פני יצחק חלק ב קפג

דאמ"ל לחבריה מאי בעית בהאי ביתא אמ"ל מינך זבינתה אמ"ל אנא בשכוני גוואי הוואי אמ"ל ה"ן זיל ברור אכילתך וכו' דנחלקו בפי' האי סוגיא הרא' ז"ל הנ"ל וסו"ד הסכימו הפוס' ז"ל דכיון דהוי פלוגתא דרבוותא אוקי ארעא בחמ"ק כנז"ל כמבואר כ"ז בד"ק ז"ל ע"ע הלא בספרתם וא"כ כפי"ז לכאורה נראה דהדין עם בני החצר שיש בה המים למנוע בני אותה החצר שכנגדם מלשאוב מים מאצלם כיון שחזקתם בשאיבת המים מחצר הנז' שכנגדם במח' היא שנויה אי הויא חזקתם חזקה או לא ומוקמינן ארעא בחמ"ק שהם בני אותה חצר שיש בה מים דאינהו מיקרו מ"ק והדין עמהם שלא להניח עוד לבני חצר הב' הנז' לשאוב מים מחצירם וכנז"ל: אמנם להיות כי חובה עלינו להפך בזכות אלמנה ויתו"ק וב"ד אבוהון דיתמי כידוע דע"כ פקחתי עיני להפך בזכותם ולהחזיקם בחזקתם הראשונה לשאוב מים מהחצר שכנגדם כמנהגם הקדום מאז וע"ע מכמה טעמים שאבאר בס"ד זה יצא ראשונה דאנן אתכא דמרן ז"ל יתבינן וקבלנו הוראותיו ז"ל ע"כ אשר יאמר כי הוא זה כנודע וחזינן ליה למרן ז"ל דהשמיט בשה"ט הדין היוצא' מפי' רשב"ם והרא"ש והטור ז"ל בההיא דשכוני גוואי הנז' ולא העלהו ע"ש כלל לא בסי' ק"ם ולא במ"א רק מור"ם ז"ל בס' המפה בסי' ק"ם סי"ג כתבו בשם י"א יע"ש ואלו בסי' קמ"ו סי"א וי"ב פסק מרן להדיא הדין היוצא מפי' הרי"ף והרמב"ם בהאי דשכוני גוואי יע"ש וא"כ מדהשמיט מרן ז"ל הדין היוצא מפי' רשב"ם והרא"ש ז"ל ש"מ דס"ל למרן דהרי"ף והרמב"ם פליגי על רשב"ם והרא"ש ז"ל גם בעיקר הדין לא בפי' הסוגיא לבד ופסק להלכה כהרי"ף והרמב"ם שהם תרי עמודי ההוראה ודלא כהרא"ש ורשב"ם ז"ל וא"כ יוצא לנו מזה דס"ל להרי"ף והרמב"ם ומרן ז"ל שפסק כוותייהו דאפי' אם בע"הב היה דר בחצר הפנימי וזה דרכו תמיד לעבור דרך החצר החיצונה שמחזיק בה המחזיק או אפי' שהמחזיק דר עם הבעלים ממש או שניהם יחד הם משתמשים בחצר כגון לשאוב מים וכיוצא כנ"ד עכ"ז עלתה לו חזקה למחזיק וטענת בע"הב דהיה משתמש עמו בחצר ומשו"ה לא מיחה מגן שויא כפי"ד הרי"ף והרמב"ם ומרן ז"ל וכמדובר וכן הסכים הסמ"ע ז"ל בדעת מרן ז"ל בסי' ק"ם סקי"ח יע"ש וכ"כ הרב כנ"הג ז"ל בדעת מרן שם סי' ק"ם הגב"י אות ח"י יע"ש וכ"כ הרב משאת משה ז"ל בח"מ סי' ס"א בד' מרן יע"ש ועד אחרן אתה תחזה להרב צדק ומשפט נר"ו בביאורו לסי' קמ"ו סי"א שכ"כ להדיא בדעת מרן ז"ל וז"ל ואע"ג דהפוס' האח' ז"ל כתבו דבמח' היא שנויה כמ"ש הרב נחב"ך ח"מ סי' ב' וס"ל להחולקים דהרי"ף והרמב"ם ודעימייהו פליגי עם רשב"ם ז"ל ואינהו ס"ל דאע"ג דמשתמשים יחד מהני חזקה ולדעתם צ"ל בעד מרן בפשיטות כמ"ש הסמ"ע והכנ"הג דס"ל דפליגי הרי"ף והרמב"ם עם רשב"ם מן הקצה אל הקצה וכו' עכ"ל יצ"ו יע"ש ולדעתי המעט הוא דגם מור"ם ז"ל הכי ס"ל למר בעדו ובעד מרן ז"ל דהרי"ף והרמב"ם פליגי עם רשב"ם והרא"ש גם בדין ומן הקצה אל הקצה ומש"וה אייתי לן רמ"א ז"ל דין זה בלשון י"א וכו' כיע"ש ואלו הוה ס"ל למר דהאי דינא מוסכם לכ"ע הו"ל להביאו בסתם דהוה מורה דכ"ע מודו ביה ומדהביאו בל' י"א מוכרח דס"ל דאיכא רבוותא דפליגי ע"ז רק הוא ז"ל הביאו בהגהה כדרכו להביא כל הסברות שהשמיטם מרן ז"ל כידוע אך מה אעשה כי הרב כנ"הג שם באות ח"י הבין בד' מור"ם ז"ל דס"ל למר דלענין הדין לא פליגי וכס' מהרש"ך יע"ש ואתמהא דא"כ לא הול"ל בל' י"א כנ"ל איך שיהיה עכ"פ דעת מרן ז"ל ברורה דס"ל למר דלית הלכתא כרשב"ם ודעימיה משו"ה השמיט דינו דרשב"ם משה"ט לגמרי וס"ל דהרי"ף והרמב"ם ז"ל פליגי עליה דרשב"ם לגמרי גם לענ"ד ופסק כהרי"ף והרמב"ם ז"ל וכמדובר וא"כ יוצא לנו דחזקת בני החצר אשר החזיקו מזה שנים רבות לשאוב מים מחצר שכנגדם חזקה מעליא הוי הגם שהיו משתמשים עמהם בני אותה חצר ג"כ לית לן בה וכמבואר: והגם שכתבו הרב ב"ד ז"ל בסי' מ"ה והרב דב"מ ז"ל בח"ב סי' ל"א דהא דפליגי הרי"ף והרמב"ם על רשב"ם והרא"ש הי"ד בעיקר דינא דאיירי ביה רשב"ם והרא"ש ז"ל שהוא דין הש"ס ממש כפי פירושם דהיינו דהמערער היה טוען בחדרים הפנימיים היתה עיקר דירתי והייתי עובר דרך עליך וכו' ולכך לא מחיתי וע"ז פסק ר"ן דהדין עם המערער אף שלא הי"ל בבית החיצון אלא דרך בעלמא שהיה עובר שם דרך העברה בעלמא ובזה הוא דפליגי הרי"ף והרמב"ם עלייהו דרשב"ם והרא"ש ז"ל וס"ל דכיון דהיה דר בפ"ע מהניא ליה חזקה למחזיק אלא שיש לפנימי דרך עליו דלא כרשב"ם והרא"ש ז"ל בזה ברם מ"מ מודים לרשב"ם והרא"ש שאם היו שניהם יחד משתמשים בבית או בחצר ויד המחזיק והמערער שוים בדירה או בתשמישי החצר וכנדון מהרש"ך ומהרמ"א ומהרימ"ט ז"ל בכה"ג לא עלתה חזקה למחזיק אליבא דכ"ע אתד"ק יעש"ב וא"כ מל"ל דגם מרן ז"ל הכי ס"ל דכל שיד שניהם הבע"הב והמחזיק שוין בתשמישי החצר יחד דגם מרן ז"ל יסבור ולו ידע דלא עלתה חזקה למחזיק וכס' מהרש"ך ומהרמ"א ומהרימ"ט וככל מ"ש הב"ד והדב"מ ז"ל וכמדובר אמנם הא ודאי בורכא היא דמלבד דהרב עדב"י ז"ל בסימן ז"ן דחה דברי מהרמ"א ז"ל דבסי' צ"ד לגמרי וכתב עליו שאינו אלא דברי נביאות דהיכן מצינו דבשביל שמשתמש עם בעליו דלא תהני ליה חזקתו להיות שותפו באותו דבר וכי לא אפשר שמכר לו זכות להיות וכו' עש"ב וכ"כ ג"כ הרב מ"מ ז"ל בסי' הנז' יעש"ב גם הרב תורת חסד בסי' קפ ב וקפ"ח מבואר יוצא מד"ק להדיא דגם שיד שניהם שוין בתשמישי החצר אפי"ה עלתה לו חזקה למחזיק ודלא כהרבנים ז"ל הנ"ל יע"ש גם הרב מהרמ"ג ז"ל בסי' ל"ה רב תנא הוא ופליג ע"ד מהרמ"א ז"ל בנ"ד בסי' צ"ד הנז' הביאו הכנ"הג בסי' ק"ם הגהט"ו אות ר"ט יע"ש א"כ נמצא שדברי הרב"ד והדב"מ ז"ל הנז' אינם מוסכמים מכל ודוקא לדעת מהרמ"א ומהרש"ך ומהרימ"ט הם אמרו למלתייהו לא כן לדעת שאר הפוס' החולקים הנ"ל וכיון דמרן ז"ל ס"ל נמי