פני יצחק חלק ב קצ

וכו' כבר מלתנו אמורה דהגם דמצינו לה' מ"מ שדחה דברי מהרמ"א וגם שימצאו פוס' אחרים כמוהו עכ"ז כיון דיש פוס' מהרמ"א ודעי' שהם מסייעים למוחזק ולפי"ד יוצא דגם מרן הכי ס"ל א"כ מי יוכל להוציא דבר מחזקתו מיד הבעלים:. ומ"ש עוד דאשינויי דחיקי ליה סמכינן וכו' עמו הס"ר דמאחר שהראשונים ז"ל שטובה צפורנן וכו' הם סברו וקבלו להאי דינא דהיכא דמשתמשים יחד לא עלל"ח ומה שק' עליהם ממ"א כבר ישבו אותם הפוס' ז"ל הלא בס' ובודאי הגמור דאליבא דידהו גם מרן ז"ל שר המסכים בזה כמהרמ"א ודעי' מעתה מי שם פה לאדם לומר דמי מכריחנו לסמוך נפשין וכו' ח"ו ולהוציא מיד המוחזק וכנ"ד דעוד היום המוחזק ידו נטויה לו' קי"ל כמהרמ"א ודעי' דהרי"ף והר"מ לא פליגי על רשב"ם דהיכא דמשתמשים יחד מודו דלא עלל"ח ובודאי הגמור דגם מרן ז"ל דאזיל בסברתייהו ופסק לדינם הכי ס"ל ומאי דהשמיט האי דינא הוא משום דסמך אסט"ו וכמש"ל ותול"מ ובפרט שכבר השרישונו הפוס' דאף אם המצא ימצא ע"ד איזה פוסק איזה קושיא לא מפני זה יעקר דינו. לגמרי לשלא יוכ"ל המוחזק קי"ל כוותיה בהצטרפות אחר עמו שכל קושיא י"ל תי' וממילא א"צ להאריך עוד במ"ש רו"ם כת"ר ובפרט משה"ק עוד הרב מ"מ וכו' ע"כ וה"ה כמבואר: עו"כ מ"מ ד"ה נר"ו וז"ל גם כפי תי' הב"ח וכו' ע כ גם בזה אחהמ"ר דבריו הם דחוקי' טובא דהרואה שם בד' הב"ח ז"ל דלא זכר כלל האי דמוק' ארעא בחמ"ק ואדרבא המעיין שם יראה דהב"ח ז"ל רצה להסכים דינו גם אליבא דהחולקים על רשב"ם והוא מט' שהיו משתמשים ביחד בכל התשמישים ומודים הם בזה וכמ"ש כן בפי' ע"ד הנ"י וז"ל מ"מ מבואר וכו' יע"ש וע"ז הסכים בסו"ד דלד"ה אין חזקתו חזקה מטע"ז יעש"ב וכיון שהסכים דינו אליבא דהנ"י דפליג על רשב"ם ומטע"ז דמודה להיכא שמשתמשים יחד בודאי הגמור דס"ל למר שנאמר כן אליבא דהרי"ף והר"מ וכמ"ש מהרמ"א ומהרימ"ט דאף החול' על רשב"ם יודו היכא דהיו משתמשים יחד דלעל"ח וכמ"ש הב"ד והרב"ע ז"ל בדעתו ולא מט' אוקי ארעא בחמ"ק כמ"ש הוא יצ"ו דלא העלה אותו בזכרונו ט"ז כלל: עוד הביא רו"מ כת"ר סניף לנ"ד חילוק מה"ש הלוי ז"ל ומ"ש עליו הרב ב"ד ז"ל והרואה יראה דהאי גוונא דנ"ד לא דמי לנדון הב"ד כלל דהתם בנ"ד הב"ד ז"ל היא שאם יהיה האופן שהיה משתמש ומחזיק במקום מיוחד הוא לבדו ובע"הב שבצידו לא היו משתמשים באותו צד כלל וע"ז כתב דבכה"ג הוי חזקה גם לרשב"ם ז"ל והביא דברי מהר"ש הלוי ז"ל דחי' כן בד' רשב"ם משא"כ בגוונא דנ"ד לא שייך לו' הכי דהרי שניהם משתמשים במ"א וא"כ ליכא ראיה מד' מהרש"ל והב"ד הנ"ל כלל. ומ"ש עוד כיון שאין אחד נדחה מפני חבירו וכו' והרואה יראה דנדון הרב ת"ח היה בכלל תשמישי המחזיק הוא בבור ובשוקת וכב"ה וכו' ע"כ מוכח מדבריו דרצה לדמות דברי הב"ד ומהרש"ל לד' הת"ח ז"ל והאמת הוא דל"ד אהדדי כלל אפי' כעוכלא לדנא דדברי הב"ד ומהרש"ל הוא באופן כשאחד משתמש לבדו במקום מיוחד ואין לזרים איתו ודברי הרת"ח הוא באופן שהיו משתמשים במקום אחד אך ורק יצא לחלק מט' דבתשמישים אלו לא שייך למימר בהו היית נדחה כיעו"ש ומה שרוצה להסתייע מד' הרת"ח בחי' הנ"ל לנ"ד שכ' הוא יצ"ו ודון מיניה ואו"ב הא נמי לא אירייא דהמעיין בד' הפוס' ז"ל יראה דלא הסכימו בזה ואדרבא מצאנו ראינו להב"ח בתשו' הנז' שכתב הפך זה יע"ש ועיין ג"כ בס' מט"א סי"א ד"ה גם את הב' יע"ש גם מ"ש עוד וז"ל ובפרט לפי החילוק האחר וכו' ע"כ לזה נאמר דהאמת הוא דאנן נמי אפושי פל פלוגתא ל"מ וכמ"ש הוא יצ"ו אכן מאחר דמצינו ראינו לגאוני בתראי הב"ח ומהרמ"א ודעי' דנ"ד הוא דהמחזיק החזיק בכל מאי דהיה יכול להחזיק ועכ"ז כת' דמכיון שהיו משתמשים יחד לעל"ח ויחסו ס' זו להרי"ף והר"מ דמודו הם לרשב"ם היכא דהיו מש"ת וכו' דלסברתם ז"ל גם מרן דאזיל בס' הרי"פ והר"מ כן ס"ל מעתה מה נענה אנן אבתרייהו לו' דאפושי פלו' ל"מ ולהוציא מיד המוחזק והם בעלים הא' כגוונא דנ"ד מאחר דאית להו הני אשלי רברבי למסמך עלייהו ולו' קי"ל כוותייהו ותל"מ: ומ"ש עוד רו"מ כת"ר סניף' לנ"ד חי' מהרש"ל כששניהם לוקחים וכו' גם לזה אימא דמאחר דכבר הוכחנו לעיל והארכנו בזה דכמה מ פו' דס"ל דהריף' והר"מ לא פליגי וגם מרן אזיל בס' לדינא ומאי דהשמיט האי דינא משום דסמך אסט"ו וכנז"ל מעתה א"צ להאריך בזה וא"כ תו לא אהני לן האי סניף לנ"ד כלל כי כבר נדחה קרו ליה והוא ברור ולקמן בס"ד נאריך בפרט זה: עו"כ רו"מ ורצה להביא סניף לנ"ד ס' הכנה"ג דהמחזיק הוא המוחזק וכו' יעש"ב והנה מלבד דמשה"ק על מהרא"ק והדב"מ ז"ל מכח הסברא ומ"ד מהרש"י ז"ל הרואה י"ר דאין שום תפיסה עליהם מזה כלל דמשה"ק דמנ"ל לו' שהכנה"ג לד' מהריב"ל כ"כ וליה לא ס"ל וכו' י"ל דה"ט משום דהרבנים הנ"ל רצו להסכים דעת הכנה"ג עם דעת רוב הפוס' ז"ל מכיון שאין הכרח בדבריו דמ"ש כן בסתם הוא משום דכן דרכו לכתוב ס' הפוס' ומה שעולה לפי דבריהם בסתמא א"עג דאיהו לא סל"ה ומ"ש מ"ד מהרש"י שהביא הכנה"ג דבריו יצ"ו מן המתמיהין דמה הוכחה יש בד' הכנה"ג הנז' יותר מדבריו שבב"י אות חי' לומר שמוכח בהדיא שכן ס"ל להכנה"ג ואדרבא המעיין יראה שמדבריו שבהגב"י הנ"ל יש ס' יותר לו' שכ ס"ל מאחר דשם יצא לחלק ועכ"ז מאחר שמצאו רוב הפוס' ז"ל דס"ל דמ"ק הוא המוחזק וכדי להסכים דעתו עם דעת רוב הפוס' כתבו שמ"ש כן הוא ל"ד מהריב"ל וליה לא סל"ה מכ"ש י"ל דמ"ש בהגהט"ו אות י"ד בשם מהרש"י ליה לא סל"ה: ושו"ר להרב לב מבין בדקמ"ה דשקו"ט בהאי ענינא אי אמרי' קרקע בחב"ע או בחזקת המחזיק ובדהנ"ז ע"ג כתב וז"ל ויותר מזה ראיתי לה' מהרש"פ וכו' דהכנה"ג הביא משם מהרש"י וכו' וגם הכנה"ג נראה מסכים עמו לדינא מדלא כתב עליו כלום וכו' יע"ש וכשאני לעצמי