פני יצחק חלק ב קפה

דב"מ ז"ל בסי' הנ"ל יעו"ש דאין הכרח לומר כן כלל אלא אפי' את"ל דס"ל להני רבוותא דהרי"ף והרמב"ם פליגי גם בכה"ג מ"מ מוק' ארעא בחמ"ק וכמש"ל ועכ"פ לדעת מרן ז"ל ודאי דס"ל דפליגי הרי"ף והרמב"ם עליה דרשב"ם ודעי' מן הקצה אל הק' לגמרי וכס' הסמ"ע והכנ"הג והרב מ"מ ז"ל וככל מש"ל דבהכי א"ש טובא כל הנהו דיני דהם הלכות פסוקות מהרמב"ם ומרן ומור"ם ז"ל דהק' מנייהו לרשב"ם ז"ל ודעי' ונדחקו בתי' כנז"ל ולפי ס' הרבנים הנ"ל בדעת מרן כנ"ל ניחא טפי ואין אנו צריכים לידחק בתי' שונים ודחוקים כמדובר: עוד יש לסנף לנ"ד כמה חילוקי דינים דשייכי לנ"ד אשר כתבם הרב מהר"ש הלוי ז"ל בסי' ד"ן שכתב דבנ"ד שהוא כיוצא לנ"ד גם הרשב"ם ז"ל יודה דשאני התם דטוען עיקר דירתי היתה בחדר הפנימי והייתי עובר דרך עליך ומשתמש עמך בבית החיצון שהיה עושה מ"ר לעבור דרך עליו כדי שלא יחזיק ואין לך מחאה גדו' מזו שבאותו הבית עצמו שהיה רוצה להחזיק היו משתמשים שניהם יחד משא"כ בנ"ד דמשום דזה היה משתמש בשלו לא יהיה חזקה תשמישו ש"ז אדרבא הי"ל למחות ולומר שלא ישתמש בחצר שאינה שלו דאל"כ לא מ"ל שהשות' יחזיקו זע"ז עכ"ל יע"ש וכתב עליו הרב ב"ד בסי' מ"ה וז"ל נראה דכוונתו לומר בחי' שכתבנו דהתם כשעובר עליו אינו מניח לו מקום מיוחד בפ"ע להחזיק משא"כ בחצר וכו' דשייך מקום מיוחד כשאחד משתמש מקצה מזה ואחד מקצה מזה עכ"ל יע"ש גם בנד"ן דאינם יכולים לשאוב מים הניגרים שניהם כאחד אלא בזא"ז הו"ל במקום מיוחד כיון שאין אחד נדחה מפני חבירו כלל דומיא למ"ש הת"ח ז"ל בסי' קפ"ב וז"ל אמנם נ"ד ל"ד דשאני התם שהיה בשכוני גוואי מדרס כפ"ר על החיצון ולזה לא חשש למחות שאין דרך למי שמחזיק בבית להניח לעבור דרך עליו אדם נכרי ואומ"ד גדו' י"ל שאין חזקתו כלום וכו' א"כ בתשמישים אלו בפרט בכ"ה לא שייך למימר הכי דהא ודאי כ"ז שאחד מהם משתמש ממנו אינו יכול להוציאו משם עד שיגמור מלאכתו ואע"פי שיד ב' מושלת באותו מקום לא נאמר בזה לא חששתי למחות כיון וכו' עכ"ל יע"ש והרואה יראה דנדון הרת"ח ז"ל הנז' היה בכלל תשמישי החצר שהיה משתמש המחזיק גם בבור ובשוקת ובב"ה יע"ש ודון מיניה ואוקי באתרין ובפרט לפי החי' שחי' הרת"ח ז"ל גופיה בסי' קפ"ח וז"ל דאפי' רשב"ם יודה וכו' אבל בתשמישים כאלו שהחזיקו בו לפי צורכם ולא חסרו שו"ד מלעשות שלא עשו גם רשב"ם יודה דהוי חזקה וכו' עכ"ל יע"ש וה"ה והוא הטעם בנ"ד דאמרי' הכי דאית להו חזקה אפי' לרשב"ם ז"ל וכמדובר ואפי' את"ל דגם בהא פליגי רשב"ם ודעימיה וכס' מהרמ"א ומהרש"ך ומהרח"ש ומהרימ"ט דס"ל דגם בכה"ג פליגי רשב"ם וסייעתיה וגם לכ"ע ס"ל דל"מ מ"מ מנלן לומר הכין דגם הרי"ף והרמב"ם ומרן דפסק כוותייהו יודו לזה וס"ל דלא הויא חזקה גם בכה"ג דלא כהרב מהרש"ל והרת"ח ז"ל הנ"ל דגמירי אפושי פלוגתא ל"מ ובודאי אית לן למימר דבכה"ג גם רשב"ם יודה דהויא חזקה כנ"ל ואת"ל הגם בהא פליגי רשב"ם וסייעתיה עכ"פ הרי"ף והרמב"ם ומרן ודאי דס"ל דבכה"ג הויא חזקה והיינו שנאמר דמודים לרשב"ם בעיקר דינו אבל שנאמר תרתי דהיינו דרשב"ם פליג גם בכה"ג ושגם הרי"ף וכו' ס"ל כרשב"ם גם. בכה"ג הא ודאי זו לא שמענו ופשיטא דלית לן למימר הכי וכמובן: עוד יש לסנף לנ"ד החי' האחר שכתבו הרב מהר"ש הלוי ז"ל שם והביאו הרב כנ"הג בח"מ סי' ק"ם הגב"י אות. בסתם בלתי חולק כלל וכמ"שכ הרב דב"מ בחי' א"ך הנ"ל יע"ש והוא זה דאפי' לפי' רשב"ם ז"ל שאני התם שהבא לערער על החזקה הוא בע"הב עצמו עם המחזיק אבל הכא בנ"ד אינו אלא לוקח הבא מחמת נפתלי א"כ במה יהיה כחו הא"ת משום דטענינן ליה גם יהודה הוא לוקח וטענינן ליה כל מה שהיה יכול יוסף לטעון א"כ כיון שיוסף נשתמש בחצר כדרך שמשתמשים בעלי החצרות וחפר והחזיק בו חזקתו חזקה וי"ל חלק בחצר השותף האחר דט"ל כל מה שהיה יכול יוסף המוכר שלו לטעון כדקי"ל דטענינן ליורש וללוקח וא"כ טענינן בשביל יהודה שיוסף קנה מאביו או מיורשיו שטח החצר המגיע לבתים שלו וא"כ כחו וזכותו מכר ליהודה עכ"ל יע"ש וממנו נקח ונבין ונדון בנ"ד ששניהם הבע"הב והמחזיק בשאיבת מים הניגרים שניהם הם לוקחים ולא אחד מבעלי אותה חצר שיש בה המים שהם מבעלים הראשונים כלל אלא כולם הם לוקחים א"כ בכה"ג גם רשב"ם וסייעתיה אזלי ומודו דמהניא חזקת המחזיק וכמ"ש הרב מהרש"ל ז"ל הנ"ל וכמדובר והגם דחזינן להרב ב"ד ז"ל בסי' מ"ה שתמה ע"ד מהרש"ל בחי' הנ"ל והוצרך לומר דגם הוא לא סמך ע"ז לחוד כי אם בהצטרפות הט' הב' שכ' מקמי הכי יע"ש הנה מלבד דגם אנן בדידן לא על טעם זה לבד עיקר סמכין כי אם עיקר סמכין הוא על ס' הפוס' האח' ז"ל שעלתה הסכמתם דהרי"ף והרמב"ם פליגי עליה דרשב"ם לגמרי מן הק' אל הק' ומרן ז"ל נמי ס"ל כהרי"ף והרמב"ם ופליג נמי עליה דרשב"ם מן הק' אל הק' ג"כ כנ"ל אלא דמשום דשאר הפוס' ז"ל לא ס"ל הכי כנ"ל מהני מיהא לסניף גדול החילוק דמהרש"ל הנ"ל כי היכי דתיהני הך חזקה לנ"ד למחזיקים בה לכ"מ דודאי בכה"ג דשניהם הם לוקחים כ"ע מודו דחזקת המחזיק חזקה מעליא הוי הגם דמשתמש עמו בעה"ב בשאיבת המים כיון דהוא ג"כ לוקח הוי וטענינן ללוקח שכנגדו ולא לו וכמדובר ואתה תחזה להרב דב"מ ז"ל בסי' ל"א דל"ח ע"ג שהביא ח"י מהרש"ל הנ"ל וכתב עליו דאף שיש בדבריו במה לעמוד עליהם לא דרב גובריה אמרן עכ"ל יע"ש וכן ראיתי למהרש"פ ז"ל הוד"ק במטה אשר הי' ט' נסתייע לנ"ד מדברי מהרש"ל הנז' וכתב דבלוקח לגבי לוקח כ"ע מודו דמהניא חזקת המחזיק יע"ש ועם שהרב מהרא"ק והרב"מ ז"ל שם בסי' יו"ד וי"א חלקו עליו בדכ"ו ע"א ובד"ל ע"ב בטע"ז דלאו בר סמכא הוי יעש"ב מ"מ כבר מלתי אמורה דבאתרי דידן דקבלנו הוראות מרן ז"ל ומרן פליג על רשב"ם ודעי' והשמיט דינייהו לגמרי משום דס"ל כהרי"פ והרמב"ם כנ"ל הא ודאי דאהני לן האי טעמא לסניף גדול מיהא וליותר יפו"ך לאחזוקי בידייהו דהמחזיקים בה כיון