פני יצחק חלק ב קסג

דידהו הוא באיש נכפה ב"מ ואינה יכולה לישב עמו ולשמשו משא"כ בנ"ד וכמובן מ"מ כי היכי דהתם באה מחמת טענה שהדין נותן דחייב לגרשה ומשו"ה חייב במזונותיה כ"ז שאינו מגרשה כיון דהעיכוב הוא ממנו שאינו רוצה לגרשה ה"ה והוא הטעם בנדון הרבנים עליונים למעלה יצ"ו הנ"ל במי שאין לו גבו' אנשים והוא מודה שהדין נותן שחייב לגרשה תכף א"כ כ"ז שאינו מגרשה הרי הוא המעכב ושו"הד נותנת דחייב במזונותיה וכסותה עד שיגרשנה ותמהני איך לא זכרו שרים לתשו' זו דמהרימ"ט ז"ל דהוא ת"ק דמסייע ליה להרב מר ואהלות ז"ל בדינו הנז"ל ואיך כתבו עליו שלא ידעו מנין לו זה וחלקו עליו בדין זה והוא פלא עצום: וגדולה מזו חזיתיה להרב הגדול מהרמ"ג ז"ל בס' הבהיר בירך משה ז"ל בס"סי י"א בד"ן סע"ד דס"ל למר בפשוט דגם במורדת אחר יב"ח אם לא ירצה בעלה לגרשה חייב בשאר וכסות וכייפינן ליה עלייהו שכ"כ וז"ל ובמורדת נמי מאן לימא לן דלאו דינא הכי ובין בבעינא ליה וכו' ובין ט' מאיס עליה כשחל עליו חובת גירושין למכדא"ל ולמכדא"ל ולא ירצה לגרשה אנה"ן דלגרשה בגט אין כופין אותו אבל בשאר וכסות ודאי דכייפינן ליה וכו' עכ"ל יעש"ב הרי דאפי' במורדת והוא אינו רוצה לגרשה חייב במזונותיה וכתובת' כ"ש במי שאין לו ג"א באופן שלעד"ן הדבר פשוט דחייב הבעל בנדוניה בשאר וכסות כ"ז שאינו מגרשה כיון שהוא מודה לדבריה שאין לו ג"א והיא תובעת ממנו גט והוא המעכב דודאי דהוא חייב בשארה וכסותה עד שיגרשנה בגט ומתשו' הרדב"ז ז"ל דרו"ג הנז' ליכא שו"ר כלל וכמדובר ובלתי ס' אצלי דהרבנים הנ"ל יצ"ו אלו הוה שמ"ל תשו' מהרימ"ט ז"ל הנ"ל בודאי דהוו הדרי בהו וזה פשוט: אתאן לדין המוהר הנקרא נקד ומוקדמין חזיתיה למני"ר הרב יש"א ברכה נר"ו שם שהסכימה דעתו לחייבו שם במוהר הנ"ל ונרגש ממ"ש הרב ר"א הגדול במשנתו ר"א טולידו ז"ל בח"ב א"הע סי' י"ג ודחה ד"ק בב' ידיו קדש יעש"ב בדס"ו ע"ב וע"ג יע"ש ולדידי צריכה רבה וכח גברא רבה כוותיה דמני"ר נר"ו לאפוקי ממונא מיד הבעל המוחזק ע"פי ד"ק הנ"ל ואם לדין יש תשו' דמ"ש מני"ר נר"ו דהנקד דין נדוניא י"ל וכו' מאחר דכן נהגו במקומם לחולקו ביניהם בחצי חשבון ובכ"מ המנהג הוא העיקר וכו' יע"ש אתמהא טובא דלא אשכחן דנהגו הכי כי אם בחצי השבון דוקא ומכח התקנה שתיקנו הראשונים ז"ל לחלוק בחצי השבון גם במוקדמין ולא אשכחן דנהגו הכי כלל גם היכא שהדין נותן לכופו לגרשה בע"כ דבעל כיון שאין לו ג"א כנדון דידהו ועוד איך לא זכרו שרים לתשו' הרדב"ז דסי' ר"ה ולתשו' מהר"י בי רב והמבי"ט ז"ל הנז"ל דכולהו ז"ל סברי מרנן דאם לא נהנה ממנה בביאה כלל אינו חייב הבעל במוהר וגם בפי' כתבו מהריב"ר והמבי"ט ז"ל במורדת דאפי' נהנה ממנה אינו חייב במוהר כלל מתרי טעמי תריצי הבאים בדברי מהריב"ל ז"ל אשר תמהנו עליהם מה למעלה: וכדי ליתובי דעתייהו דהרבנים הנז' נר"ו אפשר לומר דליכא לאתמוהי עלייהו מדברי שלשת הראשו' ז"ל הנ"ל ולא מידי דמדברי הרדב"ז ז"ל אין ראיה דלא כתב כן הרדב"ז ז"ל אלא כשלא בא עליה כלל אבל אם בא עליה חיבת ביאה קונה. וכנדון זה דאטומה דנ"ד ס"ל למני"ר הרב הגאון ראש"ל הנז' נר"ו דאיכא חיבת ביאה כיון שיכול ליכנס השמש שיעור רוחב ד' אצבעות כנז' בשאלה אשר הוצגה לפניו וכ"ש הוא ממ"ש התוס' ז"ל בשלהי פרק הבע"י שבהכנסת העטרה לבד איכא חיבת ביאה וכ"כ בתשו' ריצב"א ז"ל גופיה הבאה בתשו' דשייכי הנז' וכ"כ בס' אגודה וכן הוא דעת הרב זרע אברהם ז"ל בא"הע סי' י"א בדל"ז ע"ב יע"ש ושם בדל"ח ע"ג בד"ה המורם מכל מאי דכתיבנא יע"ש והגם דהתוס' ז"ל בשלהי נדרים כתבו כל בתר איפכא דבהכנסת עטרה ליכא חיבת ביאה וכ"כ בחי' הרשב"א והמאירי בחי' נדרים שהעתיקו שם דברי התוס' דהתם יע"ש כבר הרב מטה יוסף ז"ל בסי' הנ"ל תריץ יתיב דלא ליסתרו דברי התוס' אהדדי יע"ש וכן צ"ל לדעת הרב זר"א ז"ל שקבע להלכה כדברי התוס' דיבמות הנז"ל והגם שדברי המט"י הנז' בזה הם דחוקים מאד וקשים לשמוע לפי גירסת התוס' דנדרים שכתבו וז"ל ואף דקי"ל העראה כגמר ביאה וכו' מוכחא מילתא בהדיא דקושייתם היא מר' יוחנן דקי"ל דהל' כוותיה שהרי כתבו דקי"ל מ"מ בדברי הרשב"א והמאירי ליתא לתיבת דקי"ל וכן מוכח בד' המט"י ז"ל עצמו דליתא לתיבת דקי"ל בגי' התוס' שביד ועם דעדין ק' בדבריו ז"ל דא"כ הו"ל להתוס' ז"ל לכתוב דאף למ"ד דכל העראה חשיבא כגמר ביאה כמ"ש בענין שאינו בא לידי התקשות אף למ"ד וכו' עכ"ז מוטב שנסבול דוחק זה ולה נניח דברי התוס' ז"ל דסתרי אהדדי ומה גם דמצ"ל בכל כה"ג דנ"ד באטומה זו דעסקינו בה שיכול להכניס השמש עד רוחב ד' אצבעות אפי' התוס' דנדרים מודו דאיכא חיבת ביאה וכנז"ל: אלא דאי הכי הו"ל להרב הגאון ראש"ל נר"ו לחייב להבעל בנ"ד דאטומה גם בתוס' כדאשכחן להרב זרע אברהם ז"ל שם דחייביה להבעל דנ"ד שאין לו ג"א לפרוע גם התוס' משום דאנן קי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל שפסקו דחיבת חופה קונה יע"ש: ותו דתינח בהאי נ"ד דאטומה דעכ"פ יכול להכניס השמש רוחב ד' אצבעות כנז"ל אכן במי שאין לו ג"א מאי איכא למימר ואי ס"ל למני"ר נר"ו כשיטת הרב זכ"א ז"ל הנז' הו"ל לחיוביה גם בתוס' ומני"ר נר"ו פטרו להבעל מהתוס' ולא חייבהו רק בנדוניא שהכניסה ובמוהר לבד ולא ניחא להו שיטת הרב זכ"א ז"ל כלל כמבואר בד"ק ז"ל יעש"ב : אמנם מתשו' מהר"י בי רב והמבי"ט ז"ל הנז"ל יש לדחות שפיר ולומר דלא כתבו כן דאינו חייב במוהר אלא על האופן שנהגו בזמנם שמזכירין המוהר בתוך הכתובה בלשון תוספת וכותבין בנוסח זה והוסיף לה מדיליה תוס' ע"ע כתובתה בתו' מוקדם וכו' כמבואר בדבריהם ז"ל להדיא בטעמא קמא שכ' מהריב"א ז"ל לא כן מה שנהגו עתה בז"הז לכלול המוקדם עם הנדוניא כאחד ואין מזכירין אותו בל' תוס' כלל אלא שכוללים