פני יצחק חלק ב יח

הוא שמצאו מקום כת המעוררין להרהר אחר הוראת הב"ד שהורו ופסקו דמהניא התשו' דפז"ב לראובן זה דנ"ד ואני אומר שארי להו מארייהו להת"ח המערערים יצ"ו שלא נתנו לב להבין ולמען דעת במאי עסיק מר הרב מש"ץ ז"ל ועל איזה שוחט. ועל איזה ב"ד באו דבריו ז"ל הנ"ל דאחד הרואה בשאלת המש"ץ ז"ל בעיניו יראה ובלבבו יבין דשנא ושנא נ"ד מנדון הרב ז"ל ורב המרחק ביניהם כרחוק מזרח ממערב ממש באין ס' כלל כמשי"ר המעיין שכל ד"ק הנז"ל לא קאי כי אסעל אותו ב"ד הראשון שהרשוהו לחזור ולשחוט ולבדוק אחר שנתברר להם בעדות ברורה שכבר כשל ויצאו טריפות מתח"י ג"פ והם החזירוהו אפי' בלתי קבלת דב"ח כלל ומכ"ש בלתי עשותו התשו' שכפז"ב כלל ע"ז כתב עליהם הרב ז"ל דאותו ב"ד שעשו כן שלא כדין עשו והם עתידים ליתן את הדין דודאי הגמור דב"ד הדיוטות נינהו ובאמת דשלא כדין עשו ועתידים ליתן את הדין בלתי ס' כלל ובמ"ש הרמ"ץ שם והרבנים ז"ל שהסכימו עמו בסוף ההשו' הנז"ל יעש"ב ולא היו דבריהם ז"ל הנז' על ב"ד המכשרים אותו אחר עשותו התשו' דפז"ב בלתי ערמה כלל דבהא ודאי אילי ומודו כולהו ז"ל דאפי' שיצאה טריפה מתח"י ב' וג"פ בבירור גמור עכ"ז מהניא ליה התשו' דבפז"ב בלתי ס' כלל כ"ש בנ"ד דליכא שום עדות צרורה שיצאו טרפות מתח"י אפי' פעם אחת לשעבר כלל וכמדובר: ומ"ש הרב מש"ץ ז"ל דלדעתו מי שהוא באופן זה שלא תספוק לו התשו' דפז"ב מטעם דיו וכו' כנז"ל הנה מלבד דמרן החבי"ב ז"ל בכנה"נ יוד סי' קי"ט הגה טו' אות העתיק דברי הרב מש"ץ ז"ל הללו בלשון אפשר כיע"ש הגם דעינינו לא ראו בדבריו ז"ל דבלשון אפשר אמרה הרב ז"ל למלתיה מ"מ מרן החביב ז"ל ידע ובקי טפי מינן וכן הבין בדבריו ז"ל וא"כ ספיקו מוציא מידי ודאן של כל הפוס' ז"ל דס"ל בפשיטות גמור דגם בג"פ מהניא ליה התשו' דפז"ב וכמשי"ר המעיין בס' ש"ץ הפוס' ז"ל וכמש"ל עוד זאת הגם דנימא דהרב מ"ץ ז"ל גופיה לאו בד' אפשר אמרה למילתיה מ"מ ע"כ לא ס"ל להרב ז"ל הכי אינו אלא באופן כאותו שוחט דנדונו שיצאה טריפה מתח"י ג"פ בעדות ברורה ע"כ פעם ופעם וכגוונא דנ"ד דשני הבתי דינים העידו עליו שבאו עדים כשרים לפניהם והעידו בפניו כזאת וכזאת על טבח כזה הוא שכתב הרב ז"ל דלדעתו אחר כ"ז לא תספיק לו התשו' דפז"ב לא כן בכה"ג דנ"ד שלא באו עדים או שום עד כשר או פסול רחוק או קרוב שאמר ויעיד על ראובן זה דנ"ד שיצאה טריפה מתח"י בשום פעם כלל זולתי עתה הפעם שבא השוחט הב' והעיד עליו שכעת נכשל ראובן ושחט שלו כהוגן שכן שמע מבנו ושכבר נכשל א"כ פעם ופעמים לימים שעברו ומכח זה קול הברה יצא בעיר על ראובן זה השוחט שזה דרכו כסל להיות מיקל ופושע וכבר כתבנו דלקלא דלא אתחזק בב"ד לא חיישנן ליה לפסול אדם שהוא בחזקת כשרות ככל ישר' שהם בחזקת כשרים ועדות השוחט הב' הנז' עליו אינה עדות ברורה וכשרה כ"כ חדא דהו"ל ע"א בהכחשה על העבר וגם על מה שבעתה אינו אלא עמפ"ע וגם דאית ליה הנאת ממון ונקמה וגם בהודאת ראובן עצמו על זאת הפעם האחרונה במח' שנויה אי פלגינן דיבוריה פש גבן עדות ח' באשי הי"ו שהשביעו ועבר על שבועתו הנה אין ספק דבכגו"ד דנ"ד גם הרב מש"ץ ז"ל אזיל ומודה דודאי מהניא ליה התשו' דבפז"ב ובמו שהורו ב"ד הצדק וזה פשוטו ברור לכל ישר הולך ושופט בצדק וראיה גדולה לזה ממ"ש עוד הרב משפ"ץ ז"ל גופיה שם סמוך ונראה בדקפ"ו סוף ע"ב וז"ל ואומר דאף אם ימצא איזה חולק עמ"ש בסמוך שבשנים או בג"פ לא יחזירוהו עם התשו' ההיא מ"מ בנ"ד שאחר שהרשוהו הב"ד ההוא שלא כדין כאמור אח"כ יצאה מתח"י פעמים שלש טריפה לכ"ע קשה להיות לו תקנה לע"ד ומה מאד צדקו הב"ד האחרון לירד לעומקא דדינא שכתבו בגזירתם שלא יורשה לשחוט ולבדוק בשום צד שבעולם כלל ועיקר. וזה אם לא יעשה תשו' הגונה עכ"ל יע"ש הרי להדיא מבואר יוצא מפ"ק הרב מש"ץ ז"ל גופיה דאפי' אותו שוחט שנשאל עליו הוא עצמו שגזרו ב"ד האחרון עליו להעבירו לגמרי בהחלט גמור ושלא יורשה לשחוט עוד בשום צד שבעולם כלל וכתב עליהם הוא ז"ל שצדקו וירדו לעומקא דדינא עכ"ז סיים עלה דכל זה אם לא יעשה תשו' הגונה כנז"ל דש"מ להדיא דבעשותו אותו שוחט עצמו תשו' הגונה יוכל לשחוט ולבדוק מיום ההוא והלאה ברבים וזה ברור מאד בד"ק ז"ל בביאור גמור שאין אחריו ביאור והכי חזינא ליה למני"ר הרב משפ"ץ ז"ל גופיה שם בסוף אותה תשו' הנז' אחר חיתום כל הסכמות גדולי הפוס' לפסק דינו הנז' ה"ה מהרש"ח ומהרח"ש ומהרש"פ ז"ל סיים עליהו הרב מש"ץ ז"ל שם וז"ל אחר כ"ז עשה השוחט הנז"ל התשובה הראויה והתרתיו עם חומרות רבות ושבועות. בפני רבים ודברים של חומרות רבות עכ"ל הא קמן להדיא דהרב משפ"ץ ז"ל גופיה התיר והכשיר לאותו טבח עצמו אחר עשותו התשו' הראויה והיינו ודאי התשו' דהפז"ב עם חומרות ושבועות והחזירו לאומנותו להיות שו"ב בציבור וכמבואר ובודאי דכ"ש וק"ו בנדון דידן דיסבור הרב ז"ל דמהניא ליה התשו' דפז"ב וכל החומרות שהטילו עליו הב"ד ועוד יטילו עליו חומרות אחרות דבודאי הגמור דשפיר יכול לחזור לאומנותו אחר כ"ז וכמובן וגדולה מכ"ז החכם עיניו יחזו בתשו' הרב משפ"ץ ז"ל גופיה שם בח"ב סי' ב' באותו שו"ב שנשאל עליו הרב ז"ל שם אשר באמת השחית והתעיב להוציא טריפות מתח"י ח' פעמים במשך שנתיים ימים ונשבע ג"כ ש"ח בס"ת והעיז פניו והתריס והטיח דברים קשים נגד מהרשד"ם ז"ל ונגד כל חו"ר העיר והסכימו עליו ועל שמעון חבירו הסכמה חמורה מאד שהם פסולים לשחוט עוד לגמרי ובהחלט גמור ושוב הת"ח שבעיר התירוהו משבועתו ורצו בני העיר ההיא להחזיר לשמעון לבד ולא לראובן ונשאל הרב ע"כ זה להורות להם איזה דרך ישכון אור ע"כ פרטי השאלה וע"ז האריך הרחיב הרב ז"ל למעניתו וזו הלכה העלה דאותם בעלי תורה אשר התירוהו