פני יצחק חלק ב קסח

מצינן למינקט מינה לגלוי מילתא בעלמ' על איזה אדם דיבר בראשונה וכדחזינן להר' מהר"א אלפאנדרי ז"ל בסי' כ' שהיה חסר בנ"ד בעדות הא' ש"ע וצירף עדות הב' הגם שנתכוון הב' להתיר וכ"כ ה' מ"ג סי' ע' ומחזה אברהם סי' ח' והרב אשדות הפסגה ז"ל סי' ג' לצרף עדות העד הב' הגם דהיה ע"י שאלה יע"ש וכ"כ הגאון מהררא"ק ז"ל בשער אשר סי' כ"ב דע"ב ע"א משם גדולי הפוס' ז"ל הנז' וסיים עלה וז"ל והגם דהרב חס"ל א"הע סי' דכ"ן פקפק בזה ומר הוא דאמר דרבים ועצומים פליגי עלייהו יע"ש מ"מ היכא דמוכחא מילתא טובא דעל מה שמעיד הא' מעיד הב' כ"ע מודו דמצרפינן העדיות וכו' וכ"ש בכה"ג דנ"ד דהגוי המעיד הא' הוא האחרון ועל מה שהגיד בתחי' הוא בא לברר הדברים עכשיו פשיטא ודאי דשקלינן דבריו האח' לצרף עם דבריו הא' הגם שבאח' נתכוון להתיר וכמש"ר בת' אשדות הפסגה שם שכתב כן בפשיטות לנ"ד שהיה הכל עד אחד כיעו"ש ודון מנייהו ואוקי באתרין ממש דג"כ בנ"ד הכל ע"ד אחד ומוכחא מילתא טובא דעל מה שהגיד בתחי' הגיד באחרונה ופשוט וע"ע להרב שער אשר ז"ל בסי' כ"ה הנז' בדע"א ע"ד ובסי' ה' דמ"א סע"ד שכ"כ בפשיטות גמור יע"ש והדברים עתיקים וברורים: אמ"ל דבנ"ד הא איכא הני תלתא סי' דאמו"ר שמו וש"א וש"ע ולא בציר שום חדא מנייהו כלל וכנז"ל וכיון שכן בודאי הגמור דהוא הוא הנעלם המבוקש אצלנו כעת ולא חיישי' תו לאיניש אחרינא שכן שמו וכינויו וש"ע כלל דכ"כ אתרמי לא' ובפרט דלא נעלם אצלנו מעירנו זאת איש אחר שכן שמו וכינויו כלל זולת זה המבוקש כעת ובכן מצד זה הותרה אשת זה הנעלם דנ"ד מכבלי עיגונה ע"פי עדות עד זה הראשון הבא בשאל' וכמבואר: גם אין לפקפק ולחוש עוד ממה שלא אמר זה המגיד לרחמים הנז' שמת וקברתיו א"כ חיישי' ליה דדילמא אמר בדדמי ובפרט דהכא עסקינן בעד אחד במלחמה דקי"ל לכ"ע צ"ל מת וקברתיו ואי לא לא מהני דחיישי' דאמר בדדמי דהא ודאי ליכא למיחש להא בנ"ד כלל ואין אנו צריכי' למלאת בנ"ד חסרון קברתיו ע"פי החי' שכתבו הפוס' ז"ל דהיינו בהזכרת שמו א"נ באומר נהרג וכיוצא לזה שאר החי' שכתבתים כבר בעניותי בתשו' הנז' של התר אשת שעבאן הנז' ובתשו' אחרת כת"י אשר לי כיעוש"ב דלאו האיכא בנ"ד יותר מקברתיו כיון דאמר בפי' שזה האיש מוסא עג"ם נהרג במלחמה ונשרף עם שאר ההרוגים בו ביום המלחמ' ע"י אנשי חיל ששרפו כל ההרוגים בו ביום ובכללם שרפו זה הנעלם דנ"ד והוי ממש כאלו אמר בפי' מת וקברתיו דאפי' אמר קברוהו או טלטלוהו אחרים הוה סגי ומהני כ"ש באו' ששרפו אותו החייל עם שאר ההרוגים אין לך קברתיו גדול מזה וכמ"ש הרב יד"א ז"ל ח"א א"הע סי' י"ז הגב"י אות ש"ב משם גדולי הפוס' ז"ל יע"ש ופשוט: אך את זה פש גבן לברר וללבן הספק הגדול שנפל בנד"ז והוא זא דוה האיש אברהם הכהן המגיד הא' לזה העד רחמים סרוגו יצ"ו על זה הלעל' שנהרג במלחמה כנז"ל הנה מלבד דהוא הודה על עצמו לרחמים העד הנז' שהמיר דתו ונשתמד ונעשה איש חיל והלך למלחמה כנז"ל עוד זאת נודע ומפורסם הוא בעירנו זאת שהיה משומד ומעורב עם החייל יר"ה פה העירה ושוב ברח מהם ונחבא בבית סי' ברוך מערבי יצ"ו באומרו אליו שרצונו לחזור לדת האמת ובהיותו שם הגיד כ"ז לזה העד רחמים סרוגו הנז' וא"כ כיון שהיה מומר ומשומד לרצונו ולהכעיס בודאי הגמור שאכל עמהם נוט' ומאכ"א וחילל ש"ק ומועדי ה' והרג כמה נפשות באין ס' כלל א"כ הגם דנימא דכעת בשעה שהעיד חזר בתשובה ונעשה יאודי גמור כמאז וכמקדם המרתו מ"מ כיון דכעת הוא מעיד על מה שראה היא בהיותו מומר ומשומד א"כ הו"ל תחילתו בפסלות וסופו בכשרות ול"מ מידי משום דגם בפיסולי דעבירה בעינן תחי' וסופו בכשרות כדבעינן בפיסולי עדות מחמת קורבה לדעת רוב הפוס' ז"ל:. והגם דחזינא למרן החבי"ב ז"ל בכנ"הג א"הע סי' י"ז הג"הטו אות א"ך שכתב שהורה הלכה למעשה להכשיר בעדות אשה עדות המשומד שחזר לתקנו ומעיד עד שראה בהיותו משומד והט' משום דלא בעינן בעדות אשה עגונה תחי' וסופו בכשרות וכהסכמת מהריב"ל ז"ל בח"ג סימן ע"ד ושכן הסכימו עמו בהוראה זאת דל"מ כל רבני דורו ועירו יעש"ב מ"מ חזינא להרב יד"א ז"ל שם שהבי"ד הרדב"ז ז"ל בח"ב סי' תרנ"ו דמחמיר טובא ופוסל גם בעדות עיגונא עד מומר שחזר לתקנו משום דס"ל דבעי' תחי' וסופו בכשרות גם בעדות אשה יע"ש ועם שהרב יד"א ז"ל שם תמה עליו ולא מצא לו חבר דקאי כוותיה בס' זאת כיעו"ש מ"מ הרואה יראה להרב צ"ץ ז"ל בסי' פ"ח דהכי ס"ל למר להדיא יע"ש ומי יוכל להקל נגד סברתם ז"ל ובפרט באיסור ערוה החמורה: והכי חזינא להגאון מהרר"א קובו ז"ל בספרו הנורא שער אשר א"הע סי' ו' המ' לעיל שעמד בזה בנ"ד ואייתי בידיה כל הנז"ל וחייש לה מני"ר טובא לסברת הרדב"ז ז"ל הנז' ושוב עשה ס"ס להקל בנ"ד כדי לצאת י"ח הרדב"ז ז"ל מאי דלא שייך בנדוננו זה ההוא ס"ס כלל כיון דאנן בדידן ברירא לן מילתא טובא בהאי סהדא אברהם הכהן הנז' דהיה מומר גמור בעת ראותו לזה הנעלם דנ"ד שנהרג וא"כ ליכא בנ"ד רק חדא ס' והוא מח' הרדב"ז והצ"ץ ז"ל עם מהריב"ל ודעימיה ובחדא ספיקא אין מקום להקל בנ"ד כלל להכשיר עדותו זאת הפך דעת עליונים למעלה דה' הרדב"ז והרב צ"ץ ז"ל וכמדובר: זאת ועוד הגם דנימא דכ"ע מודו דבעיגונא היקלו ולכ"ע לא בעי' תחי' בכשרות ואין חולק ע"ז כלל מ"מ סופו בכשרות מיהא בעינן מאי דלא אשתכח הכי הכא בנ"ד בזה העד אברהם הכהן כלל כיון דחזינן ביה דלא חזר בתשו' גמורה להיות נכשר לעדות כדינו דהיינו שטבל ולקה וקבל עליו דברי חברות בפני ג' ב"ד ושקבל עליו סיגופים ותעניות והתחיל לעשותם אשר כ"ז מצרך צריכי עליה למעבד לעיכובא כדי להכשיר המומר להעיד וכל זמן שלא עשה כ"ז לא מתכשר להעיד כלל וכמ"ש