פני יצחק חלק ב קפ

ועם דיש לצדד ולומר דזה הענין של הפחד היא תשו' ריקנית ואינה אמיתית והאמת היה דלא רצה לגלות להם ומי יודע מחשבתו אם לעקל וכו' עכ"ז הוכחה זו לדידי היא חלושה: זולת זה מצאתי להקל בנ"ד מכח ס"ס והוי מתהפך ס' זה קדם ס' זה קדם ואת"ל דעדות דע"י שאלה קדם שמא הלכה כהפוס' דלא בעינן תחי' וסופו בכשרות ודלא כהרדב"ז והצ"ץ ז"ל דבעו תחי' וסופו בכשרות: איברא דאנכי הרואה ד"ס זה האחרון איכא למשדי ביה נרגא דאין להביא ראיה ממהריב"ל וכל האח' דכתבו דבעיגונא לא בעינן תחי' וסופו בכשרות אחר שלא ראו תשו' הרא"ש הארוכה אשר רמזה הרא"ש ז"ל בכלל ב"ן יע"ש ועליו כתב מרן ז"ל בב"י א"הע סי' י"ז דראה אותה האמנם עתה שאינה ה' לידנו תשו' זאת וזכינו לראותה והיא ל"ו נדפס"ה ב"ס זכרון יאודה למהר"י ן' הרא"ש ז"ל סי' צ"ב דמ"ו ע"ב אשר כמה רבנים הסכימו דגם בעיגונא בעינן תחי' וסופו בכשרות וכ"כ להדיא הרא"ש ז"ל שם בד"ן ע"א תשו' רש"י דברים בפ"י וז"ל ואף אם העדים נשתהו בין העכו"ם ואכלו לתיאבון ודאי על מה שראו באותה שעה הם פסולים להעיד אבל הדבר ידוע וכו' וכו' וכ"כ שם בפ"י הר"ר שלמה בר אליקים הלוי בדמ"ח ע"ב וז"ל והעד ה"א דהוא זעלקמן ודאי נפסל אם יביא שמעון עדים שהיה אוכל נבילות לתיאבון דתחי' וסופו בכשרות בעי' עכ"ל ועיין להרב שער"א סי' ו' שח"י בתח"י בין עדות עיגונא לשאר עדויות דכיון דנאמן בגיותו במס"לת הוי תחי' וסופו בכשרות והחי' מוסבר אך מה שהביא ראיה מסומא וכתב מידי דהוא אסומא וכו' דברים אלו לא נתבארו היטב: תו כתבו הרבנים ואל תשיבני ממ"ש ראבי"ה ז"ל דקטן בעדות אשה לא סמכינן עליו אלא במס"לת אבל במתכוין להעיד לא סמכי עליה אפ"י להעיד בגודלו מה שראה בקוטנו וכו' לא לעולם דאי משום תחי' וסופו בכשרות הא ליכא ועכ"ז פליגי וכו' והיותר ת"י וכו' באמת דדבריו תמוהים דמתני' דאלו ראויים להעיד שנויה במילי דרבנן עכ"ל ועיין בתשו' זאת הנז' ש"כ בדמ"ח ע"ב וז"ל אכן מה שהביא שמעון מגוי שנתגייר אדרבא התם משום דנאמן כריב"ב דכיון דדעתו לאיגיורי מידק דייק וכו' ומיהו אין דומה אותו ענין לעדות דכל הני דרבנן נינהו עכ"ל: ובהיותי נבוך בזה כאן נמצא ידי"ן בני יצ"ו וההוא אמר דיש לעשות ס"ס באופן זה ס' זה קדם ס' זה קדם ואת"ל דע"י שאלה קדם כיון דמהריב"ל בעצמו ספוקי מספק"ל מהני וכיוצא לזה מצאתי למהרח"ש ז"ל בק"ע בד"מ ע"ג ש"כ בכ"ו הרמ"ה דאם נשאת בסי' שאינו מובהק לא תצא משום ס"ס ס' אי ס' דאורייתא או ד"ס ואת"ל דרבנן טעמא דל"מ מדאו' הוא משום ס' עכ"ל ואף דהרב לא התיר אלא בדיעבד התם שאני דאם אנו אומרים מכח הך ס"ס דתנשא לכתח"י א"כ למאי אהני הא דמדא"ו ל"מ סימנין אם לא ללכתח"י לא תנשא משא"כ בנ"ד דמהני לן הך ס' דמהריב"ל להיכא דידע"י בבירור דחה דע"י שאלה קדם א"כ כשיש לנו ס' מי קדם מצ"ל דתנשא לכתח"י ועי"ל דהתם מכח הך ס' התורה אמרה דלא סמכי' בבירור לא מכח חומרא אלא דדינא הכי הוי משא"כ בנ"ד דאעי"ק מהריב"ל מספק"ל בעיקר הדין איך הדין נוטה וא"כ כל שיש לנו ס' תלינן להקל אפ"י לכתח"י וזה עצמו אפשר שהוא ס' הרב ידי דוד ז"ל ועיין כיוצא לזה להרב שע"א סי' כ"ב דע"א ע"ד הביאו ה"ר פחד יצחק יצ"ו ומה שפקפק ע"ז אינו שייך בנ"ד גם לא שייך בנ"ד מה שפקפק הרב בע"ח בתשו' א"הע סי ז' יע"ש דהתם הוא מכח דהוי חד ס' אם הוא בעלה או אינו בעלה משא"כ בנ"ד דלא שייך זה וכמשי"ר הרואה וגם הוי מתהפך את"ד צ"ו ועוד ט' אחר דמאחר דהמתבאר מנ"ד הוא דעדות ה"ב וה"ג הם מוכחשים בגוף העדות ובאותו מעמד דז"א דהיה ע"י שאלה וז"א דלא היה ע"י שאלה א"כ אוקי חד לבהדי חד ונשאר העדות ה"א ועפ"י יכולה שפיר להנשא ועיין לקמן מ"ש בזה עוד בס"ד: ועל מ"ש אסיפא דמילתא דאיכא בינייהו ג' הכחשות והשיב עליו מ"ע רא"ג ה"ר ה"ב יצ"ו דלא חזא כהאי סי' האמת כי ב"ב הכחשות לא חזינא כהאי סי' האמנם בהכחשה דע"י שאלה אשר עליו כתב דיכולים לכוין עדותם לזה אהמ"ר אין דעתי נוחה ולהיות דלא נפ"מ לדינא כי גם לדידן אין כאן עדות כיון שהוכחשו בגוף העדות ול"ד למ"ש הב"ש כיון דאם היה ע"י שאלה אין להתיר את האשה הזאת ולענין מ"ש מני"ר יצ"ו ה"ה ה"ב שצלל עצמו במ"א לדידי לא מצאתי שום ח"י בין ב' עדים המכחישים זא"ז ל"ב ששמעו מפי ע"א והם מוכחשים ואין העד לפנינו דמ"ל שמיעה מ"ל ראייה ומ"מ אפ"ל דיש לחלק ביניהם דכששמעו מפי אחד אמרי' דשניהם מעידים אמת מה ששמעו והעד ה"א הכחיש עצמו וא"כ צריך לחפש בשורש הדין ואען ואומר דאיברא דשורש דב"ז נשאל הרפ"מ ז"ל בח"א סי' פ"ד והרב שם אמרו במ"ס ושוב עשה כיוון בעדות והתירה עפי"ז האמנם הרואה יראה בתשו' מרן א"הע בדיני מ"לת ס"ד ונ"ד היה שהעד הגוי כיחש שלא ראה ולא ידע ותניא בתוס' דהעדים יכו"ל קודם שנחקרה עדותם ושוב הביא ממוהרי"קו ש"ו קכ"ה שיכולים לכוין עדותם ושוב הביא ממ"ש הרשב"א דנאמן להתיר ולא לאסור ושוב חילק הוא דהא דנאמן לאסור היינו כשבא ואומר פ' ראיתיו חי אבל הכא שאינו או' שהוא יודע חיים אין נשותהם נאסרות וע"ז תמה שלא נחקרה עדותו וע"ז ת"י דאע"ג דעד שלא נחקרה עדותו יכו"ל היינו בשאר עדים דשייך בהו חקירה אבל גוי בעדות אשה שאינו נאמן אלא במס"לת לאו בר חק"י בב"ד הוא ועוד ח"י דעדות אשה כיון שהוא משונה משאר עדויות דעמפ"ע כשר וכו' הילכך בשעה שיצא העדות מפיו בפני העד ה"ב הוי כשאר עדיות וכו' ועוד דהגם כשאומרים העדים מבודין היינו הם מודים שאמרו כן אלא שאו' ששקר דיברו אבל בנ"ד שלא הכחיש שלא דיבר דבר מעולם לעד ה"ב שומעין אתד"ק ז"ל אמנם מהריב"ל ח"א ס"ט ספוקי מספק"ל ומהרח"ש בק"ע דל"ה ע"ב הבי"ד בלתי חולק ועי"ש שהבי"ד מהרשד"ם א"הע סי' ד"ן דכל שאינו סותר עדותו נאמן גם מהרימ"ט ח"א סי' ב"ן כתב דדוקא בעד כשר דמשנחקרה עדותו בב"ד אינו יכו"ל אבל גוי שאין בו תורת עדות אלא מתוך שיחתו ל"ת לא שייך