פני יצחק חלק ב קפד

דפליגי הרי"ף והרמב"ם עליה דרשב"ם ודעימיה מן הק' אל הק' כנ"ל ומשו"ה השמיט בש"ע האי דינא דרשב"ם כנ"ל א"כ ודאי דפליג נמי על הראשו' הנ"ל וס"ל דגם בכה"ג דיד שניהם שוה בתשמישי החצר אפי"ה עלתה לו חיקה למחזיק דאל"כ לא משתמיט מרן ז"ל מלאשמועינן דין זה בשה"ט כיון דשודשו פתוח מן הסו' הנ"ל אל'ו לא שמיע ליה כלו' לא ס"ל למרן ז"ל האי דינא לגמרי אלא אדרבא ס"ל למר דעלתה חזקה למחזיק בתשמישי חצר חבירו אף שחבירו משתמש עמו ג"כ וכדס"ל לגדולי הפוס' הנ"ל. והגם שמהרימ"ט ח"ב ח"מ סי' כ"ט הוכיח לדינו מדברי הרמב"ן החולק על רשב"ם וז"ל אפי' הרמב"ן שנחלק על רשב"ם בד"ז דבכה"ג עלתה לו חזקה ה"ט שאין מה שהיה עובר עליו מבטלת חזקתו דאטו אין אדם עשוי למכור בית החיצון ומשייר דרך לעצמו ואעפי"כ כיון שזה לבדו דר עלתה לו חזקה אלמא מודה הרמב"ן ז"ל שאם היה משתמש עמו בבית לא עלל"ח וכדמוכח ממה שהק' ז"ל מ"ט דרבא והלא כ"ז שלא הביא ראיה שדר לבדו לא הביא ע"ח שאין חזקה למי שדר עם הבעלים עכ"ל יע"ש ומזה הוכיחו הרב"ד והדב"מ ז"ל לחילוקם הנ"ל ולדעת הרבנים ז"ל החולקים הנ"ל ליכא ראיה מהכא מד' הרמב"ן ומהרימ"ט הללו כלל דשאני התם דמיירי בדר עם הבעלים ביחד דירה ממש התם ודאי כ"ע מודו דאין חזקה לזה הדר. עם הבע"הב דכיון שדר עם הבעלים אימור דבדרך שאלה או שכירות ירד לדור עמו בביתו יחד לא כן בהחזיק בחצר חבירו לאיזה שימוש כגון לשאוב מים וכיוצא הגם דבע"הב ג"כ משתמש עמו באותו שימוש אפי"ה מצ"ל דגם הרמב"ן ומהרימ"ט ז"ל אזלי ומודו דעלתה חזקה: למחזיק דאל"כ לא הי"ל לבע"הב להניחו ליכנס לחצירו להשתמש בו כלל ומדהניחו להשתמש בו כ"כ שנים מוכרח דחזקה וטענה אית ליה בגוויה דחצירו לההוא שימוש ועלתה לו חזקתו וכמובן: גם הראיה דמייתי מהרמ"א ז"ל לדינו מדיוק דברי הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהט' שכ' היה מעמיד בהמה במקום מסוים בחצר חבירו וכו' אתה נתתה לי מקום זה. וכו' ע"כ דהיינו מקום זה שאני משתמש בו לבדי וכו' עכ"ל עש"ב וא"כ נמצא דמהרמ"א ז"ל הוכיח לדינו דלא עלתה לו חיקה למחזיק בתשמישו בחצר חבירו מדברי הרמב"ם גופיה שהוא מכת החולקים ע"ד רשב"ם והרא"ש ז"ל בפי' הסו' הנ"ל וא"כ הרי הרמב"ם גופיה מודה לדינו של מהרמ"א ז"ל ויאמר האומר דגם מרן ז"ל דפסק לדין הרמב"ם ז"ל בסי' ק"כ סט"ו ככתבו וכלשונו ממש א"כ ודאי דס"ל למרן ז"ל כסברת מהרמ"א ז"ל דאל"כ אמאי נקט בלשונו מקום מסוים וכו' וכדדייק מהרמ"א ז"ל מד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל וכן ראיתי להרב מהר"י זאבי ז"ל בתשו' כי באה בפרי הארץ ח"ב סי' ז' שאחר שהביא דברי מהרמ"א הנ"ל כתב וז"ל ובשה"ט מרן ז"ל העתיק דברי הרמב"ם ז"ל עכ"ד יע"ש ור"ל דמוכח מזה דגם מרן ז"ל ס"ל כמהרמ"א ז"ל בדינו הנ"ל דל"מ חזקה למחזיק בתשמיש בחצר חבירו אם אינו מקום מסוים וכנז"ל: אמנם כבר עמד הרב מ"מ ז"ל שם בסי' הנ"ל ע"ד מהרמ"א ז"ל ודחה ראייתו ודיוקו מד' הרמב"ם הנ"ל לגמרי וז"ל והיותר ק"ל וכו' ומ"ש הר"ם מקום מסויים לא תידוק מדבריו משום דמקום מסויים הוא דעלל"ח הא לאו"ה לא אלא דכיון דאיירי בטוענו מכר או מתנה במקצתו של חצר הוזקק לומ' מקום מסויים כדי שיפול עליו לומ' אתה נתתו לי או מכרתו לי למקום ההוא קרא מו"מ וכו' עכ"ל יע"ש ודברי' נכוחי' הם מאד ולפי"ז נמצא דאין מלשון הרמב"ם ומרן ז"ל הנ"ל שום סייעתא לדינו דמהרמ"א הנ"ל ולא עוד אלא דאדרבא מלשון הר"מ ומרן הנ"ל יש להוכיח שפיר דלא כמהרמ"א ומהרש"ך בדינם הנ"ל דכל דיד בע"הב והמחזיק שוים בתשמישי החצר יחד ל"מ חזקת המחזיק כנ"ל שהרי מדין הר"מ ומרן ז"ל הנ"ל מוכח איפכא וכדאשכחן להרב ב"ח ז"ל בתשו' סי' ז' שהק' כן ע"ד רשב"ם מדין הנ"ל וכן הק' ג"כ המ"מ והת"ח ז"ל בסימן הנ"ל יע"ש ותו דחזינן להב"ח ולהת"ח ולהמ"ע ז"ל שם דהק' ע"ד רשב"ם מכמה דוכתי שכולם הם הלכות פסוקות ממרן ז"ל דמכולהו מוכח להדיא דלא כרשב"ם ודלא כמהרמ"א בדינו הנ"ל והגם דאשכחן להפוס' הנ"ל ולכמה פוס' אח' שתי' לכל הקו' הנ"ל מ"מ אנן בדידן לדעת מרן ז"ל דחזינן ליה למר בב"י ובש"ע דפסק לכל הדינים הנ"ל דמוכחי דלא כרשב"ם בסתם ואלו לדינו דרשב"ם ומהרמ"א ז"ל לא העלם ע"ש כלל א"כ מי הכריחנו לומר דס"ל למרן כרשב"ם ומהרמ"א ולסמוך נפשין אשינויי דחיקי ולעיולי פילא בקופא דמחטא כדי שנאמר דגם מרן מסכים לדינו דרשב"ם ודמהרמ"א הנ"ל ובפרט משה"ק עוד הרב מ"מ ז"ל שם ע"ד מהרמ"א ורשב"ם ממ"ש הנמק"י ז"ל בהחזיק לשפוך מי כביסה אחת וכו' דזוהי קו' אלימתא ולא מיתרצא בכל התי' הנאמרים בד' הפוס' ז"ל וכמש"כ הנחב"ך ז"ל סי' ב' הנ"ל דקו' זו אכתי ק' למהרמ"א ז"ל יע"ש גם חילוק הב"ח ז"ל בתשו' הנז' ובב"ח סי' ק"ם דמחלק בין בית לשדה דבית שכיח הוא לאוגורי או מושלי אינשי הלכך בהעברת דרך בלחוד סגי וכו' אבל בחצר יכו' אין רגילות וכו' יע"ש הנה חילוקו זה כתבו הרב"ח ז"ל ליתובי דעתיה דרשב"ם ודעי' מקו' הנ"ל ברם להרי"ף והרמב"ם דפליגי על רשב"ם גם בעיקר דינו מצ"ל דגם בנדון הב"ח ז"ל ס"ל דע"ל חזקה למחזיק בחצר חבירו הגם דהיה בע"הב ג"כ משתמש בחצרו באותו תשמיש ולא מיפלגי מבית לחצר כלל ומאי דהסכים הב"ח ז"ל בנ"ד הנז' דלא עלל"ח למחזיק וכס' רשב"ם ודעי' הט' משום דס"ל למר דהגם דפליגי הרי"ף והרמב"ם עליה דרשב"ם מ"מ אוקי ארעא בחמ"ק וכס' רובא דרבוותא דס"ל הכי כנ"ל ואין צורך לומר דרב"ח ז"ל אזיל בשיט' מהרמ"א ומהרש"ך ומהרימ"ט ז"ל דס"ל דרשב"ם ודעימיה לא פליגי עם הרי"ף והרמב"ם רק בפי' הסו' לא לענין דינא ואת"ל דגם לדינא פליגי מ"מ היינו דוקא בעיקר דינו דרשב"ם לא בדין היוצא ממנו כשבע"הב משתמש בחצר עם המחזיק יחד ויד שניהם שוין בשימוש ההוא כנז"ל ודלא כהרב ב"ד בסימן מ"ה שכתב ע"ד מהרמ"א והב"ח הנ"ל דאין ס' דס"ל כמהרימ"ט דס"ל דאף החולקים על רשב"ם יודו דהיכא דמשתמשים שניהם לא עלל"ח למחזיק וכ"כ הרב