פני יצחק חלק ב קסא

דאם מגרשה מעצמו דיתן לה כתו' ותוס' כדכ' הרא"ש ז"ל דכבר קנתה התוס' ע"י חופה וביאה משא"כ אם לא בעל כלל מחמת שא"י לבעול א"כ לד' מהרש"ג לא קנתה התוס' כלל כיון דהויא חופה דל"ח לביאה והא ודאי לדידיה דמהרש"ג דינא הוא דאפי' אם מגרשה מעצמו אין לה תוס' כנז"ל וא"כ ודאי דהרב ז"א ז"ל פליג ע"ד מהרש"ג ז"ל בזה וכמדובר וכן ראיתי להרב מטה יוסף ז"ל בח"ב א"הע סי' ד' שהכריח דאם מגרשה מעצמו צריך לתת לה כתובה ותוס' אפי' לא בעל כלל כמבואר מד"ק דלא כחי' מהרש"ג ז"ל הנז"ל והכי ס"ל למר הרב זרע אברהם ז"ל בת"ב א"הע סי' י"א דנ"ד הוא בעי שהיה עקור מקודם נשואין וחייבו הרב ז"ל גם בתוס' מכח דקי"ל חיבת חופה קונה דל"ד הרמב"ם ומרן ז"ל ודעימייהו אפשיטא בעיין בא"תל יעש"ב ואי איתא דס"ל כחי' מהרש"ג ז"ל הנ"ל א"כ ודאי דאין לך חופה דלא חזיא לביאה כחופה דנ"ד אל"ו דרב תנא הוא ופליג עליה דמהרש"ג ז"ל בחי' הנז' וברור: וחזיתיה למר הרב זרע אברהם ז"ל שם דכל חיליה דמר לחייבו בתוס' הוא משום דהבעל מודה דאין לו ג"א ודקדק מד' הרא"ש ז"ל בתשו' דאם מודה הבעל לזה חייב בתוס' יעש"ב ותמיה אני מדוע לא זכר שר לדברי הרב בית שמואל בסי' קנ"ד סקי"ט שכתב להדיא דגם אם הבעל מודה אין לה תוס' להרא"ש ולהרשב"א ז"ל מט' דאדעתא למשקל ולמיפק לא כתב לה ולהתוס' ז"ל מטעמא דהו"ל כנכנסה לחופה ולא נבעלה דלדעתם ז"ל סלקא הבעיא בתיקו קו יע"ש וע"ע להרב מטה יוסף ז"ל שם דשק"וט טובא בהאי דינא דאם הבעל מודה בדברי הרא"ש והטור ז"ל וזכר עשה לדברי הרב ב"ש ז"ל שבסק"ך ורמי ומק' על ד"ק ולא זכר למ"ש הב"ש קודם לזה בסקי"ט הנ"ז דהוי הפך דבריו ז"ל בחלוקת הבעל מודה יע"ש והוא פלא: גם ראיתי להרב משפט צדק ז"ל בח"ג סי' ך' דנשאל במי שבליל חופתו לא יכול לבא עליה כצל וגם אח"ך נתייחדו ימים גם לילות ולא יכול לבעול כלל באו' שהיה קשור וכו' ואח"ז מת ואלמנתו תובעת התוס' וע"ז הביא לנו אותה בעיא דש"ס דבפ' אע"פי באת"ל חיבת חופה קונה חופה דחזיא לביאה אבל דלא חזיא לביאה לא או"ד לא שנא תיקו ושק"וט טובא בסוגייא הנז' ובמ"ח הראשו' אי הבעיא הוא דוקא לענין תוס' או"ד אם לענין יורשה ושוב בדנ"ו ע"א נסתפק בנ"ד אי הוו נמי חופה דל"ח לביאה או"ל ושם ע"ב כתב וז"ל ואם כן בנ"ד נאמר דמאן לימא לן דבשעת חופה לא היה ראוי לביאה כדי לפוטרו דתאמר האשה ותטעון דבשעת חופה היה ר"ל ואח"כ הי"ל כן ולא יוכל לקרב אליה ושאח"כ עשו לו כישוף וא"כ ע"י חופה קנתה התוס' וכו' ובסו"ד כתב וז"ל והנה אין הפנאי מסכים וכו' דהנה תוכ"ל שנסתחפה שדהו כמש"ל וכשנשאה היה ראוי לבעול ואח"כ קשרוהו וא"כ חייב לפרוע לה מה שקבל עליו וכו' עפ"ל הרי להדיא דס"ל להמש"ץ ז"ל כל בתר איפכא ממהרש"ג ז"ל בחילוקו הנ"ל וכמבואר: גם ראיתי להרב שבט בנימין ז"ל בסימן רצ"ג דאחר שהביא הבעיא הנז' וסברות הפוס' ז"ל דלא שנא חלה הוא או חלתה היא הו"ל חופה דל"ח לביאה ותמה מזה ע"ד הרב ב"י עייאש ז"ל בא"הע סי' י"א דס"ל איפכא ושוב נרגש מד' המ"ץ ז"ל הנז"ל וכתב דשאני התם שכשנשא' היתה בתולה שקונה אותה בעלה ת"ומ לכניסתו לחופה עמה ואז באותה שעה לא הוחזק החתן ולא נודע שהיה חולה או קשור אלא היה בחזקת בריא ואפשר הוא שאחר שקנאה כראוי קשרו אותו ק"ר וכו' וא"כ הו"ל כנכנסה לחופה ואח"כ פירסה נדה שקונה אותה ק"ג ושכ"כ הרב צבי ז"ל בסי' קכ"ד לדברי המרדכי וכו' יעש"ב וכ"ז הפך ממש מחי' מהרש"ג ז"ל הנ"ל כמבואר: ואגב חזיתיה למר הרב ש"ב ז"ל שם דקכ"ז ע"ד שכ' ע"ד המ"ץ ז"ל מ"ש ועיין לו ז"ל בהשמטותיו שם דקס"ח ע"ד יע"ש ושם בדקס"י ע"ב הוכיח מתשו' מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' ס"ח דפליג ע"ד הרמ"ץ ז"ל הנז' ומזה תמה ע"ד הכנ"הג שהבי"ד שניהם ולא נרגש דפליגי אהדדי ושוב חקר ע"ד מהראנ"ח ז"ל שלא ביאר ההיא אתתא דנ"ד היכי הוות בתולה או אלמנה יע"ש ולענד"ן דאין כאן שום מח' ביניהם כלל דהא עכצ"ל דנדון מהראנ"ח ז"ל מיירי דבתוך חופתה פירסה נדה ולא בתר הכי דא"כ אמאי הצריך הוא ז"ל שיבא עליה בעלה כלל תפ"ל דחיבת חופה קינה כיון דבכל עת חופתה היתה טהורה וחזיא לביאה היא אלא דאח"כ פירסה נדה ובכה"ג קנתה התוס' אפי' שלא נבעלה כלל ולמה לו למהראנ"ח ז"ל לאצרוכי שיבא עליה אח"כ הא אפי' לא בא עליה כלל זוכה בתוס' משום חיבת חופה לרוב הפוסקים ז"ל דס"ל דאיפשיטא בעיין קמייתא באת"ל א"נ מדר"י וכמ"ש הרא"ש בפסקיו בפ' אע"פי כיעו"ש אלא ודאי צ"ל דנדון מהראנ"ח מיירי דבתוך כניסתה לחופה פירסה נדה וכנז"ל ובהכי ניחא דלא פליגי אהדדי המ"ץ ז"ל עם מהראנ"ח ז"ל ולק"מ על הרב כנ"הג ז"ל ועוד אין מקום ג"כ לכל מ"ש הוא ז"ל שם בתר הכי בד' הראנ"ח ז"ל וכמובן ושו"ר להרב המוסמך הרי"ף ז"ל בתשו' נבחר מכסף הנד"מ בא"הע סימן ע"ד דאוקים לדברי מהראנ"ח ז"ל בהכי כי היכי דלא ליפלוג על דברי הרמב"ם והרא"ש ז"ל יעש"ב ושש אנכי שכיוונתי לדעת עליון עוד נפקחו עיני וראיתי להרב שער המלך ז"ל בח"א בקונט' חופת חתנים בדנ"ד סע"ד שהביא דברי מהרש"ג ז"ל בחי' הנז' והוכיח במישור מד' הר"ן והריטב"א ומתשו' ריצב"א ז"ל דלא ס"ל לחלק כחי' מהרש"ג ז"ל הנ"ל כלל יעש"ב אלא שאני תמיה עליו שלא זכר שר שכ' התוס' ז"ל בשלהי נדרים ובפ' הבע"י משם ריצב"א גופיה כנז' ל דבפשיטות הי"ל להוכיח כן מדבריהם ז"ל כדכתי' אנן בעניותין לעיל ובהכי ניחא לי שפיר דברי הרב זרע אברהם והרב מט"י ז"ל הנ"ל דלא נכנסו כלל לחשוב מחשבות אפי' בדרך לכאו' ובס"ד בעלמא לומר דבכה"ג דאין לו ג"א ואינו יכול לבעול כלל הו"ל חופה דלא חזיא לביאה ולא קנתה התוס' וה"ט משום דאזלי בתר שיטת כל הראשונים ז"ל הנ"ל דלא ס"ל הכי וככל החמור ומדובר וא"כ עכצ"ל בדעת הרדב"ז ז"ל כדשנינן מעיק' בדעתו ז"ל ואין אנו צ"ל דס"ל כמהרש"ג ז"ל בחי' הנ"ל כלל וכמובן ולענין דינא נלע"ד דמ"מ אם הבעל מוחזק בתוס'