פני יצחק חלק ב קעה

דלא רמיא עליה וכו' ובפ"ב נתכוון לשמוע העדות עכ"ל ואף כי בפ"א היו החמרים מס"לת ובפ"ב היה ע"י שאלה כתב דלאו מילתא היא יע"ש וא"כ גם. בנ"ד נימא הכי דרחמים סרוגו הי"ו ששמע פעם ראשונה שהגיד לו שהמלחמה היתה בגירי"ר העיד במילתא דלא רמיא עליה וכו' רק הועיל לנו שהתחיל להגיד במס"לת עם קשר דברים כמ"ש הרב הפוסק הי"ו ואולם בפ"ב שהת"ח נתכוונו להתיר העגונה ודאי שהתבוננו לשמוע מ"ש המגיד ושמעו שהמלחמה היתה בבולגאר ודאי דגם בפ"א הכי אמר ולא הכחיש את עצמו והעד רחמים סרוגו לא דקדק יפה במילתא דלא רמיא עליה וכו' ואולם אם גם רחמים סרוגו נתכוון לשמוע דברי המגיד כדי לבא ולהעיד בב"ד בזה לא דיבר הרא"ם ז"ל כי בנדונו הכי אתרמי מילתא דבפ"א לא נתכוון להעיד מוכח דבריו דאם היה אומר העד דגם בפ"א נתן בדעתו להעיד הויא הכחשה ובנ"ד לא ברירא לן אם העד רחמים סרוגו הי"ו נתכוון להעיד או לא (א"ה יא"ה ס"ט הא מילתא ברירא לן טובא שהעד הזה רחמים סרוגו כשומעו דברי המגיד לא היה מתכוין להעיד רק להיותו עומד ומשמש בבהמ"ד היה יושב עם אברהם כהן הנז' ומעבירים השעות יחד והיה שומע לו כל מה שהיה מספר לו בלתי שום כוונה להעיד כלל כדמוכח מתוך דבריו וגם ידעינן ביה דלאו בר הכי להתכוין להעיד וזה ברור אצלי מאד וא"כ מוכרחים אנו לומר שזה שהעיד שאמר לו המגיד שהמלחמה היתה בגירי"ד לאו דוקא כי העיד במילתא דלא רמיא עליה וכנדון הרא"ם ומה א"ץ ז"ל הנז"ל וזה מוכרח לאומרו בנ"ד כי הנה נודע שלא נעשה שום מלחמה בגירי"ד כלל בזמן ההוא ולא קודם מעט ולא אח"כ כלל כידוע א"כ ודאי שזה העד ר"ס יצ"ו לא דקדק יפה וכמ"ש רו"מ כת"ר נ"רו ודבריו מוכרחים ונכוחים וכמדובר): ואולם יש לדמות הך דנ"ד למ"ש הרב ב"ש ז"ל שם בס"ק כ"ה על מ"ש מרן ז"ל בס"ט ע"א אומר מת ועא"א נהרג תנשא וכו' הביא הב"ש ז"ל מה שה"ק הרב ח"מ ז"ל על מרן ז"ל ותי' ב' תי' ה"א דהוי כמו מנה שחור ומנה לבן וכו' כנז"ל וה"ב הוא דדי לנו אם ע"א מעיד שאינו חי לכן אפי' הכחישו זא"ז בחקי' מ"מ אחד מהם אומר אמת שאינו חי דבזה אינו מכחישו העד ה"ב משו"ה מותרת להנשא משא"כ בד"מ דבעי' ב' עדים וכן ראיתי להפ"מ ח"א סי' ע"ג ע"ד ות"י זה של רב"ש ז"ל כן ראיתיהו ב"ס שאגת אריה סיו"ד וב"ס קול שחל סי' י"ג ובתש"ו נטע שעשועים סי' ע"ה וגם הוא ז"ל הביאו משם הרב פ"מ ז"ל יע"ש וא"כ ה"נ נימא בנ"ד כיון דאיכא ע"א המעיד ששמע מפי המגיד שמוסא עג"ם אינו חי וזה יספיק לנו להתירה ממילא אינו מוכרח לשמוע דברי העד ה"ב המכחישו כיון שאינו מכחישו בגוף המיתה ואנו אומרים דמה ששמעו ה"ב ת"ח שהמלחמה היתה בבולגאר זהו האמת ומ"ש רחמים סרוגו הי"ו ששמע שהמלחמה היתה בגירי"ד ודאי טעה בדמיונו או לא אמר אמת ומה לנו ולעדותו בזה וכמ"ש הרב פני משה ח"ג סי' ט"ו הבי"ד ה' י"א א"הע ח"א סי' טו"ב הגהט"ו אות כ"ג דכשהם תרי לגבי חד פשיטא דמהימני יע"ש ואין ה"ס בידי לראות דבריו בשורשם ועיין בס' מחזה אברהם בס"י י"ח דכתב דהיכא דכל העדות היה בסגנון אחד רק בדבר אחד הם מכחישים כי הך דנ"ד ודאי דמותרת להנשא יע"ש אך בזאת יש להעיר על הרב פ"מ ז"ל ודעמיה דהרי בד"מ בעינן ב' עדים דוקא ותו לא ועכ"ז אם היו העדים מרובים והוכחש אחד מהם בחקי' פסק הר"מ ז"ל בה' עדות פ"ב דבטלה כל העדות ואמאי נימא כיון דאיכא ב' עדים ומעידים אין דבריו של העד הג' במקום הב' כי היכי דאמרי' בעדות נשים כיון דבעד אחד סגי אמרי' דחד מנייהו משקר ואנו מתירים את האשה ע"פי האומר אמת מהם כיון דליכא הכחשה בגוף המיתה וא"כ גם בד"מ נימא הכי ואחר החיפוש יגעתי ומצאתי להגאון ר"ע איגר ז"ל בתשו' סי' פ"ז דנכנס בחקי' הלזו ואסברא לן הח"י שבין ד"מ לעדות נשים בטו"ט ודעת לך נא ראה. ועיין להגאון נודע ביהודה ז"ל ח"א סי' מ"ו ומ"ז בתשו' א"הע שפלפל בחכמה לישב דברי הרב ב"ש ז"ל מ"מ אסוף דינא העלה דהוא הפך הירוש' ותמה על הרא"ש והטור והב"י וכולהו רבנן סבוראי שח"ו נעלם מהם דברי הירוש' יעש"ב: וכ"ת דאכתי לא נ"מ לנ"ד דכ"ז שכתבו הרב פ"מ והב"ש ז"ל וכל הרבנים ז"ל הנז"ל אינו אלא כשעדות אחד מהם לבדו יספיק להתירה אמטו"ל אמרי' כשהוכחש בחקי' מפי העד הב' דודאי אחד מהם משקר ותסתיים העדות ע"פי מ"ש מהם האמת וכמ"שיר הרואה בד' הרב פ"מ ח"א ס"סי פ"ד לא כן בנ"ד דעדות האחד היה מס"לת והעדות הב' ת"ח הי"ו שהיה ע"י שאלה וצריכים אנו לצרף העדויות כדי להתירה ואיך נוכ"ל אחד מהם משקר הרי לא נשאר עדות מספיק ואיך נתיר את העלובה זאת מבלי עדות מספיק: הא לאו מילתא היא דמלבד דיש כמה פוס' דמכשרי בהכי ה"ה מהר"מ אלשיך ז"ל סי' קי"ח מהרשד"ם ס"סי ד"ן משפטי שמואל סי' פ"א מחז"א בסי' ח"י הרב א"ר בסי' ב' אשדות הפסגה בסי' ג' בדמ"ה ע"א כולהו רבוותא ס"ל דמהני הצירוף אף דלא יועיל העדות של העד המכחיש להתירה עכ"ז מהני צירוף. ולא נכחד עצמי מה שפלפל בחכמה החס"ל ח"ב א"הע סי' ו' דנ"א ונ"ב שהאריך הרחיב בענין זה בדעת הרב כר"ש ז"ל סי' ח' ומהראנ"ח ז"ל סי' ע"ה דלא סל"ה וכו' מ"מ הרב כנ"הג בתשו' א"הע סי' ז' די"ב ע"א הורה להתיר ככה"ג דנ"ד דהעד הא' לא היה מל"ת והכשירו לצירוף ונרגש ממ"ש מהראנ"ח ז"ל ונסתייע מתשו' המבי"ט ז"ל להוציאה מאיסור תורה יע"ש והרואה יראה בד' החס"ל ז"ל בתר דשקו"ט באורך וברוחב מוכח מדבריו ז"ל שם בדנ"א סע"א דאזיל ומודה נדון הרב מחז"א ז"ל דנ"ד שבאו ב' העדויות דבריהם מכוונים בסגנון אחד ממש דמוכח דע מ שה שהעיד הא' העיד הב' מהני צירוף יע"ש ואין הס בידי מצוי לראות ד"ק וא"כ הך דנ"ד הוי דכוותה ששני העדויות דבריהם מכוונים ממש ודאי דמהני הצירוף: זאת ועוד דבנ"ד אף דעדות הב' ת"ח היו ע"י שאלה מהני עדותם אף מבלי עדות רחמים