פני יצחק חלק ב קנד

ראיה ע"ז מסוגיין דשלהי נדרים ומתשו' גאון ז"ל ואסיק לפיכך אין לה כתו' דודאי לא אסיק אדעתיה שיהא יושב ומצטער ועכ"ז יפרע כתו' אלא לא מפקינן מניה ממונא ואפי' שכבר קיים פ"ור וע"ש אמור מעתה דל"ד לרואה דם מחמת תשמיש שאירע מקרה זה תחתיו דחייב דהתם לא נאסרה רק עליו וכשיוציאנה יכולה להנשא לאחר דאמרי' לא כל האצבעות שוות ולהכי אמרי' שפיר נסתחפה שדהו לא כן בנ"ד דהיא אטומה לכ"ע אסירא שוב אין לחלק אי אירע לה מקרה זה תחתיו או לא ובכל גוונ' פטור ואלו ראו מהרשד"ם ודעימיה את דבריו לא חלקו עליו ודמיון לזה עיין בח"מ סי' שכ"א ושכ"ב והמחנ"א ה' שכירות סי' ז' יע"ש איברא דהדבר מתמיה בתשו' זו דעשה עיקר מדברי ר"מ דלית הלכתא כוותיה וכמ"ש שם בש"ס וכ"פ כל הפוס' וכן תמה בני חכם בני כי ביצחק יקרא יצ"ו והיה נ"ל דחסר משם השאלה ולא נשאל אלא כגון נ"ד דנעשית אטומה אחר נישואה וע"ז מייתי למילף דינו מס' ר"מ ודו"ק: פש גבן למידע דאפ"ל דמדשתק כולי האי אחולי אחיל ונתפייס וכדאמרי' גבי מומין דאי בעל סבר וקביל ואי טעון ואמר דהיה סובר וממתין אולי תעשה רפואות תעלה ודאי דיועילו דבריו אלא דרואה אנכי דמהרשד"ם ומהרש"ך ז"ל לא עמדו בנדונם עד"ז עבר זמן מה והנראה דל"ד לשאר מומין שבגופה דשייך לו' דנתפייס ומחיל משום דעיקר לקיחת אשה לאיש לשם ביאה כבר היא רואה לכך אבל במום שאינה ראויה לביאה דהכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה כגו"ד אנ"ס שאינו מתפייה ולא מחיל שאסור לישב עמה כדין רואה דם מחמת תשמיש וכ"ן סתמות הפוס' ז"ל כלל העולה מן האמור דאין לזאת רק נדונייתה והמוהר דנקרא נקד הכלול בנדונייתה כאשר כתבנו בספק אחר אבל כתו' ותוס' ות"כ לית לה מאחר שאינה ראויה לאישות לא שנא נחלית שאינו תחתיו ל"ש תחתיו ותוס' שלנו שנוי בפלוגת' דמוהריק"ו עם מרן ז"ל בב"י א"הע סי' ק' דדעת מוהריק"ו דינו כדין הנדוניא ולדעת מרן לא כן ומהרש"ך ח"א סי' מ"ה וח"ב סי' צ"ו כתב דדמי לקו"ד וכי היכי דאיבדה כתו' קו"ר גם תוס' לית לה והב"ש ז"ל סי' קי"ז סק"ג פליג עליה דהולך לשיטתו דסי' ק' דפ' מור"ם כמוהריק"ו ז"ל עי"ש ועיין מוהריק"ש ז"ל סימן קנ"ד ולהגו"ר א"הע כ"ד ס"יוד דכתבו דברי מוהריק"ו כלשון הזה ותוס' שלנו הנהוג בקצת מקו' דינו כדין מה שכלה ונאבד מהנדו' יע"ש ולפי"ז בנ"ד דפטור ממה שכלה ונאבד מהנדו' עיין בהר"ן סו"פ אלמנה נזונת ה"ה מה שכלה ונאבד מן הנקד שהוא המוהר פטור דבנדוניא חשבינן ועיין ב"ש סי' קט"ו ס"קד וסי' קט"ז קי"ז ס"קב ועיין בס' ירך אברהם ח"א א"הע סימן ח' מה שהאריך בענין זה ומסיק דאין לה אלא בלאותיה הקיימין יעש"ב ואולם ראיתי להרב ידי דוד קראסו ז"ל א"הע סי' ה' דכתב דהרמב"ם ומרן ז"ל בב"י ובש"ע לא כן דעתם וס"ל דנוטלת מה שהכניסה במשלם ומה שכלה ונאבד צריך להשלים יע"ש וצריך להתיישב בדבר ועיין הרשב"א ח"ד סי' קנ"ב זהו מ"ש מצודתי בענין זה לפי צוק העתים וצו"י י"מ וימ"ן אכי"ר: הכ"ד המעתיר לצור עוזי ומעוזי הצעיר אברהם אשכנזי ס"ט הן כל יקר ראתה עיני את השאלה הנז' ואת אשר נגזר עליה מפ"ק מע' הרה"א ראש"צ כמהרה"א אשכנזי נר"ו. ' והן אמת כי דבריו נאמנו מאד כפי השאלה המצגת לפניו ולזה הוצרך מני"ר ליכנס בחקי' אם אירע לה חולי זה תחת בעלה וגם אם אמרי' סבר וקביל ככל הכ' בדב"ק הנז' ברם כל לגבי דידי ליכא ספיקא כלל בכ"ז דהאי עובדא פה מחננו יע"א ועמדו לפני לדין הבעל עם קרובי האשה וטענו טענותם לפני לנוסח השאלה הנז' והוא זה חדא דהבעל וכל קרוביו טענו בריא שלא יוכל בעלה להוציא בתוליה כלל אפי' פעם אחת מחמת שלא יכול לבא עליה היותה אטומה לגמרי וגם שתכף אחר החופה צעק הבעל עם חמיו ואמ"ל שאינו יכול לבא עליה היותה אטומה ותכף הביאו אשה חכמה עם רופא אומן יהודי ופתח באזמל ועכ"ז לא הועיל כלום כי נסתמה אח"כ כבתחי' ממש ובכל הימים שעברו היה צועק הבעל עמהם והם היו אומרים לו ברמאות שכן דרך כל הבנות בתחי' נישואיהם עד שיעבור כמה שנים ולהיותו הוא בחור ופתי היה מאמין להם ומצפה אולי ברוב הימים תעלה ארוכה ומרפא למחלתה עד יומא כי האידנא כי לא יכול שאת עוד ומעולם לא סבר וקביל כלל וגם אשה זאת היא כעת בת ך' שנה ויותר ועדיין אין לה ווסת ואורח נשים כלל כ"ז טענת הבעל לפני בעומדם לדין ולפני קרובי האשה בבריא וגם אומר שיש לו בירור לכל דבריו הנז"ל וגם אחר זאת לא הכניסה לבעלה מבית אביה כלום וכל נדונייתה הוא מבעלה הנז' מהמוהר שנתן לה בתו' מוקדם החופה כנהוג בעירנו זאת יע"א וג"ז ברור אצלנו דהכי הוה עובדא בלתי ספק כלל א"כ איפה עין רואה כמה שינויי' והפרשו' בין מה שטענו לפני כנ' לבין מ"ש בשאלה הנז' בריש אמיר אין צורך לבארם וה"ה כמבואר: ומ"ש מני"ר נר"ו לדמות נ"ד למשמשת במוך דאיכא איסור השחתת זרע כיון שפולטת הש"ז תכף ומיד הא ודאי דאינו ענין לנ"ד וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתוס' שכ' שאחר שהזריע בפנים יכולה לקנח במוך ולהוציא הזרע אפי' למ"ד אשה מצווה על השחתת זרע דאחר גמר המעשה מותרת לקנח במוך דלא מיקרי השחתת זרע אלא במי שגורם ע"י חימום להוציא זרעו לבטלה בין האיש בין האשה אבל לאחר שנעקר הזרע מן הגוף לא שייך בו השחתה ויש לי בזה אריכות דברים ואכמ"ל ובענין תשו' הרא"ש דכלל ל"ג סי' ב' הנז' בדב"ק הנה אמת דהמעיין היטב בתשו' מהרש"ך ח"א סי ע"ו והרב ת"ח סי' צ"ז והחק"ל במ"כ א"הע סימן י"ב יראה הרואה דכולהו רבנן סברי מרנן דתשו' הרא"ש הנז' לא איירי אלא באופן שהפתח סגור חותם צר שאין השמש יכול ליכנס ולפי מ"ש החק"ל והכי מוכח מ"ד ההת"ח ז"ל שכן היא דעת מהרשד"ם ז"ל באותה תשו' דא"הע סי' קי"ח אבל כשהפתח