פני יצחק חלק ב קפח

החזקה ולא נגרעת כחו של הר"י שאני אומר מנכסי השות' היה אלא שכתב ע"ש אחד מהם וכו' עכ"ל יע"ש וה"נ בנ"ד אמרי' הכי דמתחי' יד בעלים הראשו' של שני החצרות הנ"ל שוים יחד במים הניגרים וקנאום שניהם יחד בשות' מנכסי שניהם אלא שנכתב ע"ש אחד מהם מ"ט ש"ב הרב ז"ל ושטר ראיה הי"ל לבני חצר ה"ב אלא שמרוב השנים אבר וכנז"ל והחכם עיניו יחזו להרב לחכ"ך ז"ל בח"א ח"מ סי' ב' שנשאל בעין נ"ד וטענו המחזיקים בנ"ד כזאת דאפי' את"ל שהדין הוא שאינה חזקה מ"מ אפשר שכשקנה ראובן מורישם החצר התחתון על תנאי זה קנה שישתמשו בגג שלו אנשי החצר העליון וסבר וקביל ואין בידם לבטל תנאי מורישם וע"ז השיב הרב ז"ל שם בדס"ה ע"ב בד"ה ומעתה וכו' ועוד שם בדס"ז ע"א כתב וז"ל אכן שו"ר דבנ"ד במח' הוא שנוי ואין לומר דהכל מודים שיסתום כדכת"י מ"ג טעמי וכו' ולדעת רובא דרבוותא המזיק הוא המוחזק וכו' יעש"ב ומאי דאסיק הרב ז"ל שם בתר הכי איפכא הוא על נ"ד דהתם שייך טעמו ונימוקו עמו מה שאינו שייך לנ"ד כלל כמ"ש המעיין : הכלל העולה מכל האמור ומדובר דבצירוף כל הטעמים הנ"ל זכו בני החצר ה"ב בחזקתם לשאוב מים מהחצר שכנגדם ולית אינש די ימחא בידייהו כלל שכן שוה"ד נותנת לענ"ד וכמדובר : אכן מה שטענו עוד בני החצר שי"ל המים על השוכרים הזרים הדרים כעת בחצר האלמנה הנז' שאינם יכולים גם הם לשאוב מים מאצלם כי מתרבה עליהם הז"ר מהנכנסים ויוצאים כנז' בשאלה הנז"ל הנה אמת הדין עמהם בטענה זאת כי טענה הנשמעת היא מחמת ריבוי הנכנסים והיוצאים כמ"ש הרב הנמק"י ז"ל בפ' המוכר פירות על מתני' דמי שיש לו גינה וכו' אינו מכניס לתוכה תגרים וכו' דה"ה למי שי"ל בית לפנים מביתו של חבירו שאפי' בחצר יש בו משום ריבוי הנכנסים והיוצאים וכ"ש בית מהריטב"א והמ"פ ז"ל יע"ש ועיין בש"ע ח"מ סי' קס"ט ס"א וס"ב ואכמ"ל בזה: אמנם זהו דוקא אם אלו השוכרים הדרים בחצר האלמנה הם רבים במנין הנפשות יותר מן המוכרים הראשו' שהם בעלים הראשונים לחצר זו שהיו שואבים מים מהחצר אשר כנגדם אך אם הם במנין הנפשות שוים להם ודאי דזכו גם השוכרים הנ"ל לשאוב מים גם מאותו חצר שכנגדם כבעלת החצר עצמה דמה מפר ראשון לב' וכו' והדברים פשוטים: הנלע"ד כתבתי להלכ' ולא למעשה כי אם להפך בזכות האלמנה והיתו' הבנים בניה אכן אם יסכימו עמי חבירי מע' ח"ור מח"ת יע"א יצ"ו גם למעשה מ"ט ומין ואף ידי תכון עמהם ובלבד שיטהרו לבם לב טהור ולא יהיה להם שום פניה של שנאה ח"ו לא עמי ולא עם האלמנה ובניה ושלא והיו נוגעים בדבר כלל ואפי' אהבת הנצחון לא יתנוה אל לבם כלל כ"א יכוונו לבם לש"ש והלא אב אחד לכולנו ואל אחד בראנו לכבודו ואין דבר חוצץ בינינו זה כלל בעז"ה והנה נודע כי אהבה החברים. הוא תועלת גדול לכל ישראל וצריכה רבה גם להסכמת פס"ד איש לרעהו דאם יהיה ביניהם איזו פניה ושנאה ודאי שלא יסכימו זע"ז כלל וכמה צ גדולים דברי חכמים אשר הגידו דאוהב ושונא פסו' לדין וה' אלהים יעזרנו ע"ד כ"ש ויטע בלבנו אהבתו ויראתו ויסודו ויטע בינינו אהבה ואחוה שלום ורעות ויסלק ש"ח מבינינו ויצילנו משגיאות וימ"ן ויזכנו לכוין לאמיתה ש"ת ולא נכשל בד"הל לע"ל כיר"א. הלכ"ד עבד נרצע לעבודת ה' וליראתו ולכל יודעי דת ודין מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דדבריהם זעירא דמן חברייא והוא הצעיר יצחק אבואלעפיא ס"ע וזאת היתה תשו' מעלת חכמי ורבני עירנו יע"א ג' המה נפלאו ממני ואת שמם לא הגידו יצ"ו לע"ל ביר"א על תשובתי הנ"ל וכה היו דבריהם אלה אלי וז"ל הצל"ע: והנה פתח דבריו יאיר כתוב למ"ר דא"כ מדהשמיט מרן וכו' דאפי' אם היה דר וכו' ואחהמ"ר דמדברי מרן ז"ל בב"י שהביא דברי הנמק"י י"ל שהאח' פליגי על רשב"ם וכו' אינו במשמע שאפי' היה המערער משתמש יחד עם המחזיק עכ"ז עלתה לו חזקה למחזיק וכו' דאדרבה הרואה יר' בד' הנ"י ז"ל דמדקדק בדבריו דלא פליגי האח' עליה דרשב"ם ז"ל וס"ל דמהניא ליה חזקה אלא היכא דהמערער לא י"ל שום תשמיש בחצר ובבתים כי אם מדרך כ"ר הוא דפליגי אבל כל שמשתמש המערער עם המחזיק בזה לפ' האח' ז"ל שכתב וז"ל שהאח' לא הסכימו לפי' רשב"ם דכיון שהיה דר בפ"ע מהניא ליה חזקה עכ"ל מוכח שפיר מזה הא אם היה המערער משתמש עם המחזיק יחד מודו האח' ז"ל דלא מהניא ליה חזקתיה למחזיק וכמ"ש כן הרב ב"ח בתשו' סי' ז' והב"ד סי' מ"ב והדב"מ סי' ל"א ועוד דמבין ריסי עיני רו"ס כת"ר נראה דמדהביא מרן בב"י דברי הנמק"י מוכח דאיהו ז"ל ג"כ שר המסכים לס' האח' ז"ל גם בזה אחהמ"ר ראיה זו איני מכיר שהרי מרן ז"ל כן דרכו דרך הק' לקבץ ס' הפוס' ז"ל וא"א להכי גם אנן נמי נימא דמדהביא דברי הרא"ש שכ' וז"ל אבל הרא"ש וכו' נוכל לומר דס"ל כוותיה היינו בהעברת דרך בלחוד אבל בתשמיש ס"ל דמבטלת החזקה: ומ"ש עוד מע' הרב הפוס' נר"ו דמדהשמיט מרן דינא דרשב"ם והטור משמע דס"ל למר דלאו בפי' הסוגיא לבד פליגי כי אם גם בעיקר הדין וא"כ וכו' גם זה אינה הוכחה כלל די"ל דס"ל למרן שהרי"ף והרמב"ם פליגי עם רשב"ם דוקא בעיקר דינו וס"ל דבהעברת דרך לבד אינה עוקרת החזקה אכן אם היו משתמשים יחד אזי ל"מ החזקה כלל ול"פ עליו בזה וכמ"ש הרבה מהפוס' בדעת הרי"ף והרמב"ם ומאי דלא הביא מרן בשה"ט דאם היו משתמשים יחדן דלא עלל"ח הוא משום שסמך אסט"ו היה מחזיק וכו' וכמ"ש הרב בהה"א ח"ב סי' ו' בשם מהרי"ז ז"ל ד"כ ע"ד הר"מ ומהרמ"א ז"ל וז"ל ובשה"ט מרן העתיק דברי הרמב"ם ז"ל עכ"ד ובודאי דכוונתו לו' דגם מרן ז"ל ס"ל כמהרמ"א בדינו דאם היו משתמשים ביחד דלעל"ח כיון דאינו מקום מסוים וכ"כ ג"כ הרב כפי אהרן