פני יצחק חלק ב קפא

בו משנחקרה עדותו וכל שסתר או הוסיף לא אזלי' בתר דיבורו ה"א דמאי חזית וכו' ודוקא אם נשאת ל"ת יע"ש ומהריט"ץ בס"י ל"ו נסתפק א"א כיון שהגיד והשיב דלא שייך גבי גוי כיון שהגיד וכו' ושוב כתב דהיה אפשר לחפש אחר זכותה מכח דתכף כשאמר הגוי מס"לת וכו' הותרה האשה הילכך כששאלוהו פ"א וכו' דמה שהתיר הרי"ף וכו' היי"ד בפעם הוא אבל אם עבר זמן יום או יומים אפשר דלא מיקרי מס"לת עכ"ל ומתחי"ד מוכח דה"ט הוא מכח דהותרה ושוב כתב מכח דהיה ע"י שאלה ומתבאר בס' השאלה יראה דלא נתבאר אם עבר זמן יום או יומים יע"ש וע"י למהר"ם לובלין סי' קל"ה דאף שהגוי בעצמו שהעיד שמת העיד שהוא חי לא חייש"י לה וע"י להר"י ב"מ מא"ח סי' י"ג יע"ש ובנ"ד י"ל ס"ס ס' אם נאמן הגוי לאסור אחר שהתיר וכמ"ש מהרד"ך וכדכתב הרב מ"ב שם וע"ש ש"כ שהבי"ד הב"י ולא מצאתי בב"י שה שהביאו גם בתשו' מהרד"ך שלפננו לא מצאתי כן ואדרבא מצאתי להפך בבית כ"א חדר י"ב יע"ש שו"ר בבית ח' חדר ט' שכ"כ וצריך להתישב בזה ואת"ל דנאמן לאסור היינו היכא שמתרץ דבריו אבל אם מכחיש להישראל אינו נאמן ועיין למהר"מ אלשיך סי' ק"ה ובתשו' ד"ן א"הע סי' ל' ולכנה"ג הג"בי אות ע"ח ולבני דוד פאלקון ק"ע סי' ג' יע"ש והגם דהאי ס"ס. אינו מתהפך כיון דלא נתברר שסתר להישראל ובענין המיתה אינו מוכחש יכו' אנו לכויין עדותו ונאמר שטעה בסיפור ה"א ודומה למ"ש הרב"מ שם ועם דהמקומות רחוקים מ"מ י"ל ס' אחר דאעי"ק הוא מחלוקת אם הכחשה בחק"י לגבי עדות אשה אם הוי הכחשה ואעי"ק הרואה יראה דכל מ"ש הפוס' ז"ל היינו מ"ט דמאי חזית דנסמוך אהא סמוך אהא ובנ"ד לא שייך זה דבין אם נאמר דהמלחמה היתה בגירי"ד או בבולגאר אשה זו תנשא וכ"ש לפי מאי דאתיבנא ד"ב אחרונים הוכחשו ואוקי חד לבהדי חד ונשאר העדות ה"א קיים ותנשא ע"פ. גם מ"ש ה"ר ה"ב יצ"ו דלא ראה קשר דברים אחהמ"ר אין לך ק"ד גדול מזה ובפ"י אתמר בהעד הא' שתחי' סיפירו היה להודיע הסיבה שנעשה הוא מאנשי החייל מכח שבא לדמשק ולא מצא מנוח וכו' ומתוך הדברים נתגלגל הודעת המיתה והכלל הוא שכל שבתחי' הסיפור לא בא להודיע ממיתתו זה נקרא קש"ד וז"פ גם מה שתמה ה"ה יצ"ו על הרב שע"א ז"ל בא"הע סי' ך' דאיך לא נרגש דהמרה הוי כמו קטטה כבר הרב האריך במ"א בפרט הלזה שם בס"י ח"י יע"ש: תו נסתפק מ"ע ה"ה ה"ב יצ"ו דכיון דההרוג היה מומר הוי כע"א בקטטה ופסקו מור"ם משם הגאון מז"ה לחומרא. לדידי איכא כמה צדדים להתיר בנ"ד חדא דאיכא הס"ס שעשה מהראנ"ח ז"ל הביאו הרב מהר"א אלפאנדרי ז"ל בס"י ה' דהיינו ס' אם המרה ועיגון י"ל דין קטטה ואת"ל די"ל דילמא בעיין אפשיטא לקולא והרב שם ערב לו זה הס"ס וע"י להרב הנז' בס"י ג' ד"כ הפך וע"י להרב יד"א ז"ל הגהט"ו ס"ק תקע"ד יע"ש ומה גם דאיכא פלוגתא דדוקא דהיא באה ואמרה כן אבל אם בא ע"א ל"א דאין לך בו אלא חידושו וכ"ש היכא דאמר קברתיו וכמ"ש ה' מהר"א ז"ל הנז' בס"י ז' ונ"ד הוי כקברתיו וכמ"ש ה"ה ה"א יצ"ו ואין לך קברתיו גדול מזה ועוד דלא נתבאר אם הלך למלחמה שלא מדעתו או לא וע"י להרב שם בס"י ז' ובנודע ביאודה ז"ל סי' מ"ב יעש"ב: והנה מע' ה"ה הב' יצ"ו תמה על הרב מז"ה ז"ל דאי איתא דהמרה הוי כמו קטטה א"כ אמאי ל"ן בש"ס כששאלו ה"ד קטטה לימא כגון שהמיר ולדידי אחהמ"ר דזה לא הוי קטטה ממש אלא דדינא הוי כמו קטטה ולא שייך לפ' מ"ש במשנה קטטה בינו לבינה וש' בעולם כגון דהמיר ושו"ר מעין מ"ש ה"ה יצ"ו בתשו' הרב נודע ביהודה במה שרצה לפ' כוונת הסוגיא לד' הרי"ף ז"ל וז"ל דאם היא ארגלה קטטה לא משכחת קטטה אחרינא כי אם באמרה גירשתני וכו' אבל בארגיל איהו משכחת כמה גווני קטטה כגון שהמיר דתו וכו' יע"ש וזה דומה למ"ש ה"ה יצ"ו גם במ"ש עוד דהמיר הוי יותר קטטה דזכות הוא לה עי"ש להרב הנז' שנכנס בזה וה"ק דמ"ש מיבם יעש"ב ועיין להרב כנסת יחזקאל סי' ב"ן שהק' להמז"ה כק"ו ה"ה יצ"ו יע"ש מה שתי': ולעיקר החי' בין הולך למלחמה למלאת נפשו כי ירעב ולא נכנס בסוג מומר מלבד דלדידי אחהמ"ר לא חזינא לחלק חי' זה דכיון דלדברי מני"ר יצ"ו לא חשיב זה אונס וכן דעת נוטה הגם שלא עזב דתו כיון דמחלל שבתות בפרהסיא י"ל דין מומר כמ"ש מרן ביו"ד סי' ב' דבזה לבד דחילל שבת משוי ליה מומר ולא חילק בין להכעיס או לתיאבון ואם יש סברא לחלק הוא היכא דמכר עצמו לאנשי החיל שלא בשעת מלחמה דכיון דבאותה שעה סבור היה שלא יהיה להמלכות מלחמה ושוב כשיהיה מלחמה אפשר אונס ולא חשיב מומר אך אפי' בזה איני סומך אם לא בראיה ברורה וטירדות הזמן לא הניחוני לחפש על פתגם דנא ואמנם בנ"ד שמכר עצמו בשעת המלחמה בזה פשיטא דלא הוי אונס והוא מומר גמור וכדעת מרן ז"ל וכל הפוס' ז"ל גם מדברי ה"ה מהרר"א אלפאנדרי ז"ל בסי' י"ד נר' דלא רצה לחלק בכך שכ"כ וז"ל אמנם רואה אני הט' שכתבתי אינו צודק דאלו התם היה עם אשתו מתחי' וע"ס ועוד דמדברי ריא"ז שם לחלוק על הרב מז"ה נר' דלדעתו אין הדבר תלוי בהמרה דוקא אלא כל שהוא רשע עושה עבירות ביד רמה דינו כמומר וכו' וכיון שכן בנ"ד כיון שנכתב לדוגיות ידוע הוא שהנכתב לדוגיות מלבד כל האיסורין שעושה ה"ה מחלל שבתות בפרהסיא עכ"ל יע"ש: תו כתב מ"ע ה"ה יצ"ו וסעד מצאתי לדברי אלה להרב בית יעקב סי' קנ"ח שיצא לחלק בהכי כמ"ש רמ"א דוקא במומר ולא בשאר עבירות לולא דנדונו היה שהוא באנשי חייל כמה שנים ונטמע שם והוחזק לחלל שבתות עכ"ל ואנכי הרואה בדבריו שם דלא דרך בדרך מני"ר יצ"ו כ"א דבתח"י רצה לחלק בין מומר לשאר עבירות וע"ז כ' דכיון דהוחזק לחלל שבתות פשיטא דהוי מומר וכמ"ש מרן ז"ל ביו"ד סי' ב' דמומר הוי היכא דחילל שבתות בפרהסיא או היכא דעבד ע"ז ועיין בפוס' דמספק"ל אי בעי' גם בע"ז שיהיה בפרהסיא דהיינו בפני יו"ד מישראל ומ"ש הרב ת"י הוחזק וכו' להוציא מ"ס שכת' התוס' שם אי בפ"א הוי מומר או בעי' ג"פ וכוונת הרב הוא דבתח"י רצה לחלק כן בין ע"ז