פני יצחק חלק ב קנט

וכנז"ל אפשר דהיינו כמ"ש בטור בסי' ס"ו דידוע לכל שכך מנהגם להוסיף שליש מלבר מפני הכבוד ונדון הרשב"ץ והרשב"ש ז"ל לא מיירי בהכי דמלבד התוס' שמוסיף לה מדיליה בנדוניא זו שכותב לה שהכניסה הגם שלא הכניסה דכתב דאין זה תוס' אלא עיקר נדוניא ותו אין להביא לדברי הטור לדברי הרשב"ץ והרשב"ש ז"ל ואין להם סתירה מבוארת רק מדברי ריצב"א בתשו' דשייכי להל' אישות סי' ו' והוב"ד בשלהי תוס' נדרים ובפ' הבע"י יע"ש דנסתפק בהא ולפיכך כתב דלא תטול רק בצמצום מה שהביאה ולזה הוצרכו לחלק דהכא שאני דמקדים ליתן להכלה טרם החופה מתנה גמורה חשובה נמצא שהפוס' ז"ל דפסקו הכי לא מתורת מנהג שנהגו כך דומיא להיכא דמתה האשה בלתי זש"ק שחולקים חצי השבון גם בזה דהא ודאי ליתא כיון דלא ראינו הסכמה מיוחדת לזה כלל אלא מכח דינא הוא שהסכימו שחולקים וה"ט דזה מתנה הוא או שקבל בתורת חוב כדברי התשב"ץ והרשב"ש ז"ל וכמדובר זה אפשר לצדד בענין זה ועדין צריך אני להתיישב בזה טובא: ומה שכתב עוד הרב הגאון ראש"ל נ"רו בדעת מהרש"ך ז"ל בח"א סי' מ"ה דאך חילק מנ"ד לתשו' הרא"ש ז"ל ותמה עליו לכאו' דהיינו נדון הרא"ש כדעת השואל ותריץ יתיב דמהר"שך ז"ל נקט לעיקר טענת הבעל וכו' דבר ה' בפיהו אמת וכיון בזה לדעת גדול הדור הרב מהרמ"ג ז"ל בס' הבהיר בירך משה ז"ל סי' י"א בד"ן ע"ב בד"ה ומעתה וכו' שכ"כ ממש בדעת מהרש"ך לחלק מעליו קו' הסתירה אשר הק' עליו הרב ת"ח ז"ל בסי' צ"ח ממ"ש בח"ב סי' צ"ו ותי' כנז"ל והוסיף לומר דגם הנשים כן כוונתם יעש"ב ועל מהרשד"ם ז"ל שלא הבין כזאת ליכא לאקשוי עליה מידי דאיהו ז"ל הבין דברי הנשים כפשטן ותפס דבריהם לעיקר כמ"ש הרא"ש ז"ל אכן מהרש"ך ז"ל תפס דברי הבעל לעיקר ושגם עדות הנשים בכה"ג מיירי ול"ק תו ול"מ וע"ע להרב עדות ביהוסף ז"ל בח"ב סי' יו"ד שכתב דגם הרא"ש בסי' ב' מיירי נמי בגוונא דאותם שכתב הרא"ש גופיה בסי' ג' יע"ש והבי"ד הרב בירך משה ז"ל שם בע"ג ומה שתמה עליו הוא ז"ל שם אין כאן תימה כלל כיון דבאמת גם באותם דכה"ג מפסדת כתובה ותנאיה דאדעתא דהכי לא נשאה וז"ב ומה שתמה עוד הרב ב"מ ז"ל שם ע"ד הרב ת"ח ז"ל דאשתמיט מניה וכו' עין רואה להרב יד אהרג ז"ל בא"הע סי' קי"ז שכבר קדמו בקו' זאת עליו יע"ש: ומה שתמה עוד הרב הגאון ראש"ל נ"רו ע"ד הרב מהר"י ן' מיגש ז"ל בסי' קכ"ט הרואה יראה דקרוב לדברי הגאון מהריב"מ ז"ל כ"כ הרב מהרש"ך ז"ל בח"ב סי' וכבר תמהו עליו הבאים אחריו כזאת וכזאת ועיין להרב פ"מ ז"ל בה"א סי' כ"ד ולהרב קול אליאו ז"ל בח"א א"הע סי' ט"ו יע"ש: ומ"ש עוד הרב מני"ר נ"רו וז"ל פש גבן וכו' וכ"ן סתמות הפוס' עכ"ל כבר הרב ת"ח ז"ל בסי' צ"ז כתב על נ"ד שעמד עמה ג' שנים ולא טען עליה על עסק זה המום דמ"מ יכול לטעון שחשב דאשתו תעשה לה תיקון ע"י נשים וכיון שראה דאין לה תיקון נתעורר לטעון מה שטען ולכן וכו' יע"ש: וראיתי להרב ערוך השולחן ז"ל בא"הע סי' ע"ז דאייתי בידיה תשו' הרדב"ז ז"ל דח"ב סי' ר"ה הנז' ותמה עליו מדקי"ל חיבת חופה קונה אפי' שלא נבעלה כלל והניח ד"ק בתימה יע"ש : ואחרי מ"ר הראויה אליו גבור חזינא ותיובתא לא חזינא כלל דלמטוניה דמר דקא ק"ל מהאי דינא דקי"ל חיבת חופה קונה א"כ לדידיה תק"ל נמי דאי הכי אמאי לא תגבה ג"כ המורדת כל התוספת ג"כ כיון דהכי קי"ל בסי' ס"א דחיבת חופה קונה גם התוספת וא"כ לא ק"ל למר רק ע"ד הרדב"ז ז"ל במ"ש על המוהר שאם לא בא עליה כלל לא זכתה בו ורמי עליה מדקי"ל חופה קונה ולא ק"ל למר טפי טובא דאמאי קי"ל בדין המורדת שאין לה תוס' כלל כמ"ש בסי' ע"ז ואמאי לא תזכה גם בתוס' מדקי"ל חיבת חופה קונה אלא ודאי דעכצ"ל דה"ט דלא זכיא בתוס' משום דע"מ שתצא לא כתב לה א"כ גם במוהר ודאי דאמרי' הכי כשלא בא עליה כלל דכי היכי שלא זכתה בתוס' גם במוהר לא תזכה כלל וז"פ: ותו דלא זכר שר תשו' מהר"י בי רב ז"ל דסי' מ"א ולהמבי"ט ז"ל בסי' הנז' דס"ל להדיא דאפי' בא עליה ונהנה ממנה ובתר הכי מרדה בו דאינה זוכה במוקדם כלל ולדידהו תק"ל למר דאמאי אינה זוכה במוקדם כיון דהאיכא חיבת חופה וביאה אל"ו דלק"מ משום דאדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה והדברים ברורים: אכן להרדב"ז ז"ל דס"ל דכשבא עליה ונהנה ממנה זכתה במוהר ואם לא בא עליה כלל לא זכתה כנז"ל צ"ל דס"ל למר דהמוהר קונה אותו בחיבת חופה וביאה ומשו"ה כי ליכא אלא חיבת חופה לחוד לא קנתה גם המוהר שנתן לה בתורת מוקדם וכ"ש התוס' המאוחר והגם דקי"ל חיבת חופה לחודה קונה גם התוס' הני מילי כשמת הבעל או כשמגרשה מעצמו לא כן במורדת מעיקרה ובאטומה וכיוצא וכמדובר: ועוד דהתם בסי' ס"א הנז' עכ"פ בעינן חופה הראויה לביאה כי היכי דתיקני גם התוס' ומשו"ה אפי' דלא נבעלה בתר הכי כלל קנתה התוס' כיון דעיקר החופה היתה ראויה לביאה דליכא עיכובא לא מצידה ולא מצידו אלא דבתר הכי מית הבעל או דרצה לגרשה מעצמו בלתי סיבה ממנה כלל משא"כ היכא דבתר החופה מרדה בו ולא רצתה להבעל לו כלל או שנמצאת אטומה או שאין לו גבורת אנשים ולא יכול לבא עליה כלל בכל כה"ג ודאי דהויא חופה שאינה ראויה לביאה כלל ולא קנתה המוהר וכ"ש התוספת דאדעתא דהכי לא נתן ולא כתב לה כלל וכמו שנתבאר בסי' ס"א הנז"ל דאם היתה נידה וכנסה לחופה הויא חופה דלא חזיא לביאה ולא קנתה התוס' כלל כיעו"ש והגם דקי"ל התם דאם כנסה לחופה ואח"ך פירסה נידה דחופה קונה כיון דבשעת החופה עה היתה ראויה לביאה ונאמר דה"ה אם מרדה בו אחר החופה או שנמצאת אטומה או שאין לו גבו' אנשים הוי כמו שנכנסה לחופה טהורה ואח"כ פירסה נדה דחיבת חופה