פני יצחק חלק ב קעז

בו וכ"ש כשהעיזה פניה ואמרה גירשתני והוכחשה בעדים דודאי דהוי קטטה דהא חזינן דמשקרת אלא ודאי מדלא משני הכי הש"ס מוכח דבעינן דוקא שגילתה דעתה דעשתה מעשה בפועל אבל בהמיר דלא עשתה שום מעשה אמרי' דנאמנת וכמ"ש נכדו ריא"ז ז"ל ולדידי צע"ר: אבל במעט קט מההתבוננות נ"ר לפענ"ד לומר דלדעת מז"ה ז"ל דגריס בג"מ איכא בינייהו דארגיל הוא קטטה וכן התחיל ריא"ז ז"ל בתחי"ד וז"ל הרגיל הוא קטטה הוי שהוא גרם לה שתחזור אחר הגירושין ר"ל שאמרה גירשתני לפני פו"פ והכחישוה ובאת ואמרה מת בעלי אם יש לתלות טעות בדבריה אינה נאמנת וכו' ואח"ך כתב ומז"ה כתב שאם המיר והניחה עגונה הוי קטטה בינו לבינה ואינה נאמנת וכו' נמצא כפי הסוגיא איכא ביניהו דארגיל איהו קטטה הכוונה דכל כך עשה הוא קטטה עד שבאה לידי מדה זאת לומר גרשתני וכו' שהשנאה באה ממנו שמאס בה אבל לא מפני זה נאמר שזכות הוא לגרשה שלא בידיעתה כמו גבי מומר שאנו עושים זיכוי הגט לשליח אף שלא בפניו דזכין לאדם של"ב וא"כ שפיר מתרץ הש"ס היכי דמי קטטה כשאמרה לבעלה גרשתני וכו' דזהו יותר חידוש מהיכא שהמיר דבהמיר ועזב דתו והלך וכפר בעיקר ועע"ז והודה לדתם פשיטא לן דזה הוי קטטה כיון דזכות הוא לה לקבל הגט בעדה ואי הוה משני בש"ס ה"ד קטטה כגון שהמיר דתו הו"א דוקא היכא שהמיר שעזב דתו דמצינו דזכות הוא לה לקבל גיטה אמר"י דהוי קטטה ולא מהימנא אבל לא הוה שמעינן היכא דגרם קטטה ומסיבתו אמרה גרשתני וכו' דנימא דהויא קטטה דאינה נאמנת אלא אדרבא הו"א כיון שהוא היה שונא אותה והיא אוהבת אותו לא הויא קטטה וכשבאה ואמרה מת בעלי הו"א דנאמנת דודאי לא משקרא כיון שאוהבתו ואינה רוצה להפרד ממנו וא"כ עתה שאמרו בג"מ דקטטה הוי היכא שאמרה גרשתני וכו' ומוקי לה א"ב דארגיל הוא קטטה נפק"ל לדינא לדעת מז"ה ז"ל דגם בהמיר דתו דפשיטא דאינה נאמנת כיון דהניחה והמיר דתו הוא רוצה לינצל ממנה והיא רוצה לינצל מידו שלא יכוף אותה שגם היא תעזוב את עמה ואת אלהיה ותמשך אחריו לדתו החדשה. ועיין בספר עצי ארזים על א"הע בס"י הנז' בסקקע"ט שכתב ע"ד מור"ם ז"ל הנז' וז"ל דמומר גרע מקטטה והכריח כן מסוגיית יבמות דקי"ח דאבע"ל התם המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו וכו' ומסתמא הך קטטה פ"י כמו הך קטטה דהכא דאמרה גרשתני בפני פו"פ וכו' ואמר"י דאינו יכול לזכות לה הגט ואלו במומר פסק התה"ד דמזכין לה דזכות הוא לה אלמא דלחומרא ואמר"י דמומר גרע מקטטה וזו ראיה שאין עליה תשו' עכ"ל הרי להדיא דלדעתו ז"ל מומר גרע מקטטה במדרגה יותר ממ"ש בעניותי אפ"י בא"ו גרשתני וכו' וששתי כעל כל הון: נמ"ל אם כנים אנו בדברנו אלה לדעת דלא אמר מז"ה ז"ל דמומר הוי קטטה אלא באחד שהניחה עגונה ונתכוון לעגנה וכמש"ל בשם רחת"ס ז"ל והמיר את דתו שעזב את דתו והודה לדתם בהא הוא דאמר מז"ה ז"ל דהוי קטטה אבל במומר כי האי דנ"ד דלא עזב דתו כלל ולא נתכוון לעגנה אלא למלאת נפשו כי ירעב נכנס בתוך צבא המלחמה ואחר שנכנס בתוך הצבא למלחמה מוכרח הוא לחלל את השבת ולאכול עמהם נו"ט מפתם גם הא מיהא לא הודה לדתם ולא נשתמד וברשותו הוא אם רוצה להתפלל שמ"ע אין מונעין אותו רק שלא יהיה עת המלחמה בכה"ג לא הוי קטטה כדי דנימא דלא יהיה הע"א נאמן כקטטה אלא מומר זה שמו פסול לעדות מדאורייתא כגון גזלן ומחלל שבת אף כי באונס היה מחלל שבת כי שר הצבא מכריחו מ"מ מתח"י הוא לרצונו נכנס לצבא המלחמה ואדעתא דהכי הוא נכנס בודאי וזה נלע"ד פשוט וברור מדלא אוקמוה בג"מ היכי דמי קטטה כשהמיר דתו לדעת מז"ה ז"ל אלא ודאי דזה דהמיר דתו דכתב מז"ה ז"ל איירי במומר שעזב דתו לגמרי וכפר בעיקר והודה לדתם ונשתמד ודו"ק: וסעד מצאתי לדברי אלה להרב בית יעקב סי' קנ"ח דיצא לחלק בהכי דמ"ש רמ"א משם מז"ה ז"ל דוקא במומר ולא בשאר עבירות לולא דנ"ד היה ששהה בין אנשי החיל כמה שנים ונטמע שם והוחזק לחלל שבתות יע"ש ובודאי דנדונו מיירי שנכנס בין החיל לרצונו דאי תפסו אותו לאונסו כי הוחזק כמה שנים מאי הוי הלא אנוס הוא וכמ"ש הגאון רמ"א ז"ל בתשו' סי' פ"ז אלא ודאי דמיירי שנכנס לרצונו ואפי"ה לולא שהוחזק כמה שנים הוה מחלק בהכי. ותו בלאו"ה כבר הביא בתחי"ד שראה תשו' אחת לתרי גאוני מהרי"ש ורט"ז ז"ל דעשו מעשה דלא כמז"ה ז"ל והט"ז העיד שב"ז חמיו הרב"ח ז"ל עשו מעשה להתיר ולא חשו ל"ס ריא"ז הראשון ז"ל וקבלו עדות ע"א על אשה שבעלה מומר יע"ש דבהכי הויא עיקר סמיכת הרב בית יעקב ז"ל ועיין למוהריק"ו סי' קע"ה דנ"ד היה באשת מומר והתירה בע"א ואף שהעד לא ידע שם המת אלא מפיו יע"ש ועיין בתשו' הרא"ם ח"א סי' א"ך ועד אחרן עינא דשפיר חזי להרב דרכי נועם ז"ל בתשו' לא"הע סי' כ"ט דנשאל בכעין נ"ד ממש שהיה המת מומר וגם הע"א היה מומר והתירו את האשה והסכימו עמו מהרמ"ג ומהרד"ך ז"ל זולת דהרב מהרד"ך עלה ונ"ס קצת בעדות העד מומר אי מהני ואסוף דינא העלה דמהני ואיהו ניהו הרב ד"ן ז"ל שם סי' ג"ל עשה שאלה נפרדת על אודות עדות אשת מומר אי מהני ע"א כיון דל"ד ריא"ז ז"ל הויא קטטה ואסיק דע"פי מ"ש הרא"ם כיון דהעד בא לבדו ולא באה האשה לא קודם העד ולא אח"כ לומר מת בעלי לחוש שמא בא לסייעה מקבלינן עדות ע"א יעש"ב והרב מהר"א ן' חיים ז"ל שם בס"י ד"ן הסכים ג"כ להתיר בס"ס ס' אם המרה הוי כדין קטטה ואת"ל דהוי קטטה דילמא בעיין דע"א אפשיטא ותו דלא הות עם העד המסייעה דל"ד הרא"ם מהני יעש"ב ול ולפענ"ד בנ"ד איכא עוד ס' שמא הך דנ"ד לא הוי מומר גמור כמש"ל ואת"ל דדינו כמומר גמור דילמא לא נתכון לעגנה וכמ"ש החת"ס ז"ל ב"ד הר"ן ז"ל והוי מתהפך גמור וזה הס"ס הוא נוסף על הס"ס של הרב מהראנ"ח ז"ל הנז"ל דשייך שפיר לאומרו בנ"ד: