פני יצחק חלק ב קנה

פתוח והשמש נכנס לפנים אלא שע"י הקישוי שי"ל בפנים מונע הכנסת גשם בגשם אינה אלא איילונית ומתקשה בשעת תשמיש וכמ"ש מהרש"ך שם והסכים ע"י הרב ב"ש בסי' קי"ז סק"ט וכ"מ מדברי הרת"ח בסי' צ"ז וצ"ח וכן הוא דעת הרב עדות ביהוסף בחיו"ד יע"ש באופן שנמ"ל מד' מהרש"ך והרת"ח והחק"ל והב"ש והח"מ שם סק"ט דאיכא תרי גווני שאינה ראויה לאיש דכשהפתח סגור ואין השמש יכול ליכנס לפנים כלל בכגו"ד הוא שכתב הרא"ש ז"ל שאין לה לא כתובה ולא תנאי כתובה אבל כשהפתח פתוח שהשמש יכול ליכנס אלא שמחמת הקושי שי"ל בפנים מונע הכנסת גשם בגשם זוהי איילונית וכמ"ש מהרש"ך והת"ח ועדות ביהוסף שם וא"כ לנד"ד שהפתח פתוח שהשמש נכנס רוחב ד' אצבעות אלו שמשם והלאה אטומה וסתומה היא ודאי לא דמי לנדון הרא"ש דאיירי בהפתח סגור שאין השמש יכול ליכנס כלל דבהא הוא דאמרינן דהוי מקח טעות כיון שהיא ידעה שיש לה מום זה והטעתו והוי מקח טעות ואין לה עליו כלום לא כן באיילונית שהיא אינה יודעת שהיא מתקשה בשעת תשמיש ולא הטעתו היינו טעמא שיש לה תוספת מאחר שלא היתה יודעת שיש לה מום זה וחילוק זה הביאו מהרש"ך שם ובח"ב סי' צ"ז וא"כ הכא נמי בנד"ז דינה כאיילונית דהא ודאי מום זה לא היתה יודעת בו כיון שהפתח פתוח עד שיעור רוחב ד' אצבעות ואין דרכם של הבתולות למעך בפנים כי חוששים שלא ינשרו דם בתוליהן וסי' לדבר מועכות של בית רבי: ועוד בה מטעם שני שכתב הרב מהרש"ך שם בח"ב דחילק בין היכא דאינה ראויה לאיש לאיילונית דכשאינה ראויה לאיש שהפתח סגור מלבד שידעה שהיה לה מום זה והטעתו ליותר יפו"ך כתב דאפי' את"ל דגם מום זה לא היתה יודעת בו מה שאין הדעת סובל מ"מ יראה דלא דמי לאיילונית דבשלמא איילונית שעומדת תחתיו ומשמשתו כדין אשה עם בעלה בדין הוא שנאמר לאו כל כמיניה להפסדה אמנם בנד"ד שא"א לישב עמה כבעל עם אשתו פשיטא שאין לה עליו תוס' עכ"ל וגם טע"ז איתיה בנ"ד שהיא עומדת תחתיו ומשמשתו כדין אשה עם בעלה והגם דבנ"ד אינו יכול למרק כל האבר לפנים הלא גם באיילונית ע"י הקושי שי"ל מבפנים מונע הכנסת גשם בגשם ואמרו הנשים שהיא סוגרת ומסוגרת אין יוצא ואין בא ואפי"ה דן בה מהרש"ך ז"ל בתשו' שבח"א הנז' דהויא איילונית ויש לה תוספת ואפשר דנר' עדיף שהרי יכול לדוש ולזרות מבפנים ואין דבר מונע לא כן באיילונית שהקושי מונע הכנסת ג"בג ועיין בתשו' עדות ביהוסף הנז' והגם דמהרש"ך שם בסי' מ"ה וסי' ק"ז וקע"ד ובח"ב סי' צ"ז ובח"ג סי' לחלק יצא מתוס' דדינא דגמרא לתוס' הנהוג בז"הז דמוסיפין שליש מלבר דבתוס' הקצוב דחייב מן הדין ומוכרח להוסיף אותו דמי לעיקר כתובה וכיון דאיילונית לית לה עיקר כתובה גם תוס' הנהוג בז"הז לית לה דהוא דומה לעיקר כתובה יעש"ב הנה זאת חזינן למוהריק"ו ז"ל דפליג וס"ל כל בתר איפכא דתוס' הנהוג בז"הז דמי לנדוניא ומרן ז"ל בב"י א"הע סי' ק' כתב ע"ד מוהריק"ו הנז' שאין דבריו נראין לו יע"ש ור"ל דאפי' תוס' הנהוג בז"הז שהוא ד"ק שליש מלבר שוה לתוס' האמור בגמרא ולא דמי לעיקר כתו' כדס"ל למוהרש"ך ולא לנדוניא כדס"ל למוהריק"ו ז"ל שהרי בש"ע סי' קי"ז פסק מרן ז"ל שדין איילונית כדין הנושא אשה מחייבי לא לאוין שאפי' לא הכיר בה יש לה תוס' ואי איתא דס"ל כמהרש"ך לא הי"ל לסתום אלא לפרש שדוקא בתוס' הנהוג בזמן הש"ס ולא בתוס' הנהוג בז"הז שהוא דבר קצוב מדסתם כולי האי נראה דהוא ז"ל אינו מחלק מתוס' הש"ס לתוס' דידן והכי מוכח מדברי מהרש"ך בח"ב סי' מ"ב דאחר דהביא דברי מוהריק"ו כתב וז"ל איברא שכתב] הר"הג מהרי"ק ז"ל וז"ל ואין דבריו נ"ל אמנם יראה לענ"ד דאיברא שאין הדין נותן שיהיה לזה התוס' הנהוג אצלנו דין נצ"ב במחי' מכבוד הרב מוהריק"ו מ"מ אין להפליא ולהרחיק שיהיה לו דין כתובה דהיינו מנה ומאתים וכו' ע"ש דמלשון זה שכ' אמנם ילענ"ד וכו' נראה שדעת מרן שכ' ע"ד מוהריק"ו שאין דבריו נ"ל היינו שכוונתו שאין לחלק בין תוס' האמור בש"ס לתוס' דבז"הז וע"ז כתב הוא ז"ל אמנם וכו' באופן כי ג' דעות נאמרו בענין תוס' הנהוג בז"הז דדעת מוהריק"ו דמי לנצ"ב ולמהרש"ך דמי לעיקר כתו' ולמרן ז"ל גם תוס' דבז"הז דמי לתוס' דהש"ס וכן בא הדבר מפורש בתשו' הרב משפט צדק ח"ב סי' ב' וכמ"ש כן הר"הג מני"ר נר"ו במיעוט שיחה נאה שלו הוא הביא לנו הג' סברות הנז' כמ"שיר הרואה כ"ז כתבתי לדינא דוקא אך למעשה העיקר כמ"ש הרב הגאון ראש"ל נר"ו מאחר שכך עלתה הסכמתו דאין לזאת האשה דנ"ד רק נדונייתה אשר הם בעין ככתוב בד"ק הנז' הנה ראוי לבטל דעתנו לנגד דעתו הרמה ומי כמוהו מורה ובפרט לזכות הבעל המוחזק וכל מה שכלה ונאבד מהנדוניא שלה פטור הבעל מהם לגמרי אפי' מכרם הבעל ואכלם או פיזרם לצורכו וכמ"ש הרב חסד לאברהם ז"ל בא"הע סי' ד' דט"ז ע"א וע"ע לו ז"ל שם דט"ז ע"ד דאייתי הוא ז"ל דברי מהריק"ש והגו"ר ז"ל בהעתקם לדברי מוהריק"ו ז"ל ודייק מלישנייהו דרב ז"ל לפטור בנ"ד מן התוס' לכ"ע לגמרי כיון דלדידהו התוס' כולו הוא כמו שכלה ונאבד מן הנדוניא וכמ"ש הרב פ"מ ז"ל יע"ש והוא כדדייק מני"ר נר"ו מדבריהם ז"ל ממ"ש ודבר ה' בפיהו אמת מיהו אנן לפי שטתיה דמני"ר נר"ו אין אנו צריכים לזה מאחר דמרן ז"ל חלוק ע"ד מוהריק"ו ז"ל ואנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל כידוע: ברם מ"ש הרב מני"ר נר"ו וז"ל ולפי"ז בנ"ד וכו' לא זכיתי להבין דב"ק בזה דמה ענין המוהר לתוספת הנהוג שהוא שליש מלבר דעליו איפליגו מוהריק"ו ומרן ומהרש"ך ז"ל ועל ההוא תוס' דמוהריק"ו הוא מ"ש מוהריק"ש והגו"ר ז"ל דס"ל למוהריק"ו דדינו כדין מה שכלה ונאבד מן הנדוניא כיון דהו"ל כדין נדוניא שאינה קיימת וכמ"ש הרב פ"מ בח"א סי' כ"ד דנ"ט ע"ג יע"ש ובמקום שנוטלת גם מה שכלה ונאבד מן הנדוניא נוטלת גם התוס' כולה ובמקום שאינה נוטלת מה שכלה ונאבד מן הנדוניא אינה נוטלת תוס' כלל ואם רצונו דמני"ר נר"ו לדון דין המוהר כדין התוס'