פני יצחק חלק ב קעו

סרוגו יען כי השאלה ששאלו אותו היה על הידוע דמוסא אל עג"ם מת וע"ז שאלוהו להתיר אשתו העגונה וכל ששאלוהו בחזקת שהוא מת מהני אף ע"י שאלה וכמ"ש הרב הפוסק הי"ו משם הר מהרש"א ז"ל וכמה פוס' דס"ל הכי כמ"ש בד"ק באר היטב: האמנם רואה אנכי כל יסוד ההיתר רעוע דהנה הרב הפוסק פחד יצחק שיח"ל נחית נפשיה לספיקא אם מועיל עדות המגיד אברהם הכהן יען כי היה מומר וחילל שבתות וי"ט ואכל נו"ט וכיוצא אף שחזר לדתנו שהיה כמו ן' יום בבית סי' רחמים ברוך יצ"ו נחבא אל הכלים מ"מ לא קבל ד"ח ולא טבל ולא לקה וכו' וכו' ואסיפא דמילתא אסיק כיון דבנ"ד באו: דברי זה המומר במל"ת ובקשר דברים לפניו ולאחריו הא ודאי דבכה"ג כ"ע מודו דמקבלים עדותו ולא חיישי' להערמה כלל וגם מהרי"ט הא' יודה בזה וכמ"ש בס' שער אשר סי' ו' ונסתייע מתשו' הר"ן ומ"ד מהריב"ל וכו' עכתד"ק ואנכי הרואה דלא חזינא כהאי סימנא בנ"ד דהיה קשר דברים כאשר יראה הרואה בנדון שנשאל עליו הרב גב"ע ז"ל וגם בנדון הרב שער אשר ז"ל משא"כ בנ"ד דמ"ש העד הוא שהיה מספר לו כמה דברים ואתיא מכללא סיפר לו ממיתת מוסא אל עג"ב הנז' והאמת דזה מורה שהיה מל"ת ולא היה ע"י שאלה אבל קשר דברים לא קחזינא הכא: זאת ועוד יגדל התימה על הרב פחד יצחק הי"ו מאחר דנחית נפשיה לספיקא בעד העד המגיד שהיה מומר אמאי לא חייש מר להרוג עצמו ג"כ שהיה מומר והיה במלחמה מחלל שבתות ואוכל נו"ט וכיוצא ואיך לא זכר למ"ש השלה"ג שם בש"ס דכתו' משם הגאון מז"ה שאם המיר והניחה עגונה הוי כמו קטטה דעד אחד בקטטה בעיא היא התם בש"ס דיבמות דקי"ו מי אמרי' טעמא דע"א מהימן הוא משום מילתא דעבידא לאגלויי וה"נ לא משקר או טעמא דעד א' מהימן משום דאתתא דייקא ומינסבא והא כיון דהויא קטטה לא דייקא ונשארה בתיקו ופסקו הר"מ ז"ל בפי"ג מה"ג חא' דאינה נאמנת ואם בא ע"א ל"מ דחיישי' שמא שכרה אותו להעיד וכ"פ מרן ז"ל שם יע"ש והט' דתיקו דאוריית' לחומרא ומור"ם ז"ל שם פסקה להך דשלה"ג משם מז"ה ז"ל דאם המיר והניחה עגונה הוי כמו קטטה וע"א ל"מ ואף שהרא"ם ז"ל בח"א סי' ך' כתב דהא דע"א ל"מ היינו היכא שבאה ואמרה שמת בעלה ובא עמה ע"א להעיד לה כן אבל אם בא העד לבדו והיא לא אמרה כלום והעיד שמת בעלה של האשה זאת שהיה משומד אזי נאמן הע"א יעש"ב מ"מ הכא בנ"ד שההרוג מומר והמגיד עליו שמת שע"פי הגדתו אנו רוצים: להתירה הוא מומר דליכא בזה קושיית כל הראשו' ז"ל ע"ד הרמב"ם שכ' דחיישי' שמא שכרה אותו שהם הריטב"א והמאירי שאם היא הוחזקה לשקר כל ישראל מי הוחזקו יע"ש ובנ"ד דגם העד מומר איכא למיחש טובא שמא מתכוין להתיר או שמא שכרתו והוא יודע דצריך שיהיה מס"לת ואמטו"ל סיפר לרחמים איסרוגו בדרך מס"לת כדי שיאמנו דבריו וא"כ נפל היסוד כולו ונהרס כל הבנין כיון דליכא שום עדות על מוסא אל עג"ם הנז' זולתי אברהם הכהן הנז"ל ובאמת יש להפליא הפלא ופלא על ה"ה פחד יצחק הי"ו איך לא שת לבו גם לזאת: זאת לא זאת דלפי העדות שהעיד רחמים סרוגו שידע שם מוסא עג"ם וש"ע ע"י שאלה ששאל להנהרג ואמ"ל שמו וכינויו וש"ע ולפי עדות הב' ת"ח לא מוכח שהיה ע"י שאלה עכ"פ מפיו של הנהרג ידע המגיד אברהם הכהן הנז' שמו וש"ע ולנו לדעת כיון שגם הוא היה מומר אי מהני דא דמצינו למהר"מ אלשיך סי' קכ"ו ולמהרח"ש סי' ל"ד וכמה פוס' דס"ל דמהני אף מפי המת והוכיחו כן מהסוגיא יע"ש מ"מ יען הנהרג דנ"ד היה מומר ניחזי אנן אי מהני או לא: והנה הר"ן ז"ל בתשו' ג' נשאל בכעין נ"ד ממש שהמת היה מומר וגם העד היה מומר ולגבי העד נכנס בס' אם מהני היותו מומר והבי"ד הרי"ף והר"מ והרשב"א ז"ל דמהני ובסוף כתב דיש שחלקו על הרי"ף ז"ל יע"ש ולגבי המת שהיה מומר אי הוי כקטטה לא העלה על ניב שפתיו ז"ל ואדרבא מוכח מתו"ד כי לולא שהיה עדות השליח ע"י שאלה ואם היה מס"לת היה מכשירו אפי' בע"א והרב ח"מ ז"ל שם בא"הע סי' י"ז סקצ"ד הק' הוא ז"ל למור"ם מ"ד הר"ן ז"ל המ"ל והגאון הסתם סופר בא בא"הע סי' ע' תי' לזה דתרתי בעינן שהמיר וגם נתכוון לעגנה והר"ן ז"ל מיירי בהמיר ולא נתכוון לעגנה באופן דכפי"ד חת"ס ז"ל משמע דגם הר"ן ז"ל שר המס'כים בדינו של הרב מז"ה שהביא בשלה"ג הק' דבעי' תרתי לריעותא הנז' אבל אם המיר לבד ולא נתכוון לעגנה סגי בע"א להתירה: איברא דלפקע"ד לא יכולתי להלום תי' הרב חת"ס ז"ל דבשלמא אם היינו מקשין לר"י הראשון ז"ל שהוא הפך ס' הר"ן ז"ל שפיר מצי לחלק דהר"ן מיירי בלא נתכוון לעגנה ור"י ז"ל מיירי בנתכוון ואולם קו' הח"מ ז"ל הוא לרמ"א ז"ל שפסק הדין סתם דגם בהמיר הוי כקטטה אכתי ק' לדבריו ז"ל דהו"ל לרמ"מ ז"ל לחלק בין היכי דנתכוון ללא נתכוון ומדלא חי' מש' דבכל גוונא המרה דינה כקטטה ולא עוד אלא שהרמ"א ז"ל נקט בלישניה בהפך או שהמיר והניחה עגונה ולדידיה איפכא הול"ל והדרא קו' הח"מ ז"ל לדוכתה: ובעיקר דינו של הרב מז"ה ז"ל שכתב שאם הניחה בעלה עגונה והמיר קטטה בינו לבינה היא ואינה נאמנת וכתב עליו ריא"ז נכדו ז"ל וז"ל ואני אומר שלא אמרו אינה נאמנת בקטטה אלא כשהרגילה היא קטטה ע"י שאמרה גרשתני והכחישוה העדים שגילתה דעתה שאינה חפצה בו אבל אם המיר ומרד בה או שהיה בעלה לסטיס וכופר בעיקר ה"ז נאמנת ואין מחזיקים לה שמשקרת עכ"ל יע"ש נמצאת למד דדעת מז"ה ז"ל דכשהמיר הבעל הוי קטטה וא"צ שתעיז בפניו ויבואו העדים דאם אמרת דצריך שתאמר גרשתני ויכחישוה העדים אף בלא שימיר הוי קטטה כיון שגילתה דעתה אלא פשיטא בהכרח לומר שדעת מז"ה ז"ל דבהמיר לחוד הוי קטטה ואינה נאמנת וא"כ תק"ל דשהקשו בש"ס ה"ד קטטה לישני ליה כגון שהמיר דתו והוא חידוש דאפי' בהמיר לחוד אינה נאמנת דאמרינן דעתה דידה שאינה חפצה