פני יצחק חלק ב קע

הלא בספרתם וכן בדין דבאיסור ערוה יש לחוש לכל הסברות לחומרא כידוע וא"כ גם בנד"ן לכאורה יש לחוש לס' זאת להחמיר לפסול עדות המומר הנז' לגמרי דגרע מגוי וכ"ס מהרימ"ט ז"ל הנז"ל וכמדובר: ברם בקושטא ליכא תברא לנ"ד מסברת מהרי"ט ז"ל הנז"ל כלל דכיון דבנ"ד באו דברי זה המומר אברהם הנז' במל"ת ובקשר דברים לפניו ולאחריו וכנז"ל הא ודאי דבכה"ג כ"ע מודו דמקבלים עדותו לכ"ע ולא חיישי' ליה תו לשום הערמה כלל וגם מהרי"ט הראשון ז"ל אזיל ומודה בזה וכן ראיתי להגאון מהר"רא קובו ז"ל בשער אשר סי' ו' הנז"ל שכ"כ להדיא ונסתייע מתשו' הר"ן ומד' מהר"יבל וגב"ע ז"ל יע"ש והוא פשוט: ובכן עלה בידנו התר גמור פשוט ומרווח לאשת זה הנעלם המבוקש דנ"ד ע"פי הקבלת עדות הא' הנז"ל ועפ"י כל האמור ומדובר אתתא דא הותרה מכבלי עיגונה ושריא להתנסבא לכל גבר די תצבי ואם היא זקוקה ליבם רשאה ושלטאה להתייבם או לחלוץ ע"פי הדין הגמור וככל מה שנתבאר והדברים ברורים: אתאן לעדות העד הנז' בקבלת עדות הב' מחר"י סוכרי יצ"ו שהעיד מה ששמע הוא וסבירו מאברהם הכהן הנז' כנז"ל בשאלתנו ואומר דגם בעדותו זאת מוכח להדיא דאברהם הנז' היה מסל"ת גמור ובאו דבריו בקשר דברים לפניו ולאחריו והוי שפיר מסל"ת וכשר להגיד לכ"ע וכמש"ל וגם ע"פי עדותו זאת יוצא התר גמור בשופי לאשת זה הנעלם דנ"ד דעם דאלו לא היה לפנינו רק עדות זאת מחרי"ס הנז' יצ"ו לחודיה לא היה בה כדאי מספיק להתירה כיון דלא הזכיר שם עירו להדיא רק ההוא אמר שמהכרת פניו ומדבריו ניכר לו שהוא מעיר דמשק יע"א מ"מ אין זה מספיק למלאת חסרון ש"ע כלל ויש לחוש להחמיר לדעת המצריכים להזכיר ש"ע ג"כ מלבד שמו וש"א או שמו וכינויו דשלשתם יחד בעינן ואפי' שהגיד המגיד בעיר הנעלם המבוקש וגם הגדתו היתה לאחד מתושבי עיר הנעלם עכ"ז איכא טובא מרבוותא ז"ל דמחמרי טובא גם בזה ומצריכים עוד טעם אחר עם הט' הנ"ל כדי להקל לגמרי מאי דליתיה בנ"ד וכמובן: אכן מאחר דאיכא קמן בנד"ז עוד תרי דוכרן סהדותא הראשונה והשלישית דמוכח מנייהו להדיא דהזכיר ג"כ ש"ע בביאור גמור ובפרט בקבלת עדות הג' מח"רי בוקאעי יצ"ו הנז' בשאלה א"כ יועילו לצרף עדותם עם עדות חר"י סוברי יצ"ו להשלים מהם מאי דחסר מעדותו וכמש"ל וכדחזינא נמי הכי להגאון שער אשר ז"ל בסי' כ"ב בדע"א ע"ד שכ"כ להדיא יעש"ב והגם שבאה עדות חרי"ב הנז' יצ"ו ע"י שאלה ונתכוון המגיד להתיר עכ"ז ה"ן בו מועיל לצרף מאי דחסר בעדות אחריתי הבאה במל"ת וכמ"ש הגאון הנז' ז"ל שם דהכי אזלא סוגיין דעלמא והכי מורין בי מדרשא יע"ש ודון מניה ואוקי באתרין ממש וכמובן ומ"ל דגם בעדות חרי"ס הנז' יצ"ו הותרה אשת זה הנעלם דנ"ד מכבלי העיגון בצירוף שאר העדיות ושריא להתנסבא וככל האמור ומדובר: אתאן לעדות העד השלישי הוא חר"י בוקאעי יצ"ו שהעיד מה ששמע הוא וחביריו מאברהם כהן הנז' עצמו כמובא קבלת עדותו בשאלתנו. והנה מלבד דעכצ"ל דחד מנייהו משקר ח"ו החרי"ס יצ"ו כיון דשניהם היו במעמד ובמושב אחד כשבא זה אברהם הכהן הנז' אצלם ופעם אחת דיבר עמהם דוקא ולא ב"פ ואיך נתחלפו הדברים שלו מזה לזה הא ודאי אתמהא טובא וכיון שכן סמינן חדא מנייהו והדין נותן דמסמינן עדות החרי"ב יצ"ו הלזו דבעיגונא הקלו וכבר מלתא אמורה דעדותו זאת אין בה מועיל כלל כיון דהיו דבריו של אברהם הנז' ע"י שאלה ששאלוהו להודיעם מזה האיש הנעלם המבוקש והפצירו בו מאד להגיד להם עליו כדי שלא להניח אשתו עגונה כמובא בתוך קבלת עדותו כנז' בשאלה א"כ פשוט הדבר מאד דאחר זה מה שהוא מעיד ומגיד ודאי דהוא מתכוין להעיד ולהתיר לאשת הנעלם הזאת באין ס' כלל וכבר הכרחנו ובררנו לעיל דאין שום מקום לסמוך על זה האיש המגיד הוא אברהם הנז' כי אם בהיותו מגיד במסל"ת גמור בקשר דברים אזי יש לסמוך עליו ועל דבריו להתיר אשת הנעלם המבוקש דנ"ד הא לאו"ה ל"מ ול"מ כיון שהיה מומר וככל מש"ל: אמנם אין אנו צריכים לעדות חרי"ב הנז' יצ"ו כלל מאחר שכבר יש בידינו תרי סהדי הא' והב' הנז"ל שהעידו מה ששמעו מאברהם כהן הנז' עצמו בהיותו מדבר מסל"ת גמור ובק"ד לפניו ולאחריו כמש"ל א"כ לא צרכינן תו לעדות חרי"ב הנז' יצ"ו כלל וכבר הותרה האשה העגונה הלזו ע"פי עדותם וכמש"ל א"כ הגם דבתר עדות הא' חזר המגיד הראשון עצמו והגיד דבריו בתע"ג וע"י שאלה וגם נתכוון להתיר ולהעיד כפי עדות חרי"ב הנז' יצ"ו הלזו עכ"ז לית לן בה ולא מידי דסמכינן שפיר על הגדתו הראשונה ממש לרחמים סרוגו שהיה במל"ת וכדכתב מה"ריבל ז"ל בח"ג סי' ע"ו שאם יש עדות שקודם שבא לב"ד הגוי הסיח לפי תומו אין ספק שהאשה מותרת להנשא כיון דחדא זימנא אמר במל"ת אע"ג ששוב חזר ובא לב"ד מאי דהוה הוה והרי אמר במל"ת שנהרג אותו היאודי ולא אמרי' כיון דהדר ואתא לב"ד ונתכוון להעיד סופו הוכיח על תחילתו עכ"ל יע"ש ומניה יליף מני"ר הרב מהר"מ חיים ז"ל בתשו' כי באה בנאספות שבסו"ס יד"א א"הע ח"א סי' ו' לנ"ד שהעד המומר בא לפניו לב"ד להעיד וכל שבא לב"ד להעיד בכל גוונא לא הוי מסל"ת וע"ז כתב הוא ז"ל דמ"מ בנ"ד אי מהא לא איריא שהרי קודם שבא לפנינו לב"ד העד המשומד באו עדים ששמעו ממנו שאמר לפ"ת הדברים האלה אשר קבלנו אנו מפיו וכ' מהריב"ל וכו' עכ"ל יע"ש ונדון דידן נמי הוא דכוותה ממש שהרי עדות העד הראשון שהוא רחמים סרוגו יצ"ו שהעיד מה ששמע מפי המשומד הזה במל"ת גמור בודאי שזה היה קודם שבא אצל סי' מאיר ליזבונה יצ"ו לקחת לו נדבה מהכולל שזה היה בפרק נסיעתו לדרכו מעירנו זאת שבא לסי' מאיר הנז' לתת לו הוצאת הדרך כדי לנסוע לדרכו כנהוג בכל הבאים ליקח נדבת הכולל כידוע ושם נמצאו ושם היו בב"המד של סי' מאיר הנז' אלו השלשה ת"ח הנז' ושאלו אותו על זה האיש הנעלם