פני יצחק חלק ב קנב

עלה ב' הרופאים יאודים שבדקו אותה ובכן לדעתו הבעל שנתחזקה טענתו להוציאה בלי המתנת יום אחד ובלי כתו' ותוס' כלל כלל לא וע"כ נפשם לשאול הגיעה ב' צדדים הנז' לידע מה יהיה משפט זה הנער ומעשהו עם ריבה זאת כי גדלה צעקתם עד לב השמים וכו' וכו' יורנו מ"ץ הדין עם מי ויבא שכמ"ה: תשובה על שאלה זאת דבר נשאל עליה מרן מלכא גאון עוזינו הרב הגדול הגאון המפורסם ראש"ל תנא ירושלמאה גדול הנאמר באברהם נר"ו וכה היתה תשובתו הרמתה וז"ל ניחזי אנן בנ"ד דנכנס האבר תוך רחם אתתא ברוחב ד' אצבעות ודש מבפנים וגם זורה בתוכו ואינו מעכבו אלא פולטתו לחוץ אי איכא משום השחתת ז"ל ואסור לקיימה או לא הנה ביבמות. די"ב ג' נשים משמשות במוך ופירש"י מותרת לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא יתעברו ע"כ ומד"ק מובן דהא לשאר נשים לא התירו משום דמצות הנשים על השחתת הזרע והתוס' שם משם ר"ת מיאנו בפירש"י וס"ל דלפני תשמיש אסור ליתן שם מוך דאין דרך תשמיש בכך והרי הוא כמטיל על העצים ואבנים אבל בנותנת אחר תשמיש אין נראה לאסור דהאי גברא כי אורחיה משמש מידי דהוה אקטנה ואיילונית דלא אתסרו בתשמיש משום דלאו בני בנים נינהו ועיין תוס' דט"ל בד"ה שלש יע"ש וע"ש בתוס' הרא"ש ז"ל כ' כר"ת וא"כ נוכל לקיים פירש"י אעפ"י ששאר נשים אינן מצוות בהשחתת ז"ל מ"מ אין לה להשחית זרע האיש אם לא מפני הסכנה ול"ד לקטנה ואיילונית דלאו בני בנים נינהו ואפי"ה המשמש עמהן אין בו משום השחתת ז"ל דשאני התם דדרך תשמיש בכך וה"נ אם נותנת המוך אחר תשמיש לא היה בו צד איסור אבל בשמעתא דכל היד מוכחת שנותנת המוך קודם תשמיש הילכך שאר נשים אסור דהוי כזורע על העצים ואבנים עכ"ל וע"ע בתוס' הרא"ש ליבמות שם דלגמרי ס"ל כר"ת והנלמד מדבריהם דלשאר נשים לא הותר לתת מוך קודם תשמיש דעכ"פ האיש מצווה על השחתת זרעו ודוקא תוך התירו משום סכנה הגם דהוי כמטיל על העצים ואבנים להכי פירש"י ז"ל בכתו' דל"ו ע"א במ"ש התם בש"ס אשה מזנה משמשת במוך דהיינו שנותנת לאחר בעילה ושואבת הזרע יע"ש וה"מ דקודם תשמיש לא הותר אפי' במנחת המוך למעלה במקום שאין השמש דש דכנו"ד הבעל משמש כדרכו ולא אכפת להזונה משום המוך א"ו עיקר הקפידה משום השחתת זרעו המביא מבול לעולם דון מינה לנ"ד הו"ל כמוך לפני תשמיש ומפלת הזרע דהו"ל כמטיל על העצים ואבנים דאין זה דומה לאיילונית דמתקשה בשעת תשמיש דהתם סו"ס דש וזורה בפנים ושם נשאר הזרע ברחמה ואמרי' דרך תשמיש בכך אבל כשהאוטם דוחהו תכף בחוץ אין דרך תשמיש בכך וחייב להוציא מידי דהוה רואה מחמת תשמיש ג"ף דאסור להשהותה דחיישי' שמא יבא עליה עיין ביו"ד סי' קפ"ז סי"ב וכיון שכן כמו דהתם קי"ל בא"הע סי' קי"ז תצא בלא כתובה לא עיקר ולא תוס' ולא תנאי מתנאי כתו' שהרי אינה ראויה לתשמיש יע"ש ה"נ כן. איברא דשם לא אתמר אלא כשהיה לה בתחי' נישואיה אבל אם אירע לה אחר נישואיה אמרי' נסתחפה שדהו וא"כ י"ל כיון דשהה קרוב לב"ש ככל דיבר ממום זה אפ"ל דתחי' היתה ככל הנשים ומקרוב נתהווה לה זה האוטם ונסתחפה שדהו ויוציא ויתן כתובה כולה וצריך שיתן אמתלא הנראית לב"ד על שתיקותו עד עתה ודבר זה אפ"ל דיתברר ע"י רופאים או נשים בקיאות היודעות ומכירות אי הוי חולי חדש או ישן הן אמת דמצד הסברא י"ל אי אשה זאת לא נחלית בבית בעלה חולי שע"י יוכל להיות שמתהוה מום זה מסתבר לומר דמביאתו מבית אביה והוי חולי מבטן ומהריון או ע"י חולי שנחלית בבית אביה הגורם מום זה: וראיתי בתשו' הרא"ש כלל ל"ג סי' ג' כעין נ"ד כתב דאסור לבא עליה כיון דלעולם הוא זורה בחוץ קרינן ביה ושיחת ארצה וגרע ממשמשת במוך דהתם הוא משמשת כדרך כל הארץ אע"פי שאין זרעו ראוי להזריע עי"ש ופסקו מרן בש"ע סי' כ"ג ס"ו ובסי' קי"ז ס"ב וז"ל אשה שנבדקה ע"י נשים ואמרו שאינה ראויה לאיש אין לה לא כתובה ולא ת"כ עי"ש והוא ג"כ שם בתשו' הרא"ש וחזון הרבתי למהרש"ך ח"א סי' מ"ה דנשאל במי שטען על אשתו שאינה ראויה לאיש מחמת שנ"ל דעיקר מטרין לא הי"ל כי בבואו אליה הקושי אשר יש לה בפנים מונע הכנסת גשם בגשם ונבדקה האשה הזאת עי"ן מובהקות המיילדות העבריות ואומרות שבעלה א"א לבא עליה כי ה' סגר רחמה ס"ומ אין יוצא ואין בא ואפי' ע"י תרופות והשואל רצה לדמותה להך תשו' הרא"ש ז"ל שהביאה הטוא"הע סי' קי"ז והרב ז"ל כתב דאפי' דאין זה דומה להא דהרא"ש דהתם היינו שרחמה צר כמעט סגור שאין השמש יכול ליכנס ומום זה בלי ס' היתה יודעת שהי"ל א"כ נמצא שהיא הטעתו ולפיכך אין לה שום תנאי מת"כ ולא תוס' אבל מום זה שטוען חנוך על אשתו כי בבא עליה קושי שיש לה בפנים מונע הכנסת גשם בגשם יראה דמום זה הוא מום איילונית וכו' יע"ש ולכאורה דבריו תמוהים הנראה דהיינו נדון הרא"ש וכדעת השואל כפי מאמר בדיקת הנשים שאמרו שהיתה סוגרת ומסוגרת אבל הנראה בדעתו דהתם בנדון הרא"ש הבעל היה טוען שהיא טומטום אבל הכא לא טען במאמר הנשים אלא שאומר שמחמת הקושי שיש לה בפנים ומונע וכו' וגם הוזכר בשאלה שטען על שרואה דם מחמת תשמיש הרי דמשמש עמה ולהכי לא עשה רושם מדברי עדות הנשים ומדמי לה לאיילונית הכי היכי דהתם לא הו"ל למודע שמתקשה בשעת תשמיש ה"נ לא הו"ל למידע כפי טענת הבעל דקי"ל בעלמא הודאת בע"ד כק' עדים דמי וז"ב בכוונתו: אלא דרואה אנכי למהרשד"ם ז"ל בסימן קי"ח דנשאל על נדון מהרש"ך ז"ל ופסק לדמות כהשואל דדימהו לתשו' הרא"ש עי"ש וכפי האמור דבריו מרפסין איגרי דלא דמיין לאהדדי ומה שנ"ל אופן האוטם דנדונם ובהכי יבואו הנשים חכמניות עם דברי הבעל שוין והוא במאי דאסברא לן הרב נו"בי מ"ת חא"הע סי' כ"ג ציור בית הרחם והכי אמר מר שהאיש בפגעו בין רגליה אינו פוגע תכף בפתח המקור רק דקודם הפתח יש שתי שפיות