פני יצחק חלק ב יד

אות באות תב"ת וז"ל זאת מאיתנו נחנא ב"ד דח"ל על אודות ראובן מזרחי שהיה שוחט בציבור ונפסל מכמה טעמי ככתוב במעב"ד של פיסולו ומשם באר"ה הן עתה עלתה הסכמתנו שעפ"י הדין הגמור אם יעשה ראובן הנ"ז התשובה שבפו"ב כתקנה וכהלכתה אין נגרע דבר ממנה כלל ושוב יקבל עליו דברי חברות ויבדקו סכינו ג"פ רצו' ויבחנוהו בדיני הח"י טרפיות אם הוא בקי בהם אזי יהיה לו תקנה לחזור לכשרותו ולמלאכתו עם שאר השוחטים וע"ד אמו"ץ כתבנו וח"ש וכו' ור"ל שהתש"ו הנז' לא תהיה פחות מ"ל יום רצו' ובלבד שיעשנה כתחז"ל הצעיר פ' הצעיר פ' ולקח הקונסול הנז' מידם המע"בד והניחה אצלו כדי לשולחה ליד ה"ח באשי להסכים עמהם כאשר אמר לו בתחי' כנז"ל ובהשמע הדבר הזה לח' באשי הנ"ז ולהת"ח הנ"ז שבן כתבו הב"ד וחתמו ומסרו ביד הקונסול יר"ה היטב חרה להם מאד על הב"ד ונתקבצו ובאו לישיבה וקבצו עמהם שאר ת"ח שלא הגיעו להוראה כלל ושלחו מהם ב' ת"ח קטנים להביא את הב"ד הנ"ז לשפוט אותם ולריב עמם חינם והב"ד הנ"ז כשומעם כן לא רצו ללכת אצלם כלל כדי שלא להיות גרמא מחלוקת. וקטיגורייא ביניהם יחד וגמירי ת"ח מרבים שלום דוקא ולא מח' וככן נתקבצו הת"ח והלכו לבתי כמה יחידים מגבירי העיר והתחילו לדבר עמהם תועה על הב"ד שפסקו את הדין של ראובן השוחט הנ"ז דמהניא ליה התשו' דפז"ב דשלא כדין פסקו וטעו ב"ד בהוראה זו ושראובן זה השוחט אסור לאכול משחיטתו לפי אחר שיעשה התש"ו דפז"ב ושכותי ועע"ז יותר טוב ממנו והלהיבו לבבות היחידים ההם והראו להם תשו' מהרשד"ם יו"ד דס"י מ"א ותשו' הרב משפ"ץ ז"ל בס"י ע"ה ולמדו לפניהם דבריהם ז"ל עד שנכנסו הדברים באזניהם וחשבו שבאמת טעו ב"ד בהוראתם הנה כי כן יורנו מ"ץ האמת במה שהוא אמת אם יש ממש בטענות ראובן הנ"ז ואם טעו ב"ד ח"ו בהוראתם כדעת המעוררים הנ"ז או לא ואי מצו המעוררים הנ"ז להרהר ולערער אחר הב"ד הקבוע בעיר ולומר עליהם דשלא כדין פסקו אחר שכל הק"ק יצ"ו קבלום עליהם והם דיינים מומחים מכל חו"ר העיר הזאת על הכל יבא דברו הטוב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו ויבא שכמ"ה: תשובה הדבר פשוט הרבה מאד ומבואר בספרן ש"ץ הפו' ז"ל דהתשו' דפז"ב מהניא ומגנא לראובן זה השוחט וכמו דיפה הורו ב"ד הקבוע בעיר וה' עמם מלמד שהלכה כמותם דאע"ג דהרא"ש ז"ל בתשו' הביאה מרן ז"ל בב"י יו"ד סי' קי"ט כתב וז"ל ואם הוציא טרפה מתח"י ב' ו"ג פעמים אם עשה במזיד או שלא חשש לבדוק כל הצורך רשע הוא בעיני ואף אם היה מקבל עליו דברי חברות להיות זהיר מכאן ולהבא לא היה לבי נותן לסמוך עליו עוד עכ"ל יעש"ב אין ללמוד מד"ק דגם התשו' דפז"ב לא תהני ליה נמי דהא ודאי ליתא דדוקא בא לאפקי קבלת דב"ח אכן אם יעשה התשו' דפז"ב ודאי דמהניא ליה בלתי ס' כלל וכמו שכן הבינו בדברי הרא"ש ז"ל הללו כל הבאים אחריי ז"ל ועד אחרן הראה יראה להרב דב"מ ז"ל בתש"ו יו"ד סי' א' ולהרב פר"ח ז"ל יו"ד סי' קי"ט יע"ש והדברים פשוטים: והנה אמת דכיון דראובן זה השוחט דנ"ד נוטל שכרו מהקצבים מן הכשרות ולא מן הטרפות כנ"ז בשאלה א"כ נמצא דאית ליה חימוד ממון ומהפעם הראשונה שנכשל. ויצאה טרפה מתח"י היה צריך לו לעשות התשו' דפז"ב כדי שיוכל לחזור להיות שו"ב בציבור וכהסכמת הגאון הרא"ם ז"ל בתשו' ח"ב סי' כ"ד ונמשכו אחריו כל הפוס' ראשו' ואח' ז"ל עד שכתב הרב פר"ח ז"ל ביו"ד סי' קי"ט הנ"ז דכל הפורש מדברי הרא"ם ז"ל הללו כפורש מן החיים יע"ש וא"כ אם כנים דברי השוחט שמעון אשר הגיד והעיד עליו כעת שכבר נכשל לשעבר בשחיטה ובבדיקת הריאה פעם ופעמי' שיצאו נבילה וטרפה מתח"י מלבד זאת הפעם האחרונה א"כ קובל אני עליו ועל שאר חביריו השו"ב שידעו מזה וכפי דבריהם שבין כל פעם ופעם עברו ימים רבים במספר ירחים דאמאי העלימו עין ולא גילו אוזן הב"ד מפ"א כדי לנדותו ולהכריזו ולהעבירו מאומנותו לגמרי עד עשותו התשו' דפז"ב או לפחות להעבירו חדש ימים עד שיקבל עליו דב"ח בפני ב"ד מומחין כדי שיהיה מתיירא מהם ויהיה זהיר משם ולהלאה ואפ"י אם כה יאמרו שהם העבירוהו ימים מספר וקבל עליו דברי חברות לא יועיל ולא יציל כלל כיון דהם כאיש אחד חבירים וגומלין זא"ז לבו גס בהם ולבם גס בו ובאמת שהקולר תלוי בצוארם והמכשלה הזאת תחת ידם ושארי להו מארייהו וכזאת וכזאת זאת מצינו להרב דב"ע י"ל יו"ד סי' ב' היטב חרה לו על שני עדים כשרים שהעידו שעשה השוחט דנ"ד שהייה גמורה בשחיטתו באופן ששחט ב"פ בבהמה אחת והכשירה והאכילה לישראל ושוב העידו בדבר והשוחט הנ"ז הכחישם והשיב ע"ז הרב ז"ל דאלו העדים צריכים דו"ח טובא דלפי דבריהס שהשוחט הזה עשה שהייה גמורה למה לא אמרו עדותם לב"ד תכף בראותם ולא היו מכשילים לישראל לאכול בשר נבילה ולמה המתינו להעיד עדותם אחר זמן שאכלו ישר' מאותו בשר ואם דבריהם אמת צריכים ב"ד העיר לייסרם ולקונסם קנס גדול על מה שהכשילו לישר' וכו' אתד"ק יעש"ב ואוקי באתרין גם הרב משפט צדק ז"ל בח"ב סי' ב' כתב על נ"ד יותר מזה כיעו"ש גם על הפעם הזאת האחרונה אשר העיד עליו שמעון השוחט שלא שחט בה ראובן כי אם סי' אחד והודה ראובן ע"ז כנ"ז בשאלה עברו ימים רבים מאותו מעשה עד שהגיד הדבר לב"ד ולשאר הת"ח ואזי העבירוהו ופסלוהו והניחוהו לשחוט ולבדוק עמהם כ"כ ימים וכן לא יעשה והקולר תלוי בהם ולא על הב"ד שלא ידעו ולא שמעו עליו מכ"ז כלל ודי בהערה זו. איך שיהיה מאי דהוה הוה ועכ"פ עתה הפעם הזאת האחרונה שהעיד עליו ששחט בבהמה רק סימן אחד והכשירה ועי"ז גילו לב"ד ולשאר הת"ח הי"ו את כל חטאתיו ופשעיו שעברו א"כ כעת הכל נחשב עליו כפעם אחת דוקא וכיון דאית ביה חימוד ממון ודאי דצריך לעשות התשו' דפז"ב מאליו ומעצמו כדי שיהיה לו תקנה לחזור לאומנותו לשו"ב בציבור וככל אשר הורו ופסקו את הדין כעת הב"ד הקבוע בעיר כמבואר במעב"ד