן אמת דבתחי' עלה בדעתו לומר דמדהשמיט מרן האי דינא דס"ל דפליגי וס"ל דעלת' לו חזקה למחזיק הגם שהיו משתמשים יחד אמנם מאחר דהביט וראה דגאוני בתראי ס"ל דהרי"ף והר"מ מודים לרשב"ם היכא שהיו משת' יחד דלא על"ח ויש שדייקו כן מד' הרמב"ם שכ' מקום מסוים וכו' א"כ בודאי הגמור שגם מרן ז"ל שפסק להאי דינא בסט"ו הכי ס"ל לדינא וסמך ממ"ש בסט"ו וכנז"ל ולכן הסכימה דעתו לר"ל דמאחר דאיכא פלו"ד מוק' ארעא בחזמ"ק ול"מ החזקה והיינו מ"ט דמרן ז"ל לא נתבאר דעתו בבירור כמאן ס"ל לדינא והדר דינא דמידי פלוגתא ל"ז ומוק' ארעא בחזמ"ק: ומ"ש כיון שמרן לא הביא דברי הרמב"ן בב"י וגם בש"ע השמיטו מוכרח דלא ס"ל כוותיה וכו' הנה במ"ש כבר נתבאר דבב"י הביא דברי הנמק"י דהם עולים בקנה אחד עם דברי הרמב"ן וכמש"ל בשם הב ת וש"פ ז"ל ומאי דהשמיט בשה"ט כבר כתבנו דלפי הפוס' דס"ל דלא פליגי הרי"ף והר"מ ארשב"ם ז"ל היכא דהוו משתמשים ביחד ומודים דרבנן דלא עלתה חזקה למחזיק בודאי הגמור שגם מרן ז"ל דאזיל בסברתייהו כצ"ל דהכי ס"ל לדינא וליכא ממאי דהשמיט וכו' וכנז"ל וה"ה כמבואר: עוד ראיתי לי לה"ה נר"ו שהביא מ"ש הרב כפי אהרן נר"ו דקל"ב ע"ג ותמה עליו וכו' וכל לגבי דידן הגם שהאמת אתו במש"הק עליו שלא ראה דברי הכנ"הג שבהגהט"ו אות רי"ב מ"מ כמ"ש עוד הרב כפי אהרן נר"ו בתר הכי עפי"ד הב"ד והדב"מ וכו' ופי' כן בד' הכנ"הג והכריח כן בד' מרן ואסיק להל' עפי"ז בנ"ד דל"מ חזקת המחזיקים הוא ברור וכבר הוא מבואר במש"ל ואצ"ל עוד בזה: ומ"ש עוד ה"ה נר"ו וז"ל וע"ע להרב כפי אהרן וכו' עיינתי היטב וכו' אף אנן נמי נימא דכן הוא האמת שגם אנן בעניותין מהמקו' שציינם הרב בפ"א נר"ו לא מצאנו מקום מהם לדחות חי' מהרש"ל הנ"ל ואדרבא מהמקו' הנ"ל היה נראה די"ל ראיה וסייעתא לדברי מהרש"ל דאנן טענינן ללוקח הבא מכח חזק' כנגד לוקח המערער דכמ"ש הטור בסי' ק"ח ס"ד וי"ט ופסקו מרן בשה"ט שם ס"א דטענינן ליורש כנגד יורש בודאי הגמור שכן ה"ה דטענינן ללוקח כנגד לוקח ועיין בכנ"הג סי' קנ"ג שציין הוא נר"ו וכמו שכן מבואר בפי' בתשו' מרן ז"ל באבק"ר בסוד"ק יע"ש וא"כ כפי"ז היה יוצא סייעתא לד' מהרש"ל בנ"ד דטוענין ללוקח כנגד לוקח דכמ"ש הטור ומרן שם דטוענין ליורש כנגד יורש להחזיק הממון ביד שהוא בידו וכמ"ש הטור שם סי"ט בשם הראב"ד ז"ל יע"ש וגם מ"ש מרן בתשו' הנז' דטוענין ללוקח וכו' היינו מאחר שהם שכנים בחצר ובעל ביתו הא' היה עושה מלאכה זו ולא מיחו בידו השכנים ואח"כ קנה הוא או ירש ביתם ועושה המלאכה ההיא בעצמ' טענינן ציה אנן שמא בעל ביתו הא' קנה מיד שכניו וכו' מאחר דהבא מכח חזקה הוא דר ומוחזק בחצר ההוא ועושה המלאכה ההיא וכדי שלא להוציאו מחזקתו שהיה בידו טעני' ליה דקי"ל טעני' ליורש וללוקח והט' משום דאחזוקי ממונא היכא דקאי עדיף טפי וכמ"ש הטור ומרן שם בסי' ק"ח וכנ"ל כן ה"ה בנ"ד דמהרש"ל ז"ל דהבא מכח חזקה שהוא דר ומוחזק בחצר ההוא וחבירו כדי להוציאו מחזקתו מכח ס' רשב"ם ז"ל ע"ז כתב הרב ז"ל דלאו כ"כ לפי' רשב"ם שאני התם שהבא לערער על החזקה הוא בע"הב עצמו עם המחזיק אבל הכא בנ"ד אינו אלא לוקח וכו' יע"ש א"כ מה שגמגם הרב כפי אהרן נר"ו ע"ד מהרש"ל מד' הטור ומרן בסי' ק"ח והכנ"הג סי' קנ"ג וכתב עציו מע' ה"ה נר"ו דעיין היטב בהם ולא מצא מקום מהם לדחות חי' של מהרש"ל וכו' אדרבא לענד"ן דיש להבא סייעת' משם לדברי מהרש"ל ז"ל וגם מתשו' מרן הנ"ל כנ"ל. אמנם הב"ד בסי' מ"ה והדב"מ ומהרא"ק הו"ד במטה אשר שדו ביה נרגא בחי' מהרש"ל הנ"ל דהן אמת דטענינן ליורש וללוקח לאוקומי ממונא היכא דקאי הגם שיהיה יורש ולוקח כנגד יורש ולוקח מ"מ ה"ד היכא דאם היה טוען אותה הטענה המוכר והמוריש לא היה צריך להביא שטר ועדים ע"ז אזי גם אנן טעני' ללוקח וכו' משא"כ היכא שהמוכר או המוריש היו צריכים להביא עדים וראיה גם אנן לא טענינן ליורש ולוקח דידהו מאי