פני יצחק חלק ב קסב

דידה מצ"ל קי"ל כמהרש"ג וכהרב פרמ"ה ז"ל דס"ל דבאין לו ג"א ולא בעל כלל דלא קנתה התוס' משום דחשיבא חופה דל"ח לביאה ופטור מהתוס' וגם מן המוהר שלה פטור כיון שלא בא עליה כלל ולא נהנה ממנה כלל וכדעת הרדב"ז ז"ל במורדת. וה"ה והוא הטעם בדלית ליה ג"א כלל ואפי' אם הוא מוהר לה ג"כ פטור מהם וכדעת הרא"ש והרשב"א ז"ל לדעת הרב ב"ש ז"ל זולתי אם הוא מגרשה מעצמו בהא הוא דמיחייב בכולהו וכמ"ש הרא"ש והטור ומרן ז"ל בסי' קנ"ד הנ"ל וכ"כ עוד הטור ז"ל בסי' קי"ח וז"ל ואם תבע הוא הגירושין אינו יכול לגרשה אלא לרצונה או לאחר שיפרע לה כל סכום כתובתה עיקר ונדוניא ותוס' ומתנת כתובתה בין שתהיה הנדוניא אמיתית או לא וכו' עכ"ל יע"ש וכ"כ כל האח' ז"ל דנ"ל כנלע"ד ברור: ודע שמדברי התוס' ז"ל דבשלהי פרק הבע"י ובשלהי נדרים המ"ל רואה אנכי שיש סיוע גדול לסברת הרדב"ז ז"ל דסי' ר"ה הנז"ל דס"ל למר דאם לא בא עליה כלל ולא נהנה ממנה ומרדה בו דפטור מן המוהר שנתן לה בעת הנישואין ומפקינן יתיה מינה בעת הגירושין שכדבריו ז"ל ממש כן כתבו התוס' ז"ל התם משם ריצב"א ז"ל וכן מבוארים דברי ריצב"א ז"ל בתשו' דשייכי להל' אישות סי' ו' במי שאין לו גבו' אנשים ולא בעל כלל דס"ל להריצ"א ז"ל דצריך ליתן לה גט וכתובה ודוקא מנה מאתים אבל תוס' לא יתן וכו' וסיים ע"ז וז"ל אבל נדונייתה שהכניסה לא יחזיר הכל רק מה שידעו שהכניסה לו אבל מה שכותבין נדוניא גדולה לכבוד הכלה נ"ל דהוי כעין תוס' וכו' עכ"ל ובתשו' ריצב"א הנז"ל כתב בז"הל אבל נדוניא מ"מ יחזיר ואין בידי להוציא ממנו רק מה שהכניסה לו דיקא אפי' שכתו' בכתובה שהכניסה לו הרבה לא אמרי' הודאת בע"ד כק' עדים דמי דאין כותבין כן אלא לכבוד הכלה יע"ש וא"כ גם בנדון הרדב"ז ז"ל הגם שנתן לה המוהר בידה קודם כניסתה לחופה מ"מ כיון דממונו הוא ולא הכניסתם לו משלה ולא בא עליה מחמת מרדה ה"ה פטיר ועטיר ממוהר הנז' דדוק' מה שידוע שהכניסה לו הוא שנוטלת וכדברי הריצב"א ז"ל הנז"ל וגם בנד"ן הגם שכות' בכתובה ודא נדוניא דהנעלת ליה וכו' וכוללים המוהר עם הנדוניא ביחד עכ"ז אינה נוטלת אלא מה שהכניס' דוקא ותל"מ זה נלע"ד להלכה אך למעשה אני מבטל דעתי נגד דעת עליון הרב הגאון רש"ל נר"ו הנז"ל וגם ראיתי אחרי רואי בס' הבהיר פועל צדק להרב מהר"א דיין ז"ל מרבני אר"ץ יע"א בתשו' סי' ד' שעלתה הסכמתו במורדת שכבר נהנה ממנה שזוכה גם במוהר יע"ש והסכים על ידו מני"ר מארי דאתרא הרב כמהר"י ענתיבי ז"ל יעש"ב ומה שיש לי מה להשיב על ד"ק ז"ל לענין דינא אך למעשה כבר הורו ודבריהם אחור לא ישובו ותו לא מידי: ואחז"ר האיר וזרח אל עבר פנינו ספר הבהיר כי בנימין וקרב אי"ש הנד"מ להרב הגדול עיר וקדיש מהרמב"ן ז"ל ולמע' הרב המופל' ראש ב"ד מקו' כמוה"ר יש"א ברכה נר"ו ונפקחו עיני בו וראיתי מראות אלהים עולים מן הארש שם בח"א סי' ל"ו תשובה מאהבה למני"ר הרב יש"א ברכה הנז' נר"ו בהסכמת הרב הגאון ראש"ל נר"ו על אותו נדון שנשאלו עליו מקדמת דנא במי שאין לו גבורת אנשים הנז"ל אשר רמז עליו הרב הגאון ראש"ל נר"ו בפס"ד הנז' בריש אמ'יר והמה בחכמת' מת' האריכו למעניתם ועלתה הסכמתם דפטור הבעל ממזונותיה כל ימי היותה בבית אביה וגם פטור מהתוס' כנהוג לגמרי ואינו חייב לתת לה רק מה שהכניסה והמוהר הנכלל בכתובתה עם הנדוניא שהכניסה בלשון ודא נדוניא וכו' יעש"ב נפלאות מתורתם אין חקר לתבו' ושמח לבי שכיוונתי בקצת דברים לדעתם הרחבה כמ"שיר המעיין: ואולם לא אכחד ולא תעזוב נפשי מלשאול מאי דאיכא לאתמוה"י לענ"ד על רוחב מבינתם ועוצם בקיאותם איך הסכימה דעתם הרמה לפטיר בנדונם הנ"ל את הבעל מחיוב מזונותיה דלא כמ"ש הרב מר ואהלות ז"ל דחיוביה הוא ז"ל להבעל הנכפה דבנ"ד במזונות אשתו אפי' שתשב בבית אביה והמה בחכמתם תמהו עליו שלא ידעו מנין לו דין זה ומכח זה חלקו עליו בדין זה ואייתו בידייהו תשו' הרדב"ז ז"ל בח"ג סי' ת"ו דפוט"ר ה"ן אותו ממזונות אשתו ופסקו את הדין בנ"ד כס' הרדב"ז ז"ל הנז' כמבואר כ"ז בדב"ק יעוש"ב: ולפקענ"ד אם לדיןין יש תשו' דבנקל יש לדחות ראייתם הנז' מתשו' הרדב"ז ז"ל הנז' דשאני התם דאנדון דידיה קאי דמיירי התם בהתנה הבעל עם אשתו הב' שתדור דוקא עם צרתה יחד בבית אחד ובתר דסברא וקבילת התנאי הנז' והיו דרים ביחד שוב חזרה בה ורוצה לדור לבדה לזה פסק הרדב"ז ז"ל שם דכיון דתנאי מפורש ביניהם היה שידורו ביחד שוב אינה יכולה לחזור בה כלל ומשו"ה לית לה מזונות עליו ולא שום תנאי מתנאי כתובה שהרי מרדה ויצאה וכו' יעשד"ק ברם אם לא היה תנאי מפורש ביניהם שידורו יחד והיא רוצה לדור לבדה והוא מעכב היה הדין נותן לחייבו במזונותיה בלתי ס' וגם הרדב"ז ז"ל היה מודה לזה בודאי וגם אלו היה בנ"ד שהיתה האשה הב' תובעת מבעלה לגרשה אם לא יקח לה בית בפ"ע והוא היה מעכב הגירושין ודאי דהיה הרדב"ז ז"ל מחייבו במזונותיה כ"ז שאינו מגרשה וכמ"ש הרב מר ואהלות ז"ל על אותו נכפה דנ"ד וזה ברור: ואנכי הרואה שסברת הרב מר ואהלות ז"ל במה שחייב להבעל דנ"ד במזונות אשתו אפי' היא רבית אביה כנז"ל לאו תורה דיליה היא לחודיה אלא עיקר הדבר הוא מפורש יוצא מפ"ק אבי התעודה מהרימ"ט ז"ל בראשונות סי' קי"ג שנשאל לנדון הרב מר ואהלות ז"ל הנ"ל ממש ובסוד"ק כתב וז"ל ומזונות נמי נראה דיש לה כל זמן שאינו מוציאה בגט שהרי וכו' כ"ז כאן שהיא מעוכבת על הגט ועל הכתובה ואין הבעל יכו"ל תהא ניזונת ממה שתחת ידה כי מה שיש תחת ידך וכו' קצרו ש"ד דיניה דההוא גברא שיוציא ויתן כתובה ומה שיש בידה מחפצי נדונייתה ומתכשיטין שהכניס לה אין להוציא מידה ותלך לדור במקום אביה וכ"ז שלא יגרשנה בעלה חייב במזונותיה וכו' עכ"ל יעש"ב: הרי להדיא דמהרימ"ט ז"ל קרי בחיל ככל מ"ש הרב מר ואהלות ז"ל ממש והגם כי נדונות