פני יצחק חלק ב טו

שלהם ושפיר דנו ויפה כיוונו להלכה: ואפ"י אם היה הענין של ראובן זה דשוחט דנ"ד שכבר נכשל ונפסל והועבר ב' וג' פעמים בעדות ברורה על כל פעם ופעם והעבירוהו ב"ד בכל פעם ופעם עכ"ז עתה הפעם נמי הוה מהני ליה התשו' החמורה דפז"ב כדי שיוכל לחזור לאומנותו דלא אשכחן בפוס' ז"ל שיאמרו שאין לו תקנה עוד עולמית אפי' בתשו' דז"ב זולתי זאת מצינו להגאון החק"ל ז"ל ולהרב הגדול ראש"ל מר בריה דרב מהרד"ח ז"ל בתורת זבח שלו שכתבו דפשטה ההוראה והוקבע המנהג בעירם עוב"י אזמיר יע"א מזמן הגאון החק"ל ז"ל גופיה שאחר שיצאה טריפה מתח"י פ"א והעבירוהו ל"י והחזירוהו בקד"ח ועוד יצאה טריפה. מתח"י פ"ב וחזרו והעבירוהו רוהו ל"י והחזירוהו בקד"ר אזי בפ"ג מעבירין אותו בהחלט ואפ"י שיעשה התשו' דז"ב ל"מ ליה ולא מידי מאחר שכן הוקבע המנהג אצלם יע"ש וע"ע בנדיב לב יו"ד ח"א שכ"ב הרב הנ"ז גופיה בכמה מתשו' יע"ש וכ"כ הרב אח"י וראש ז"ל ביו"ד סי' ג' בתחי' הסכמתו לתש"ו הרב מהרד"ח ז"ל יע"ש א"כ בכל ערי ישראל שלא הוקבע המנהג כן אצלם כלל כאתרא דידן שמעולם לא הועבר שום שו"ב שנכשל ב' וג' פעמים אפי' במרד גמור שהעבירוהו בהחלט גמור כלל ודאי דלכ"ע מהניא ליה התשו' דז"ב אפ"י אחר ג"פ ואין לקפח פרנסתו לגמרי בהחלט כלל כלל כ"ש וק"ו שכבר כתבנו שראובן זה דנ"ד עדין לא הועבר מאומנותו ולא הועד עליו בב"ד שנכשל ויצאה טריפה מתח"י כי אם עתה הפעם שהודה. ולא בוש על זאת הפעם האחרונה ואז גילו עליו חביריו השו"ב שכבר נכשל פעם ו"ב. קודם זאת המעשה הרע לימים שעברו כנז"ל דודאי הכל נחשב כעת לפעם אחת דוקא וגם הגאין החק"ל ומר בריה מהרד"ח ז"ל אזלו ומודו דמהניא ליה התשו' דפז"ב אפי' לפי המנהג שהוקבע אצלם כמבואר כן בדבריהם ז"ל ובפרט בדברי הרב מהרד"ח ז"ל בתורת זבח שלו והבאתי ד"ק בסה"ק פני יצחק ח"א סי' ט' יעש"ב ותו לכי דייקינן שפיר לא חזינא בנ"ד בראובן זה השוחט דנ"ד שנפסל כדין וכהלכה אפי' פעם אחת כלל אפי' על הפעם הזאת האחרונה שבעבורה הצריכוהו ב"ד הקבוע התשו' דפז"ב דהנה נודע הסכמת כל הפו"ס ראשו' ואח' ז"ל דכדי לפסול אדם ולהוציאו מחזקת כשרותו ולהעבירו ממינויו צריך שיעידו עליו ב' עדים כשרים ונאמנים שלא יהיו קרובים זל"ז ולא לבע"ד המעידים עליו ושלא יהיו נוגעים בדבר ע"י עדותם מחמת הנאת ממון או הנאת הנקמה והשנאה עם הבע"ד המעידים עליו ואזי יעידו עליו שראוהו בעיניהם שעבר עבירה פ' הפוסלת אותו והמוציאתו מחזקת כשרותו ואחר שיעידו בזאת בפניו בב"ד אחר האיום והגיזום והדו"ח שיעשו בהם ב"ד אזי יהיה נפסל כדת ש"ת והב"ד יעשו בו משפט כתוב לנדותו ולהכריזו ולהעבירו וכיוצא בהם כל שלא באו עליו ב' עדים כשרים כנ"ז אפ"י העיד עליו עד אחד כשר ונאמן שלא שחט כהוגן וכדומה לזה אם הוא מכחישו הו"ל עד אחד בהכחשה ולאו כלום הוא כמ"ש הגאון מוהריק"ו י"ל בשו' ג"ל על אחד שהעד על השוחט ששחט שלא כהוגן והשוחט מכחישו דאינו נאמן עליו לפוסלו דהו"ל ע"א בהכחשה ולאו כלום הוא והעד עצמו מותר לאכול משחיטתו יעש"ב ונמשכו אחריו כמה וכמה מן הפוס' ז"ל ומכללם מרן ז"ל פסק כוותיה בשה"ט יו"ד סס"י א' יע"ש ועד אחרן הרואה יראה להרב שפת הים ז"ל בסי' ס"ב לענין פיסול השוחט בע"א בהכחשה דלא נפסל השוחט בכך כלל יעש"ב. ועם שהגאון החק"ל ז"ל בח"א יו"ד סי' קצ"ד פליג עליו דהרב שפת הים ז"ל מט' דדין זה דע"א בהכחשה מידי פלוגתא לא נפקא ומספק איסור נפסל השוחט בע"א אף שהוא מכחישו וכ"ש בשוחט לאחרים דלא מן השם הוא זה להכשירו עפי"ד מוהריק"ו אתד"ק יעש"ב ונמשך אחריו מר בריה דרב הרב מהרד"ח ז"ל בנדיב לב ח"א סי' ובתשו' כי באה בס' הבהיר אחי וראש ו"ד סי' ג' יעש"ב מ"מ אנו אין לנו אלא דעת ז"ל אשר קבלנו הוראותיו גם במידי דאיסורא בין להקל בין להחמיר כידוע וכיון דהכא בדין זה דע"א בהכחשה בשוחט פסק מרן ז"ל כמוהריק"ו ז"ל להקל נקטינן כוותיה. והרואה יראה למוהריק"ו ז"ל שם שכתב בתוד"ק דאפי' יהיה אמת עדות העד שראובן שחט שלא כהוגן מ"מ לא נפסל עולמית דאם ילבש שחורים וכו' יחזור לכשרותו וכו' עכ"ל ועם שסיים שם מוהריק"ו ז"ל דאפי' דנלע"ד ע"ד דאין לפסול השוחט מעדותו של זה מ"מ יש לדונו לפי מה שהוא אדם עכ"ל וכן סיים מרן ז"ל בשה"ט דהכל לפי מה שהוא אדם יע"ש מ"מ היינו דוקא כדסיים בתר הכי מוהריק"ו ז"ל התם וז"ל ואם הוא אותו שוחט אשר כבר נכשל בענין הבדיקה כאשר כתבת לי בשכבר אי לדידי הוו צייתי בני קהלכם היו מעבירים אותו לגמרי כיון שיש רגלים לדבר עכ"ל מבואר מד"ק הללו להדיא דעצה טובה קמל"ן והינו דוקא היכא דברור הדבר שנכשל כבר בעדות ברורה הא לאו"ה דלא נתברר עליו מכבר בעדים כשרים שנכשל כבר בענין השו"ב כי אם קול הברה שמענו ורינון בעלמא הוא דנפק עליה ולא נתברר ולא אתחזק ההוא קלא בב"ד לא מפקינן ליה מחזקת כשרות דכל ישר' בחזקת כשרים ורוב מצויין אצל שחיטה מומחים הם ולא משגחינן בההוא קלא היכא דלא אתחזק בב"ד בעדות ברורה וכ"כ הרה"ג מופת הדור מהרח"פ ז"ל בתשו' כי באה בנדיב לב ח"ב סי' א' יעש"ב. ומאחר עלות כל האמור נבא לנ"ד ונאמר דכיון דבנ"ד לא באו עדים כשרים שיעידו על ראובן זה השוחט ולא עד אחד שיעידו בשום פעם מהפעמים שהעיד עליו כעת אחד מהשוחטים ששחט שלא כהוגן או בדק והכשיר ויצאה טריפה מתח"י כלל כי אם עתה הפעם שהעיד עליו עד אחד מחביריו השו"ב עמו שכבר נכשל פעם ושתים הן בשחיטה הן בבדיקה והכחישו ראובן זה השוחט בכל העבר ואמ"ל בפה מלא שלהד"מ כלל ושקר ענה בו ושאר השו"ב הם אמרו שלא ראו ולא ידעו מכל מה שעבר כבר כי אם קול הברה שמעו דוקא נמצא דזה השוחט המעיד עליו עתה על שעבר אינו אלא ע"א בהכחשה ולאו כלום הוא לדעת מרן ז"ל שפסק כמוהריק"ו ז"ל וכנז"ל. ולא עוד אלא דבנ"ד גרע טפי דאפי' ע"א כשר נאמן בעדותו על ראובן זה השוחט ליכא הכא כלל דשמעין זה המעיד עליו הוא חבר עמו בשו"ב וכבר נודע