פני יצחק חלק ב קעט
Pnei Yitzhak part 2 179 · פני יצחק חלק ב · free full Hebrew text
Open in the reader →השיבו על שאלתו ושוב מצא זה החי' בעצמו להרה"ג שער אשר ז"ל סי' י"ג שחי' כן יע"ש ולדידי הגם כי יש חי' בין הנד"ו דבנדון השע"א ז"ל השאלה מורה על מקום מושבם אשר לא כן בנ"ד שהשאלה היא סתמית ששאל אותם מהיכן הם ואפ"ל דכוו' על עיר מולדתם מ"מ יגיד עליו תשו' רעו שהשיב שהוא מאר"ץ ולשון שהוא מורה על דירתו וגם באומרו אח"כ ברח וחזר לעירו לאר"ץ מורה להדיא דעל עיר מושבם שאלם: וידי"ן בני כי ביצחק יקרא יצ"ו אמר דאין להסתפק מזה כלל בנ"ד כיון דתשו' היא מוסא אל עג"ם אל שאמי דתיבת אל עג"ם מורה על הכינוי שוב כשאמר שאמי מוכרח שהוא על עיר מושבו ואל יאמר האומר דעג"ם ושאמי הכל הוא על הכינוי דזהו אי אפשר וכמשי"ר הרואה ועוד דמלת אל המפרדת בין תיבת עג""ם לתיבת שאמי מורה דאינו על הכינוי דא"כ הול"ל אל עג"ם שאמי בלתי תיבת אל המפסקת ביניהם וז"ב ונאים הדברים (א"ה יא"ה ס"ט אחהמ"ר מכת"ר לא נאה ולא יאה דאדרבא מדאמר בלשונו אל עג"ם אל שאמי מורה יותר דתרוויהו כינוי דידיה נינהו לאפוקי מאיש אחר דכינויו אל עג"ם לחוד לז"א עוד שהוא יש לו כינוי אחר אל שאמי ואלו היה אומר אל עג"ם שאמי הוה מורה להדיא דכוונתו על עיר מושבו דוקא שכן הוא משפט לשון ערבי לבקיאים בו יפה כידוע וז"ב) ועפ"י טע"ז ניצולנו מפקפוק אחד אשר י"ל ע"ד ר"ה יצ"ו דאדרבא אימא לאידך גיסא דא"פ דהוא מעי"ת אר"ץ ולזה לא חש להשיב על שאלתו דכיון דכבר השיב ה"א שהוא מאר"ץ ושמו אברהם וכו' לזה ה"ב השיב לו ששמו מוסא וכו' ועל עירו לא הוכרח להשיב ואדרבא הלשון מורה כן מדלא השיב בסגנון ה"א ושם עירי שאם מוכרח דכו' דהיה מאר"ץ ול"ד לנדון הרב שע"א ז"ל אך עפי"ד הידי"ן בני יצ"ו ניצולנו מזה (א"ה יא"ה ס"ט הכרח זה לא הבינותי אטו לא משכחת לה דיהיו שניהם משתי עיירות ואיך יובן מדבריו שגם הוא מאר"ץ יע"א): עוד הוכיח ידי"ן בני יצ"ו ממ"ש אח"ך אברהם אל חלבי הנז' ברח וחזר לעירו ומוסא אל עג"ם הנז' נהרג וכו' ומדלא הזכיר פה תיבת שאמי מוכח דהכוונה על עיר מושבו ולדמיון רעהו ואינו כינויו על עיר מולדתו (א"ה יא"ה ס"ט ג"ז הרואה יראה דאינו מוכרח כלל ובנקל יש לדחותו כמשי"ר המעיין יפה): תו כתב מ"ע ה"ה ה"א יצ"ו אתאן לעדות ה"ב מחר"י סוכרי יצ"ו דהגם דאלו לא היה לפנינו רק עדות זה לא היה מספיק כיון דלא הזכיר ש"ע להדיא רק דהוא אמר שמהכרת פניו ומדבריו הוכר לו שהוא מעי"ת דמשק יע"א ע"כ לדידי כפי נוסח העדויות המוצגים לפנינו לא חזינא כהאי סי' ואדרבא מוזכר בפ"י ש"ע שכ"כ ונתחברנו עמו יען אמ"ל שהוא דמשקי ע"כ הרי שמפיו שמע שהוא דמשקי ועפ"י עדות זה יש להתירה בשופי מבלי שום הצטרפות עדות אחרת זולת ריעותא אחת נמצאת בעדות זה אשר נבארנה לקמן בס"ד (א"ה יא"ה ס"ט כבר כתבתי לעיל שבהעתקה אשר שלחתי ליד"ק נשמט מקולמוסי שורה אחת מדברי העד הנז' ג"כ כנז"ל וזה גרם לי שהשיגו עלי בזה וליתא כללא: תו שרטט וכתב ה"ר ה"א הנז' יצ"ו על עדות ה"ג דכיון דבא ע"י שאלה ולא ידעי' הי מנייהו קדים אזדי להו כל העדויות הנז' וע"ז כתב דמבואר יוצא דזהו האחרון כיון דכתב בלשון הודאתו דבא ליקח נדבה מהכולל. ולדידי מלבד דבזה העדות דהיה ע"י שאלה אינו מוזכר דבא לקבץ נדבה זאת ועוד דאין זה הוכחה כ"ז דצריך לברר אם לא נשאר עוד בעיר אחר הוקבץ נדבה ותכף נסע ואם נתעכב איזה ימים עוד ליכא שום הוכחה. וההוכחה שהוכיח מכח מה ששאלו לו שלא להניח אשתו עגונה כנראה שקדמה להם וכו' מחמת שכבר הגיד דבריו לאחרים זו אינה הוכחה דשמא שמעו מאחרים וכ"מ ממ"ש הרב ידי דוד ז"ל שם באותה תשו' דהגם שהיה כנ"ד ממש אפי"ה נסתפק הרב איזו עדות קדם ולא פשיט לה לחומרא מכח הך הוכחה יע"ש: גם מ"ש עוד ועוד י"ל ללמוד מ"ד מהרש"ג וכו' הנה בהיותי בזה כאן נמצא וכאן היה ידי"ן בני יצ"ו ותמה על המראה דאחהמ"ר אין דמיוני עולה יפה והוא דאעי"ק ניחזי אנן במ"ש הרב ידי דוד ז"ל דאחהמ"ר לא נתבררו דבריו דהרי לעיל מנה אמר הרב ז"ל בעצמו דאף דבעדות ה"ב ג"כ היה ע"י שאלה מ"מ לא נפיק ממס"לת מכח שלא שאלו לו בעיקר הדבר אלא השאלה היתה איך ניצול הוא ובזה חשיב מס"לת ואיך עתה כתב דלא בעינן מס"לת ואיך אנו משיאים את האשה כיון דלא היה מס"לת ובמה ששאלו היאודים איך ניצולת והיאודים נהרגו אין אנו משיאים אותה כי אם עפ"י תשו' הגוי ועל צד הדחק י"ל דכיון דכל עיקר טעמא דאין אנו מאמינים אותו אלא כשהוא מס"לת הוא משום דשמא להחזיק עדותו נתכוון א"כ כיון דבנ"ד היה ע"י שאלה שלא מענין העדות ומענין העדות אדרבא הורו לו שאינם צריכים לעדותו כלל שכבר ידוע להם שמתו א"כ בתשו' הגוי אינו מורה שלהחזיק עדותו מתכוין כיון שכבר הורו שאינם צריכים כלל לידע מההרוגים עדיף טפי ממס"לת זה נר"ל כוונת הרב ז"ל וא"כ בנ"ד אדרבא גרע יותר שבקשו לידע העדות להשיאה ולהוציאה מככלי העיגון ואין לך ע"י שאלה גדול מזה וכ"ן להדיא ממ"ש מהרא"ש ז"ל בסי' ב' על עדות משה ן' יוסף אפוני ששאל לו הגוי מה תבקש והשיב לו פגרים מתים וע"ז חשבו להגוי שאינו מס"לת וכן למד מדבריו הרב שער אשר ז"ל בס"י ט' בד"ה אך סהדותא בתראה ל"מ כלל כיון דבא ע"י שאלה באמור לו היות שמענו משמך וכו' יע"ש א"ד יצ"ו ולדידי פליאה נשגבה היא: גם ההוכחה שהוכיח מכח שתכף שברח נתאכסן בבית סי' הח"ב יצ"ו א"כ בודאי קדם וכו' לדידי אין זה כ"כ הוכחה וממה שאנו רואים מתוך לשין העדות שכתוב שסיפר לו סיפורים רבים קודם זה הסיפור ובלשון העדות ה"ג ששאלו לו שיעיד השיב שהוא מתפחד ואחר ההפצרות העיד אדרבא מוכח דלא גילה לו מחמת הפחד והגם שיש לחלק דשם שייך פחד כיון שהיו שלשה ואוושא מילתא ויוודע להמלכות ומתפחד וגם לא הי"ל שום אהבה ושום קירוב דעת אשר לא כן בעדות ה"א שנתאכסן אצלו מ"מ זיל לאידך גיסא כיון שלא הזהירו שלא יגלה הדבר מחמת הפחד מוכח דכבר גילה הדבר לאחרים