פני יצחק חלק ב טז

מ"ש הפוס' ז"ל דהשוחטים לא מהימני להעיד זע"ז לפוסלו ואפי' אם יעידו ב' וג' שו"ב כולם באחד על חבירם השוחט ובודק עמהם שיצאה נבילה או טריפה מתח"י אינם. נאמנים לפוסלו עפ"י עדותם מ"ט דכל אומן סני לחבריה וגם הו"ל נוגעים בדבר דמטי להו הנאה טובא שנוטלים חלקו בשכר השו"ב שהיה נוטל עמהם וכמ"ש מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג ח"מ סי' ל"ד ל"ז משם מהריב"ל ז"ל דשוחט המעיד על טבח אחר שיצאה טריפה מתח"י הו"ל נוגע צעדות יע"ש וכן הסכים הרב כרם שלמה ז"ל ביו"ד סי' י"א והרב זרע אמת ז"ל בתשו' יע"ש עוד זאת שזה העד השוחט אית ליה נמי הנאת הנקמה שמעיד עתה על ראובן להתנקם ממנו ולשלם לו מדה כנגד מדה מחמת שלשעבר רצה ראובן הנ"ז לפוסלו לשמעון העד הנ"ז מטעם. שלא בדק הריאה בפנים כהוגן כנ"ז בשאלה וידוע דהנאת הנקמה יותר גדולה מהנאת ממון וכמ"ש הגאון הרא"ם ז"ל בח"ב סי' כ"ד וכ"כ שאר פו"ס ז"ל וכן הסכמת הרב נאמן שמואל ז"ל בכ"ב ל"א. והרב שפת הים ז"ל בסי' הנ"ז לפסול עדות השוחט על שוחט אחר חבירו מ"ט נוגע בעדות גם מ"ט שנאה גלויה שהיה בין העד השוחט עם חבירו יעש"ב ונמשכו אחריהם רבני אזמיר יע"א בדור שלפנינו והכשירו את השוחט דנדונם אשר העיד עליו אחד מהשו"ב שיצאה טריפה מתח"י והוא מכחישם ולא חשו לעדות העד השוחט מתרי טעמי הנז' והחזירוהו למלאכתו בלתי עשותו התש"ו דפז"ב כלל כמבואר בנדיב לב ח"א סי' ובס' אחי וראש יו"ד סי' ג' עש"ב. ועם שהגאון החק"ל ז"ל ביו"ד סי' קצ"ז עמד על תרי טעמי הללו ודחאם מהלכה ואסיק לה דבאיסורין גם נוגע בעדות כשר לעדות יעש"ב ונמשכו אחריו מר בריה הרב מהרד"ח ז"ל והרב אחי וראש ז"ל שם בס"י ג' שקראו. ערער על רבני אזמיר ז"ל הנ"ז שהכשירו לאותו שוחט דנ"ד יעש"ב אמנם מ"מ המעיין בדברי הגאון החק"ל ז"ל שם יראה דגם הוא מסכים הולך דכשיש רגלים לדבר ומעשיהם מוכיחים דלא העידו כי אם להנאתם לא מהימנינן להו ובהכי תריץ יתיב תשו' הגאון הרא"ם ח"ב סי' כ"ד הנ"ז עם תש"ו אחרת להרא"ם ז"ל גופיה בח"א ותשובת הרב נאמן שמואל הנ"ז יעש"ב וא"כ בנדון זה איכא רגלים לדבר טובא ומעשים מוכיחים על שמעון השוחט שהעיד על ראובן זה דנ"ד על לשעבר מה שלא גילה אוזן הב"ד עליו כל דבר בזמנו הא ודאי איכא רגלים לדבר טובא דלא העיד עליו כזאתי אלא להנאתו ולתועלתו ומשנאתו אותו ואית ביה תרתי לריעותא הנאת ממין והנאת הנקמה וכל ישר הולך ישפוט בצדק כן וכמבואר. מעתה לא פש גבן כי אם עדות השוחט הזה האחרונה שהעיד על השוחט הלזה דמזה כמה ימים יצאה נבילה מתח"י ששחט בבהמה רק סימן אחד דוקא כפי אשר הוגד לו מבנו אשר בזה הודה ולא בוש ראובן הנ"ז שבאמ"וץ כן היה מעשה ונתנצל שמרוב הבהלה והחיפזון של הקצבים הגויים שכח להגיד לחביריו השו"ב להטריפה דזה ודאי פושע הוי ואין בהתנצלותו ממש בדין כלל ואין לך מיקל ופושע גדול מזה ורשע הוא בעיני בלתי ס' כלל דהגם אמנם דקי"ל בעלמא דאין אדם נפסל עפי' הודאת עצמו שעשה עבירה פ' משום דקי"ל דאין אדם משים עצמו רשע מ"מ היכא דאיכא עד אחד המעיד עליו שעשה עבירה פ' והוא מודה על עצמו בכה"ג אמרי' אדם משים עצמו רשע כמ"ש הגאון מוהריק"ו ז"ל בסי' ג"ל הנז' על נדון כזה דנ"ד ממש עצמו כיעו"ש והבי"ד מרן הכנה"ג ז"ל בח"מ ס"י ל"ד הגהו"ט אות נו' וכ"כ כמה פוס' ז"ל יע"ש וכן הסכים הרב דב"מ ז"ל בא"ח סס"י ה' על נ"ד בש"ץ שהעיד עליו ע"א שגנב והוא עצמו הודה שגנב והיו טוענים ומהפכים בזכותו דה ש"ץ דלא נפסל בהודאתו שגנב כיון . דקי"ל אין אדם משים עצמו רשע וע"ז השיב הרב ז"ל שם דלא אמרי' הכא אין אדם מע"ר כיון דיש ע"א שגנב והודה הוא שגנב בכה"ג אמרי' אמע"ר כיון שאינו מכחיש להעד וכמ"ש הרשב"א ומוהריק"ו וכו' יע"ש ועם שהרב ב"ד ז"ל בא"ח ס"י כ"ט פליג ע"ז וס"ל למר דאינו נפסל כי אם עפי' ב' עדים דוקא והאריך בזה יעש"ב כבר תמה עליו הרב חשק שלמה ז"ל בסי' ל"ד אות מ"ה שדבריו תמוהים וכו' ובסוד"ק אייתי בידיה תשו' הרב פ"מ ז"ל בח"א סי' פ"ט שכתב דאפי' דאיכא ע"א והוא מודה לדברי העד אמרינן אאמע"ר ופלגינן דיבוריה יע"ש וע"ע להרב חשק שלמה ז"ל שם סקמ"ד שעמד שם ג"כ על נדון הרב"ד והדב"מ ז"ל הנ"ז מתשובת הרשב"א והרשב"ש שכתבו דלא אמרו אאמע"ר אלא לענין עדות בלחוד וכו' וסיים וז"ל אמנם כר דייקינן פורתא נראה דזה אינו מוסכם וכו' נראה דלאו דוקא לפסול המודה לעדות אלא אף לפסול עצמו למידי אחרינא אמרי אאמע"ר כיון שבא לפסול עצמו ולחייב גופו וכ"ש וכו' דודאי לפי ס' וכו' כ"ש לפסול עצמו לשחיטה וכיוצא עכ"ל יעש"ב וע"ע להגאון החק"ל ז"ל ביו"ד ח"א ס"י קצ"ג ולהגאון הרב מהר"א קובו ז"ל בשער אשר ח"א אה"ע סי' ג' דל"ז ע"ג וע"ד ולהרב בני משה מגא"ר ז"ל בה' עדות סי' מ"ש בזה. עש"ב ואכמ"ל בזה הנה נתבאר דדין זה מידי פלוגתא לא נפקא אם נפסל השוחט בעדות ע"א. ובהודאת עצמו או לא וכל זה מיירי בעד כשר ונאמן שמעיד שראהו בעיניו שלא שחט בבהמה רק סי' אחד והשוחט מודה לדבריו כנדון מוהריק"ו ומרן ז"ל ודעימיהו משא"כ בנ"ד דכמה ריעותי רבתי אשתכח בהאי סהדותא דהאי טבחא חדא דהוא העד הוא שוחט ג"כ וחבר הוא עם ראובן הנז' ושאר השוחטים ם ואית ליה חששא דהו"ל נוגע בעדות מהנאת ממון דמטי ליה בהעברת ראובן מאומנותו כנ"ז וגם אית ליה שנאת הנקמה והשנאה כנז' ועלית על כולנה שגם הוא מודה שלא ראהו בעיניו שלא שחט כהוגן רק שמע כן מבנו והיה צריך להב"ד ולשאר הת"ח שישבו יחד לדון ראובן להביא בן השוחט המעיד משמו לקבל עדותו של הבן עצמו מפיו כדת ש"ת ולא לסמוך על עדות אביו שאמר משם בנו דהו"ל עד מפי עד ולא מהני ול"מ ולא עשו יפה כלל הב"ד והת"ח לסמוך ע"ד האב לבדו אם לא שנאמר שבאמת הם לא סמכו כי אם על הודאת ראובן עצמו השוחט לבד שהודה ולא בוש שבאמת כן עשה ועם שידעו הדין דקי"ל אין אדם משים עצמו רשע והכא דל מהכא עדות השוחט