פני יצחק חלק ב קסד

אותו בסך הנדוניא וכותבין ודא נדוניא דהנעלת ליה וכו' ודאי שי"ל דין נדוניא וכמ"ש בעניותין לעיל לדחות כן ולא ס"ל למני"ר נר"ו לדחות זה ממ"ש הטור ז"ל בא"הע סי' קי"ח וכו' כמ"ש אני עני לעיל ואפשר דאזלי בשיטת הרשב"ץ ז"ל שבח"ב סי' רצ"ב וכו' וככל מ"ש אני עני לצדד בזה מה למעלה ומשם בא'רה ועם דלפי הטעם הב' שכתב מהר"י בי רב ז"ל משם הרא"ש והריב"ש ז"ל שכתבו דבענייני התקנות אין ללמוד מהם אלא מה שהוא מפורסם כנז"ל אפ"ל דלא כתבו כן אלא על האופן שהיו נוהגים באותו זמן שהיו כותבין המוקדם בל' תוס' דמוכחא מילתא בהדיא שהוא ממון הבעל וכיון שכן במורדת דאיירי בה הרב מהריב"ר ז"ל שאין לה תוס' גם המוקדמין אין לה כיון שנזכרו בכתו' בל' תוס' וכמו כן היה מן הדין אפי' בהשבון שלא היה מן הדין להחזיר חצי המוקדמין אלא שתיקנו כן בהשבון להחזיר החצי הנשאר מן המוקדם והוא מכח התקנה ובהא הוא דאמר מר דאין למדין בענין התקנות זה מזה אלא בדבר המפורסם משא"כ למה שנהגו בז"הז שנותן המוקדם קודם החופה ונכלל בכתובה בכלל הנדוניא שהכניסה כנז"ל מוכחא מילתא דלמתנה גמורה אכוון והם כנצ"ב שלה ממש: ועוד אפ"ל דע"כ לא כתבו כן מהריב"ר והמבי"ט ז"ל אלא בדין המורדת דמוכרח הוא לגרש דאי אפשר לו להיות יושב ובטל מפור' ומוכרח הוא לגרש וכן הוא רמוז בד' הרב מהריב"ר ז"ל שכ' וז"ל אלא ודאי אין כותבין זה אלא לברר מהו המוקדם ומהו הנדוניא שלה כדי שאם יבא איזה דבר דבשבילו כופין אותו לגרש שלא תקח אלא מה שהביאה מבית אביה דאדעתא למשקל ולמיפק לא יהב לה וכו' עכ"ל לא כן בנ"ד אין כאן כפייה לגרשה והוא הוא שרוצה לגרשה ואם היא מפני שהיא אטומה מבפנים עכ"פ ראוי לשמש עמה ואינה גרועה מאיילונית שי"ל תוס' וכמ"ש הרמב"ם ומרן ז"ל ולדעת מרן ז"ל גם התוס' הנהוג בז"הז שהוא דבר קצוב שלעולם מוסיפין שליש לדעתו ז"ל אין לחלק מתוס' זה לתוס' האמור בש"ס וכמ"ש הרב משפט צדק ז"ל וככל מש"ל ועם שהרב כנ"הג והרב פ"מ וה' חסד לאברהם והרב ש"ב ז"ל בסי' הנז"ל השוו דעת מרן ז"ל לד' מהרש"ך ואייתו בידייהו כ"וכ פוס' ז"ל דס"ל שדין התוס' כדין עיקר כתובה שהוא מנה מאתים הנה אמת וקושטא קאי שדעת מרן ז"ל ככל הני רבוותא דס"ל שדין התוס' כדין העיקר ואפי' בתוס' הנהוג האידנא שהוא ד"ק כמו הפוס' הנז' בתלמוד ובמקו' שאמרו אין לה כתובה סתם היינו לא עיקר ולא תוס' ובמקום שכתבו יש לה כתובה ר"ל עיקר ותוס' וביי"ד כשאומרים כן סתם ברם היכא דכתבו בהדיא אין לה עיקר כתו' אבל תוס' יש לה כמו באיילונית והנושא אשה מן חייבי לאוין שלא הכיר בה שאמרו שאין לה מנה מאתים אבל תוס' י"ל דיצא הוי דאפי' בתוס' דנהגו בז"הז יש להם וכמו כן הבאה מחמת טענה שפסק מרן ז"ל בסימן קנ"ד שכופין אותו להוציא ויתן מנה מאתים אבל לא תוספת איירי אפי' בתוס' קצוב הנהוג בז"הז וכן הוא דעת כל גדולי הפוס' אשר אספם וקבצם הרב הכנ"הג ז"ל בא"הע סי' ק' והפ"מ והחס"ל ז"ל לא כן לדעת מהרש"ך ז"ל דס"ל דתוס' הנהוג בדבר קצוב היינו עיקר כתובה ולדידיה הלוקח איילונית ומחייבי לאוין כיון שאין להם עיקר אין להש תוספת וכן בבאה מחמת טענה לדעת מהרש"ך ז"ל כיון שיש לה עיקר י"ל תוס' דלא כמש"ל ועיין להרב נת"מ ז"ל בדרכ"ד סע"ג בד"ה ומ"ש וכו' שכתב להדיא דמהריב"ל ומהרלנ"ח ז"ל חולקים ע"ד מהרש"ך ז"ל וע"ע בתשו' בעי חיי חיו"ד בא"הע שבסוף סי' כ"ג דכ"מ ע"ב בד"ה קצורן ש"ד ומשם בארה שכל הרבנים ז"ל שהזכירם הוא ז"ל בכנ"הג סי' ק' הנז' כולהו ז"ל תנאי נינהו ופליגי עליה דמהרש"ך ז"ל יעש"ב זה נלע"ד ליישב קצת דעת הרב הגאון ראש"ל נר"ו והרב יש"א ברכה נר"ו אמנם אכתי לא הונח לי דמיונם אשר דמו ולמדו דין המוהר בנ"ד דאטומה ודאין לו ג"א מדין חזרת חצי השבון דלפי"ד הרא"ש והריב"ש ז"ל אין ללמוד ז"מז כלל ולפי האמור העיקר חסר בדברי קדשם ועדיין צריך להתיישב היטב בדברים אלו טובא ואכמ"ל עוד בזה כעת וצור ישראל י"מ וימ"ן ויאיר עינינו בתורתו הקדושה ויזכני לכוין לאמיתה ש"ת לבל אכשל בדבר הלכה תמיד כל הימים כיר"א: הלכ"ד זעירא דמן חברייא והוא הצעיר יצחק אבולעפיא ס"ט שאלה במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא ה"ר רחמים סרוגו הי"ו ואחר האיום והגיזום כדבעי עמד על רגליו והעיד בתע"ג ע"ן וע"י וכה העיד לפנינו שבחדש טבת משנתנו זאת הוא היה שמש בב"המד של סי' רחמים ברוך מערבי ינ"ו שבתוך ביתו וראה שנתארח בבית כו"ו רחמים הנז' איש יאודי אחד ששמו אברהם כהן אזמירלי ונתעכב בבית הנז' ערך חמשים יום מ"ומ ובתוך אלו הימים היה מספר אברהם הנז' עם העד רחמים סרוגו הנז' סיפורים רבים ובכלל הדברים שעברו ביניהם סיפר לו ג"כ שהוא מתחילה בא לפה העירה דמסק ונשאר ברחוב היאודים כמו ט"ו ימים ולא נתנו לו מאכל ומשתה כלל ובראותו כן הלך אצל המלכות יר"ה ונעשה מאנשי חייל והוליכוהו למלחמת העוצמלי עם גיריד עם כמה אנשי חייל של המלכות יר"ה ובהגיעו להתם שם ראה לשני יאודים אחרים ונתחבר עמהם ושאל אותם מהיכן הם ואמר שאמרו לו אחד מהם מאר"ץ יע"א ושמו אברהם אל חלבי והשני אמר לו ששמו מוסא אל עג"ם אל שאמי ובהיותם נלחמים עם האויבים שכנגדם אברהם אל חלבי הנז' ברח והלך לדרכו וחזר לעירו אר"ץ יע"א ומוסא אל עג"ם הנז' נהרג במלחמה ונשרף על ידו וע"י שאר החייל עם שאר ההרוגים במלחמה ושאל אותו רחמים סרוגו הנז' להאיש המגיד הנז' מהיכן אתה יודע לזה מוסא אל עג"ם אל שאמי ואמר לו ראשו גדול והוא שמן וקצר קומה עד כאן באה עדות העד רחמים סרוגו הנז' לפנינו מה שהגיד לו אברהם הכהן הנז' ואנן ב"ד דח"ל קבלנו עדותו כהוגן