פני יצחק חלק ב קנג

ועומק הסדק הזה היא הפרוזדור החיצון ובאמצע עומק הסדק הזה שם הוא פתח המקור וכ"ז שלא הגיע האבר לנקב ההוא שבאמצע הסדק אפילו דחק ונכנס כל עובי עומק הסדק ההוא ולא הגיע עד הנקב לא פגע ולא נגע בפתח המקור ובעומק הסדק באמצעיתו ממש ששם הוא מכוון הנקב שמשם יוצאים מי רגלים ושם הוא סגור בתולה ופתוח בבעולה וקודם הנקב לכ"ע אינו בכלל העראה דבעי' שיערה תוך הנקב הזה וזהו בפרוזדור החיצון ופרוזדור הפנימי קורא הכתוב מקור ממש ולעולם אין השמש מגיע לתוכו ועשה הכרחיות לזה דאלת"ה אלא דתכף מפי הסדק מתחיל העראה א"כ באשה בעלת בשר שסדר השפיות שלה עמוק ואי הבועל קטן האבר משכחת שיכניס כל העטרה תוך חלל הסדק ועדיין לא יגיע לנקב שהוא פתח המקור אפי' לנשיקת האבר יע"ש שהאריך ולפי"ז יש להמציא תרי גווני אוטם יש אוטם באשה באמצע הפרו הפרוזדור החיצון וזה יכול להיות שהאשה בעצמה יודעת ויש אוטם בחלל הפרוזדור הפנימי שבאשה דבכגו"ד יכול לשבר בתולי' שהמה באמצע פרוזדור הנז' ויכול לשמש עמה בהכנסת העטרה ויותר הכל כפי מה שהוא אדם ואוטם זה מבפנים א"א לה למידע בתחי' אם לא ע"י שימוש שמגיע לשם ומונע ליכנס יותר בפנים כי הוא סגור מכל צדדיו ובכן אתו דברי הנשים ודברי הבעל שוים דהנדון היה דהאוטם מבפנים דמר מהרש"ך ס"ל דכיון דהוי בפרוזדור הפנימי והאיכא שימוש הבעל עמה עד אותו מקום נראה לדמותה לדין איילונית והשואל ומהרשד"ם דימו אותה לתשו' הרא"ש דסו"ס אינה ראויה לאיש כיון שחוזר הזרע ונפלט בחוץ ל"ד לאיילונית דשם נשאר הזרע תוך הרחם והיינו שלנו ממש דלפי דעת מהרשד"ם והשואל היינו ההיא דהרא"ש ומהרש"ך נשאר יחידי והיה נראה לומר דהתורת חסד בסי' צ"ז קאי כוותיה דכתב דאם אינו יכול לשמש עמה היינו ההיא דהרא"ש ושוב אינו מועיל טענת האשה אבל אם היה האופן כנדון מהרש"ך ח"א סי' מ"ה שדימה כדין איילונית הדין עמה בטענתה יע"ש הרי דמסתבר ליה כוותיה מיהו בסי' צ"ח דהתם רמי ומקשה כי קושיין דבח"ב סי' צ"ו דימה נדונו להרא"ש וסתר לדבריו דבח"א סי' מ"ה יע"ש וכן הגאון מוה"ר החק"ל מ"ב בסי' י"ב כתב דלא ירד לסו"ד והק' כקושיין יע"ש וכפי האמור לעיל במשמשת במוך שהונח מקודם דחשיב השחתת זרע' מינה יש סיוע למהרשד"ם אף דהוי הנחת המוך בפרוזדור הפנימי חשיב דמטיל על עצים ואבנים ואין סברא לחלק בין סגירת מוך לסגירת בשר דאיברא דהתם אי משכחת לה דסגר רחמה שלא במוך אלא בחתיכת בשר ועשתה אופן שתתקיים בתוכה נאסר כמו במוך ולא עוד אלא דמוך שואב הזרע ואינו נראה החוצה ואלו אוטם זה פולטת בחוץ הרי שיחת ארצה ממש כל שתכף פולטתו גם דברי הרא"ש הנז' יכולים אנו לפרש לפי דרכנו דנשאל באשה שיש לה אוטם בענין שאין השמש דש כראוי ולפעמים דש מבחוץ ולעולם זורה בחוץ כתב אע"ג דלפעמים דש מבפנים כיון דלעול' הוא זורה בחוץ קרינן ביה ושיחת ארצה וגרע ממשמשת במוך יע"ש הרי דהשמש דש אלא שאינו כראוי המובן דסגירת הרחם הוא בפרוזדור הפנימי אלא שאינה מקבלת הזרע דתכף פולטתו לחוץ ובדקדוק קרינן ביה ושיחת ארצה דקאמר מובן דבהכי מיירי דאי זורה מבחוץ כמשמעו לא הול"ל קרינן ביה אלא קרי כאן ושיחת ארצה ותו דבאותם הפעמים שדש בפנים למה לא זרה בפנים אלא הוא הדבר דאיברא שזורה בפנים ומחמת שתכף דוחהו בחוץ היינו דשייך לומר דלעולם זורה בחוץ דבשום פעם לא נשאר הזרע בפנים מכח האוטם שדוחהו ולא דמי לאיילונית כלל דשם נשאר הזרע תוך הרחם ולהכי כתב דגרע מנותנת מוך לפני תשמיש דהתם סו"ס נשאר הזרע שם ולאט לאט שואבו המוך לא כן הכא דכולו יוצא לחוץ זה נר' פשט ד"ק ואת"ל דלא מיירי בהכי אלא דהאוטם בפרוזדור החיצון וא"ש דקאמר וגרע ממוך דהוי בפרוזדור הפנימי מ"מ אי לא גרע ממוך דינו יהיה שוה לדין מוך דחשיב כמטיל על עצים ואבנים ואסור לקיימה ובין כך ובין כך הרי מהרשד"ם ודעימיה פטרי לבעל מתוס' ות"כ אלא דמהרשד"ם מצריך נשים בקיאות שיודעים לבדוק ולברר החולי אם הוא מבית אביה או נולד לה בבית בעלה דאע"ג דהרא"ש ז"ל בתשו' לא חקר את זה דמשמע כל שמעידות שאינה ראויה לאיש די להוציאה בלי כתובה ות"כ מ"מ מסתבר ליה למהרשד"ם לדמותה לדין רואה מחמת תשמיש דמחלקינן אם היא תחתיו אמרי' נסתחפה שדהו ואפשר דהרא"ש מיירי דנתעורר לטעון תכף אחר הנישואין לא כן בנדונו שהיה נשוי עמה ב' שנים ומחצה אפ"ל נסתחפה שדהו והתימה על הח"מ ודב"ש ז"ל מפרשי הש"ע שעמדו לפ' דברי הרא"ש דקאמר שאינה ראויה לאיש דהיינו שהיא אטומה וכחי' מהרש"ך דתרי גווני אטומה. ולא נרגשו לפ' שצריך שהנשים הבודקים אותה יבדקו אם החולי הביאתו מבית אביה או נולד לה בבית בעלה כנראה דס"ל דכגו"ד א"צ לבדוק כל שמעידין שאינה ראויה לאיש וכו' ואפי' נולד בבית בעלה יוצאת בלא כתו' ולכאורה היה נ"ל דאין זה הכרח דאימור פשיט להו דחולי זה דסגירת הרחם אם לא הי"ל סיבה בבית בעלה הדבר פשוט דמבטן ומהריון הוא וכן משמע ליה למהרשד"ם אלא דע"כ היותר טוב הצריך בדיקת נשים היודעות ואם הגמ' לא הכירו תלינן דמבית אביה הביאתו אלא דאכתי לא יגהה מזור דלא הי"ל לסתום והול"ל דאם ידוע דהחולי נתהווה בבית בעלה כדחזינן כמה נשים דאירע להם כן דנוטלת כתובה משלם וכל ת"כ ומדלא ביארו מש' סתמות דבריהם דאין לחלק ובבל מקום שנתהווה זה החולי הבעל מגרש והיא פטיר ועטיר וכד הוינן בה ה"נ מסתברא דהנה מצאתי בתשו' מהר"י ן' מיגש ז"ל בסי' קכ"ט דכ' גבי ברייתא דמסכת נדה דף י"ב דאמרי' אשה שאין לה וסת דאסורה לשמש ואין לה לא כתו' ולא בלאות וכו' דמיירי אפי' אירע מקרה זה תחת בעלה מכח הכרחיות אשר עשה וכ' דאין לומר נסתחפה שדהו דזה לא נאמר אלא במי שראויה לזולת שיכו' לטעון ולומר לו אנא הא חזינן לזולתך ואנת מן שמיא הוא דקנסיך לגבי דידי ונסתחפה שדך אבל אם היתה אסורה לכ"ע לא נשאר עליה שמא דשדה ולא שמא דאישות והביא