פני יצחק חלק ב יז

עליו דהו"ל עמ"ע ואית ליה הנאת ממון ונקמה א"כ לא נשאר בלתי כי אם הודאת פיו ולשונו של ראובן השוחט שכן אירע לו ועם שהיה להם מקום להקל עליו בתשו' קלה במקומו מ"מ גודא רבה שדו עילויה דראובן להחמיר עליו להצריכו התשו' דפז"ב כדי להכשירו לשחוט בציבור כבראשונה לצאת יד"ח כל הפוס' ז"ל דאחר עשותו זאת התשו' דפז"ב כדינא שוב לית דין ולית דיין שיאמר דלא מהניא ליה דודאי אליבא דכ"ע מתכשר בהכי באין ס' כלל וכמבואר יוצא מכל הפוס' ז"ל כמ"ש המעיין ובהכי נמי יצאו יד"ח כמה וכמה מהפוס' ז"ל דס"ל דהמועל בשבועה ועבר על שבועתו במזיד פסול הוא לשחיטה ג"כ כידוע וה"נ הרי העיד עליו החכם באשי נר"ו שמעל בשבועתו כנז"ל בשאלה מזמן ח' חדשים קודם שהועד עליו כעת מ"מ גם לזאת מהניא ליה התשו' דפז"ב הנ"ז לחזור לכשרותו ולאומנותו שכן הדין ג"כ בשבועות במ"ש הטור בח"מ סי' ל"ד וכ"כ כל הפוס' ז"ל ועד אחרן הרואה יראה להרב דב"מ ז"ל בתשו' א"ח סס"י ה' הנ"ז בעובדא דנ"ד בש"ץ שמעל בשבו' ועלתה הסכמתו שם דמהניא ליה התשו' דפז"ב לחזור להיות ש"ץ ולהיות שו"ב להבא יעש"ב ואוקי באתרין ובכן יפה דנו יפה הורו הב"ד הקבוע בעיר להכשירו לראובן זה דנ"ד ע"י התשז' ח"ב להועיל לו ג"כ על כל מה שעבר ובזה יצאו יד"ח כל הפוס' ז"ל וכמדובר. ומה שקראו ערער על הב"ד הנ"ז הת"ח הי"ו מתשו' מהרשד"ם ז"ל יו"ד ס"י מ"א כנ"ז בשאלה הא ודאי שכל ערעורם הוא ממ"ש מהרשד"ם ז"ל בתשו' הנ"ז וז"ל הרי מתו"ד אתה רואה שהיוצא טרפה מתחי' אפי' בפ"א לבד אם היה הנאה לטבח ההוא אפי' בפרוטה. נכנס בגדר המוכר דברים האסורים שכתב הטור ז"ל דמשמתין אותו וכ"ש וק"ו האיש הזה אשר שאלת עליו ומסתמא י"ל ריוח בכשרה יותר מבטריפה ויצאה טריפה מתח"י פעמים שלש כאשר כתבת ואוי לו ולמזלו לאוכל בשר נמכרת עוד משחיטתו כי תשובתו קשה עד מאד וכמ"ש ודי בזה לענין הנוגע בטבח הזה שותפו ש"ע והמרחם עליו בדבר הזה לסיבת עניותו נקרא עוכר שארו אכזרי כי אין מרחמין בדין הזה הנוגע לאיסור עכ"ל יעש"ב הנה ודאי דמדברי מהרשד"ם ז"ל הללו הוא שקראו ערער הת"ח והלהבו את לבות הבעלי בתים והיחידים יצ"ו הנ"ז והראו להם הדברים בשורשן כדי להלהיב לבם יותר ולהראות להם שהב"ד הקבוע אשר הכשירוהו בתשו' דז"ב טעו בדין ונקראים עוכרים ג"כ ח"ו ותמהני עליהם טובא איך מלאם לבם לעשות כן ולהרהר אחר פס"ד של ב"ד הקבוע בעירם ולומר עליהם שטעו ח"ו בהוראתם זאת מכח דברי מהרשד"ם ז"ל הללו אשר אינו דומה נדון מהרשד"ם ז"ל כלל דהתם מיירי בטבח שיצאה מתח"י פעמים שלש בעדות ברורה ע"י עדים כשרים ונאמנים על כל פעם ופעם לא בקול הברה ובדברי שנאה ונקמה ובעדות אחד או ב' משאר השו"ב דפסילי למסהד עליה אי מט' דהו"ל נוגעים בעדותם ואי מט' שנאה ונקמה כנז"ל כגוונא דנ"ד ותו דגם מהרשד"ם ז"ל אזיל ומודה גם על נדון דידיה דמהניא ליה התשז' דפז"ב רק כתב דתשובתו קשה מאד והיינו מסיבת עניותו קשה עליו מאד ללכת. למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויחזיר. אבידה לבעליה בדבר חשוב או ישחוט לעצמו ויוציא טרפה בדבר חשוב דזאת התשו' נקראת תשו' חמורה ובפרט לסיבת עניותו. ואה"ן שאם ירצה אותו שוחט לעשות התשו' החמורה הזאת ודאי דאזיל ומודה מהרשד"ם ז"ל גופיה דמהניא ליה לחזור לכשרותו ולהיות שו"ב לרבים באין ספק כלל וכדמוכחי ד"ק להדיא הכין וא"כ מלבד דאין מדברי מהרשד"ם ז"ל הללו שום סתירה למה שפסקו הב"ד בנד"ז עוד בה דאדרבה אית. להו סייעתא גדולה מדבריו ז"ל וכמובן. ומה שערערו מע' הת"ח. הנז' בשאלה על הב"ד שהורו התר לשוחט דנ"ד ע"י התשו' דז"ב והמה ראו כן תמהו מתשו' הרב משפט צדק ז"ל בח"ב סי' ע"ה שדבריו ז"ל הם הפך הוראת ב"ד הנ"ז ובזה הלהיבו לבבות מע' היחידים והבע"ב של העיר יצ"ו והודיעום שטעו ב"ד בדין זה גם בזה לא צדקו הת"ח הנז' כלל ושארי להו מאריהו להת"ח הנז' שמהרהרים אחר ב"ד יפה מומחה ופקיע וקבוע במתא וכנראה שכל השגת וערעור הת"ח הנז' הוא ממ"ש הרב מש"ץ ז"צי בתוך התשו' הנז' על אותו ב"ד שהרשוהו לאותו שוחט שכבר נפסל ב' וג' פעמים שיצאה טריפה מתח"י והעבירוהו ונשבע ג"כ שלא ישחוט עוד כלל ושוב נתנו לו רשות ב"ד וחזר ושחט בציבור וחזר לסורו הרע ויצאו ב' וג' פעמים טריפות מפח"י ושוב נתמנה. ב"ד אחר באותה העיר וסילקוהו ופסלוהו וכתבו הסכמה גדולה שהוא פסול לגמרי לשחוט כלל לא לרבים ולא ליחיד וע"ז האריך הרב. ז"ל בתשו' הנז' ואחר שהעלה שאותו ב"ד הראשון שהרשוהו לשחוט ב"ד הדיוטות נינהו דאפי' קבלת דברי חברות לא קבל עליו השוחט הנז' כלל ושוב הביא לתשו' הריב"ש והרשב"א והרא"ש והרא"ם דס"ל דכיון דלוקח שכר מן הכשרות דוקא והו"ל חימוד ממון א"כ אפי' בקד"ח לא הוה סגי לא עד שיעשה התשו' דפז"ב אפי' מפ"א ובתר הכי אייתי בידיה מ"ש מהרשד"ם ז"ל בסי' הנז' על ההוא שוחט דנ"ד כנז"ל סיים. עלה הרב הנז' ז"ל שם בדקפ"ו ע"ב וז"ל וא"כ בנ"ד שהוא מנוי מהציבור ולוקח שכר מהכשרות ולא מהטריפות שיש בדבר ח"מ אפי' מפ"א היה הדין להעבירו ולעשות התשו' ההיא ובנ"ד יצאה טריפה מתח"י כמה פעמים וא"כ מי הורה לב"ד ההוא להרשותו לשחוט עוד ובודאי דעתידים ליתן את הדין על הכל שהוא נשבע וכו' וא"כ אפי' מפ"א לא היו רשאים להתיר שבועתו אם לא שחזר בתשו' שפז"ב בלתי ערמה באופן שהשו"ב הלזה בפ"א היו חייבים לסלקי ושלא להחזירו עד שיעשה התשו' שז"ב בל"ע מאחר שיש בדבר ח"מ וכו' וכ"ש שעבר כמה פעמים כאשר בא עדות הב"ד ואומר אני כי לדעתי מי שהוא באופן זה שהוא ח"ס וגם מנוי מהצבור ויצאו טריפות מתח"י ב' וג"פ שלא יספיק לו התשו' דפז"ב דדיו וכו' באופן שהב"ד אשר בימים ההם עתידים ליתן את הדין וכוי עכ"ל הצל"ע הנה ודאי שמדברי הרב מש"ץ ז"ל הללו