פני יצחק חלק ב קפז

דל"מ חזקת המחזיקים כיעוש"ב היינו לפום שיטתיה דמר נ"רו דאסיק בד' מרן הפך הסמ"ע והכנה"ג ז"ל אמנם כל לגבי דידי ברירא לי מילתא טובא בד' מרן כמ"ש בעדו הסמ"ע והכנה"ג ודעימייהו ככל מש"ל א"כ בודאי דגם מ"ש הרב"ד והדב"מ ז"ל הוא דלא כמרן ז"ל וככל האמור מ"ל וג"ז ברור אצלי מאד וע"ע להרב כפי אהרן נ"רו שם דגם הוא נסתייע לנ"ד מדברי מהר"ש הלוי ז"ל הנ"ל דס"ל דבלוקח לגבי לוקח מודה רשב"ם יע"ש: אלא דחזיתיה למר שם דגמגם עליו בחי' זה מכמה דוכתי אשר ציינם הוא נ"רו דמתוכם נראה דאין דברי מהרש"ל מוסכמים יע"ש ואנא עניא עיינתי היטב בכל דוכתי הנ"ל ולא מצאתי מהם מקום לדחות דברי מהרש"ל הנז' ואין ספיקו מוציא מידי ודאו של הרב מהרש"ל ז"ל הנ"ל ולכל הדברות סניף מיהא הוי לנ"ד בלתי ס' כלל וכמדובר: עוד יש לצרף לנ"ד ולסנף חילוקו של מהרח"ש ז"ל בח"א סי' כ"ב ע"ד מהרשד"ם ז"ל שכתב וז"ל שאין הנדון דומה לראייה וטעמו בזה הוא שכל שבא להוציא לגמרי חזקת הקרקע מיד בעליה כההיא דשכוני גוואי במילתא כד' סגי שלא להוציא הקרקע מידם אבל כל שלא בא להוציא גוף הקרקע מיד הבעלים אלא שבא להשתמש שם עמו מהניא ליה חזקתיה להא מיהא אלו תוד"ק יע"ש ועם שכתב בתר הכי דאין חי' זה מבורר אצלו וכו' מ"מ בצירוף דעת רוב הפוס' האח' ז"ל הנ"ל דס"ל ב"ד מרן דס"ל. דהרי"פ והרמב"ם פליגי עם רשב"ם וסייעתיה מן הק' אל הק' לגמרי ובצירוף כל ה"ט הנ"ל בודאי דחזי לאצטרופי גם חי' מהרח"ש ז"ל הנ"ל להחזיק בנ"ד ביד המחזיקים בשאיבת מים הניגרים מהחצר שכנגדם ולית אינש די ימחא בידייהו כלל וכמדובר: זאת ועוד אחרת נלע"ד דבנ"ד כ"ע מודו דעלתה להם חזקתם למוחזקים הנ"ל ולית מאן דפליג כלל ואפי' מני"ר הרב כ"ע אהרן נ"רו הנ"ל אזיל ומודה בנ"ד דאהניא להו חזקתייהו לשאוב מים כמנהגם הקדום יען הגד הוגד לי מפי מגידי אמת שכמה פעמים הוצרכו בני החצר שיש בו המים הנ"ל לפזר ממון ולהוציא הוצאות לבנין ולתיקון דרך ומעבר אמת המים שבחצירם אשר לא יכזבו מימיוי וגם להביא להם מים בתוס' מרובה וע"ז הוצרכו למעות וחילקו ההוצאה ע"כ בני החצר שלהם ועל בני החצר הנז' השואבים מים מאצלם וכולם כאחד היו פורעים בהוצאות כל הנ"ל חלק כחלק ממש א"כ מכאן הוכחה ברורה כשמש בצהרים שיש לבני אותה חצר במים הניגרים שבחצר הנז' שכנגדם ולא מתורת צדקה וג"ח לבד היו מניחים אותם לשאוב מים כי אם היו ניזונים בזרוע ומימיהם הם שותים דאלתה לא היו פורעים עמהם בהוצאות הנ"ל חלק כחלק ממש אלא ה"ו מסייעים אותם בדבר מועט או לא היו תובעים מהם כלל אלא ודאי פשוט הדבר כי הם שותפים ממש במים הנ"ל ויש להם חלק ונחלה ואחוזה באותם המים בלתי ס' כלל וזה פשוט וברור: אתאן למ"ש בשאלתנו כי טענו האלמנה והיתו' הנ"ל על בני חצר שכנגדם דאפשר מתחי' וראש מיום הווסדה ארץ הבריכה והמים הניגרים הנז' אדעתא דהכי הוה שישאבו מים מים מאצלם בני איתה חצר שכנגדם אשר הוא כעת ביד האלמנה מנה ובניה הנ"ל ועל תנאי זה נכנסו כ הלוקחים לחצר זה ושטר ראיה הי"ל ואבד מרוב הימים: לזאת אשיב דגם בטענה זאת נ"ל ברור כי הדין עם האלמנה ובניה וטענתם טענה הנשמעת כי הרואה יראה להרב דב"מ ז"ל בח"ב סי' א"ך שכ"כ וז"ל אמנם נראה דאפי' לדעתם הי"ד היכא דידעינן בבירור דהשדה של ראובן והחזיק בתוכו ש' בדבר אחד או בדברים בתוך השדה אז אמרינן כיון דגם ראובן משתמש בתוכו לא החזיק ש' כלל באותם הדברים אבל במקום מעבר וכיוצא שהוא כנגד בתי ש' ומחזיק בו גם וראובן לעבור דרך שם וכן החזיקו אחריו ב"ך וכו' נראה דיודו הרבנים הנ"ל דאף אם משתמשים ב"כ ש' זכו ב"כ ראובן בחזקתם כיון דאין כאן בירור שהמעבר ההוא של ש' בודאי דדילמא ראובן ו"ש קנאוהו בין שניהם מהמחזיק וכו' דמאי אולמיה דהאי מהאי וכו' עכ"ל יע"ש ונד"ן דכוותה דלא ידעינן בבירור אם אלו המים הניגרים שבחצר הנ"ל הם לבעלי אותו חצר דוקא ואין לזרים בני אותה חצר שכנגדם שום חלק עמהם באמת המים כלל כדי לומר דל"מ חזקתייהו כיון דשניהם שואבים מים משם דאימא שמא בעלי שתי החצרות הנ"ל הראשונים קנו ונשתתפו יחד באמת המים הנ"ל מתחי' וראש ומאי אולמיה דהאי מהאי וכמ"ש הרב הנז' ז"ל וכנז"ל ולא תידוק מד"ק דלא אמרי' הכי אלא במקום מעבר וכיוצא בו שהם חוץ לבתים ולחצרות אבל בתשמישים שהם בתוך חצר אחד מהם ל"א הכי דהא ודאי ליתא דמהראיות שהביא הרב ז"ל שם לזה לא מוכח הכי כלל כמ"ש המעיין ופשוט ואתה תחזה להרב משכה"ר ז"ל שם דקי"ד ע"ב בסו"דק הנ"ל כ"כ וז"ל פש גבן לברורי דע"כ לא פליגי הני רבוותא אלא בדידיע דהני שכוני גוואי ובראי דלמערער הוא אבל בנ"ד מאן לימא לן דהך דוכתא דקרן זוית שמשליבים בו דבעל החצר הוא דילמא דיד היורשים שוה בו ומאן דאתי לאפוקי מידייהו עליו לה"ר שו"ר בדב"מ סי' כ"א שכ"כ עכ"ל יע"ש: והגם דבני החצר שיש בו המים הנ"ל יש בידם שטר מכר החצר להם מבעליו הקודמים להם ובכלל המכר נזכר בו שמכרו להם גם המים הניגרים הנ"ל עכ"ז אין מזה ראיה גמורה לומר דהמים להם לבדם דוקא חדא דהשטר שבידם נכתב עיקרו על מכר הבתים והחצר כל שהם עיקר ועמו טפילה נטפלי גם המים לומר דהמוכר מכר להם גם הזכות שיש לו במים ועוד דאין מהכתיבה ראיה כלל וכמ"ש מהרימ"ט ז"ל בח"ב סי' כ"ט וז"ל ועוד נראה שאפי' לא יהיו דיורים מוחלקים אלא שהיו שניהם דרים כאחד הרי הבית בחזקת שניהם דדוקא היכא שהיה ידוע שהבית בתחי' היתה של הר"י לבדו ואח"כ ראינו שבא יעקב ודר עמו בשות' בדין היה שלא תעלה לו חזקתו לפי שדירת הבעלים הראשו' מבטלת חזקתו של זה המחזיק אבל כאן מעולם לא החזיק הר"י לבדו בבתים וכו' וחזקה כעדים דמיא ומה שנמצא כתוב על שם הר"י אין כתיבה זו סותרת