פני יצחק חלק ב קפט

נר"ו מדידיה וכתב ששוב ראה כן להרב מהרי"ז ז"ל גם מ"ע הרב רפ"ו נ"רו איהו גופיה פי' כן בכוונת דברי הרב מהרי"ז ז"ל הנ"ל דאחר שהביא דבריו כתב וז"ל וד"ל דמוכח מזה דגם מרן ז"ל ס"ל כמהרמ"א בדינו דלא עלתה לו חזקה למחזיק בתשמישי החצר של חבירו אם אינו מקום מסוים וכנז"ל ע"כ גם. הרב צדק ומשפט נ"רו בדע"ד ע"ג כ"ב דאחר דשקו"ט בדין זה דאם היו משתמשים ביחד דלא עלל"ח וסיים ע"ז וכתב וז"ל ודין זה כבר כתבו ופסקו מרן בסה"ק בסי' ק"מ סטו' וזה עוד טעם למה שלא פסק מרן הדין היוצא מהתלמיד לפי פי' רשב"ם וכו' יעו"ש ומעתה מ"ש מ"ע הרב הפו' ג"רו בכלל דבריו שהרב צו"מ נ"רו הנ"ל כ"כ להדיא ב"ד מרן דס"ל דפליגי הריף' והר"מ ז"ל מן הק' אל הק' עם רשב"ם והביא דבריו שכתב וז"ל ואע"ג דהפוס' האח' דבמח' הוא שנוי כמ"ש הנח"ב וכו' וס"ל להחולקים דהריף' והרמב"ם ודע"י פליגי עם רשב"ם מן הק' אל הק' ודאינהו ס"ל דאע"ג דמשתמשים יחד מהני חזקה ולדעתם ס"ל בעד מרן בפשי' כמ"ש הסמ"ע והכנה"ג ז"ל דס"ל דפליגי וכו' עכ"ל ואחרמ"ר ה"א לא שמא מתיא דמ"ש כן הרב צו"מ נ"רו הוא דוקא לדעת החולקים וס"ל דהריף' והר"מ ז"ל פליגי עליה דרשב"ם מן הק' אל הק' ע"ז כתב ולדעתם וכו' אמנם לד' מהרמ"א ודע"י דס"ל דהריף' והר"מ ל"פ עליה דרשב"ם ז"ל ודאי דצ"ל לדעתם דגם מרן הכי ס"ל וכמ"ש הרב צו"מ נ"רו בפשי' בתחי"ד דמרן ז"ל כן ס"ל ודין זה כבר פסקו בסט"ו כנ"ל וליכא ליחוסי ס' הרב צו"מ נ"רו דס"ל הוא ב"ד מרן דס"ל דהריף' והר"מ פליגי עם השב"ם מן ה"ק אל ה"ק והוא ז"ל אזיל בסברתם. ופסק כוותייהו כמ"ש מ"ע הרב הפו' נ"רו בכמה פעמים בתשו' ועיקר מטרין שלו מדברי הא"ח ז"ל הנ"ל דמ"ש כן הוא אליבא דהחולקים וכמבואר בד"ק כנ"ל ומהתימה על הרב הפו' נ"רו שנסתייע ונסמך מסו"ד הרב צו"מ נ"רו שאחר האמת הוא סיוע שאין בו ממש ותחי' דבריו שכ' בפשי' שזהו דעת מרן השליך ארצה ולא רגל על לשונו כלל: גם מ"ש עוד שכ"כ הרב מ"מ ז"ל בח"א סי' ס"א ב"ד מרן יעו"ש הרואה יראה שלא דיבר שם הרב. מ"א ז"ל ב"ד מרן ז"ל אי ס"ל דהריף' והר"מ חולקים על רשב"ם או לא שכתב שם וז"ל וכתב מרן וכו' וכוונתו היינו מ"ש מרן בשם הנמק"י וא"כ מאין לנו לומר שהרב מ"מ ז"ל הוא מדבר בדעת מרן כמ"ש הרב הפו' נ"רו דס"ל שחולקים דליכא הוכחה מדבריו כלל. גם דברי הכנה"ג בסי' ק"ם הגב"י אות חי' נוטים יותר לומר והוא העיקר דפ"י ד"ק ש"כ דמ"ד המ"ח נ"ר דפליגי וכו' דר"ל דפליגי דוקא בעיקר דיני דרשב"ם דהיינו בהעברת דרך לבד משא"כ אם היו משתמשים יחד בהא לא ס"ל דפליגי וכמו שכן מדוקדק בדבריו שאחר דברי מהרש"ך שבסי' קל"א כתב וכ"ן מ"ד המ"ח וכו' והיינו דר"ל דס"ל למרן כס' מהרש"ך וכמש"כ הרב כפי אהרן בדק"לב ע"ג וכמש"ל ב"ד הנ"י ז"ל: ומ"ש הרב הפו' נר"ו דלדעתו גם מור"ם ז"ל ס"ל דפליגי וכו' הנה מלבד דאיהו נר"ו חזר בו מכח דברי הכנ"הג עוד בה אומר דליכא לאוכוחי כלל מד' מור"ם ז"ל דפליגי מדכתב הדין ההוא בשם י"א כמ"ה ה"ה יצ"ו דמלתא דפשי' היא וימ"ש בשם י"א הוא משום שרוצה להביא אח"כ סברת מהר"מ שהביא במ"ר דבעי' שיהיה נדחה וכו' וכתבה בל' וי"א לזה כתב בתחי' בלשון וי"א ולעולם ס"ל בפשי' דלענין דינא הרי"ף והר"מ לא פליגי עליה דרשב"ם ולכן כאן בסי' ק"ס הביא הדין היוצא לפי רשב"ם ובסי' קמ"ו לא השיג ע"ד מרן כלל דלענין דינא ליכא פלוגתא ביניהם כלל: ומ"ש עוד דמהרמ"ג פליג ע"ד מהרמ"א והביאו הכנ"הג וכו' הרואה יראה דזו אינה משלנו וליכא ראיה מדבריו כלל לנ"ד דהן אמת דפליגי מהרמ"ג ומהרמ"א ז"ל וכמ"ש הכנ"הג ה"ד לעיקר הדין החוקה דמהרמ"א ס"ל דחזקת ג"ש צ"ל ג"ש ביום ובלילה תמיד אזי הוי חזקה ומהרמ"ג ז"ל פליג עליה וס"ל דהחזקה אצ"ל ג"ש ביום ובלילה כ"א כפי תשמישו וכמ"ש הכנ"הג אות ר"ט אמנם לענין דינא דאם היו משתמשים יחד לא דיבר בזה מהרמ"ג כלל ונוכ"ל דמודה למהרמ"א בהא דלא מהניא ליה החזקה כלל ונדון שאלתו דמהרמ"ג לא היו משתמשים ביחד ולכן לא דיבר בזה כלל ונדונו לאו היינו נדון מהרמ"א ממש כאשר הבין הוא יצ"ו דמריהטת לשונם המובא בשאלה מוכח שאין כן האמת וכל אחד לבדו כיעו"ש ומשו"ה הכנ"הג באות רי"ב כשהביא דברי מהרמ"א דס"ל דאם היו משתמשים ביחד לא עלל"ח לא כתב עליו דמהרמ"ג פליג כמ"ש באות ר"ט משום דבזה לא דיבר מהרמ"ג ואפשר דבזה ס"ל למהרמ"ג כמהרמ"א דהיכא דהם משתמשים יחד לא עלל"ח ול"פ עליה כי אם בעיקר חזקת ג"ש דלא בעי' ביום ובלילה וכנ"ל: ומ"ש עוד דהרב עדב"י והרת"ח ז"ל דחו דברי מהרמ"א וכו' מי לא ידע בכל אלה דכאן נמצאו וכאן היו הרבה מהפוס' דפליגי על מהרמ"א ודעי' וע"ל דהרי"ף והר"מ הם פליגי עליה דרשב"ם גם בענין הדין ולסברתם נוכ"ל דגם מרן בשיטת הרי"ף והר"מ אזיל ופליג ארשב"ם עכ"ז מה יושיענו זה לנ"ד דמצינו אלפי ישראל הם נצבו כמו נד מערכה לקראת מערכה ורבים אשר אתנו ה"ה מהרמ"א ומהרש"ך ומהרימ"ט והרח"ש והב"ד ומהרי"ז דס"ל דהרי"ף והר"מ מודים לרשב"ם דהיכ' דהם משתמשים יחד לא עלל"ח ולדידהו צ"ל ולהסכים ס' מרן לסברתם דכן ס"ל בד' הרי"ף והר"מ וכן ס"ל לדינא דאם היו משתמשים יחד לא עלל"ח ומאי דהשמיט האי דינא הוא משום שסמך אסט"ו וכמש"ל בשם הפוס' הנ"ל א"כ נמצא דמידי פלוגתא לא נפקא ומעתה מאן ספין ומ"ר ומי יכניס ראשו בסלע המח' להוציא מתח"י הבעלים ובפרט כעין נ"ד שהמוחזק בקרקע הוא מ"ק ומי שבא להוציא ולזכות הוא יושב בחוץ בודאי הגמור דמה שבאים בני החצר הקטנה להוציא מיד בני החצר הגדו' מחמת חזקה ידם על התחתו' והעלו חרס בידם והוא פשוט וברורי: עו"כ מני"ר וז"ל והגם שהרב מהרימ"ט וכו' גם בזה אתה תחזה להב"ח ולהרב מט"א ז"ל דאין לחלק כלל בתשמישים וביאר הדבר יותר הרב"ח ז"ל שם וז"ל ואין לחלק ולומר דבנ"ד וכו' יעו"ש. עו"כ וז"ל גם הראיה דמייתי מהרמ"א