פני יצחק חלק ב קמו

וכו' וע"ז הודיעו בהצעתם הנז' טעמם וטעמים שהוברחו לכך ולא תידוק מדב"ק בהצעתם הנז' דדוקא בכה"ג תקנו והסכימו ולא בזולת זה דכשגזרו ותקנו לא פלוג רבנן ובכל גוונא תקנו והסכימו בין אם העדים הם ריקים ופוחזים בין אם יהיו נכבדים ויראי ה' וגם לא חילקו בין אם הנערה משודכת לו או לא כלל אלא על הכל היתה גזירתם ותקנתם והסכמתם ובפרט דכבר פירשו דבריהם בגזירתם אחר הצעתם הנז' באומרם ששום אדם לא וכו' יע"ש והאי לישנא דשום אדם הוא כולל בין אם היתה משודכת לו או לא והדברים ברורים: באופן מצד זה שהיתה משודכת לו קודם הקי' כנ"ד איכא תברא להני תרי ספיקי בתראי ולא יגרע ולא יורע כחם מפני השדוכין שקדמו כלל והנה הנם ספיקות גדולות ועצומים מאד אשר מכחם יצאה נערה זו דנ"ד מאיסור תורה לגמרי ובצירוף שאר ספיקות הניתנים למעלה וכבעינן מימר לקמן בס"ד שו"הד נותנת להקל עליה לגמרי ולפוטרה בלתי גט כלל אפי' שלא במקום עיגון כלל כיון דאסיר עלן לאחמורי עלה להצריכה גט שלא לפוסלה לכהונה ומשום שאר טעמי תריצי שכת' הפוס' ז"ל וכבר הארכתי בעניות גם בזה בס"הק פני יצחק ח"א ס"הי י"ג יעש"ב: אשר ע"פי שני הספקות האח' הללו ניצולים אנחנו ג"כ ממה שהיה מקום להחמיר בנ"ד אפי' שהעדים הללו דנ"ד הם המה מכחישים זא"ז בחקירות ובבדיקות וגם אמרו איני יודע בחק"וד כמש"ל וגם אפי' לצד שנאמר דתרוויהו מודו או חד מנייהו דהאמירה ההרי את וכו' היתה לבתר מתן מעות וכמש"ל עכ"ז היה מקום להחמיר מצד פלוגתא דרבוותא ז"ל דאיפליגו בעדים המכחישין זא"ז בעדות קידושין דאיכא כמה פוס' ז"ל דס"ל דלא בטלה עדותם לגמרי דדל מהכא סהדא חדא מנייהו האומר איני יודע בחק"וד והמכחיש לחבירו בחק"וד והאומר דהאמירה היתה לאחר מ"מ אכתי פש גבן העד הב' שהעיד כהוגן בקידושי לאה לראובן דנ"ד וחזינן לכל הפוס' האח' ז"ל דהחמירו בקידושי ע"א להצריכה גט עם דרוב הראשו' ז"ל ס"ל בפשיטות דלא חיישינן לקי' ע"א עכ"ז באיסור ערוה החמורה חיישי רבנן לכל הסברות להחמיר כידוע וא"כ גם בנ"ד הנה מקום לחוש לסברת כמה מהפוס' ז"ל דס"ל דגם בעדים המכחישים זא"ז בחקו"ד ובגוף הקי' עצמם לא בטלה עדות שניהם דאכתי חיישינן לקידושי ע"א וכבר הביא מ"ח הפוס' ז"ל בזה הגאון האמיתי החק"ל ז"ל בא"הע סי' ך' בדמ"ה ע"ג יעש"ב: והגם דגם ספק דפלוגתא דרבוותא ז"ל הלזו נוכל להכניסה בכלל הס"ס דבפלוגתא דרבוותא שנפלו בנדון זה וכמ"ש כן הרב הקדוש מופת הדור מהרח"ף ז"ל בס' חיים ושלום א"הע סי' כ"ב יע"ש מ"מ הנה אמת דהשתא דלא דאשתכחו בנ"ד נמי הני תרי ספיקי בתראי שהם ממה ריעותי רברבי וכנז"ל בכ"הג ודאי יודו כ"ע דלא חיישי' תו לקידושי ע"א כצל דמלבד דהא קמן דחבירו העד מכחישו בחק"וד רבות וכנז"ל עוד בה דגם בדידיה נפל בו הספק העצום הנז' אם נפסל גם לעדות זה ג"כ כיון שעבר על חרם ההסכמה וכסברת רוב הפוס' ז"ל דס"ל הכי וגם אם נפקעים הקי' עצמם מכח שעבר ומעל המקדש בחרם ההסכמה וכסברת רובא דרבוותא דס"ל הכי וככל מש"ל: וכבר הסכימו הפוס' ז"ל דהגם דחיישי' החמיר לקידושי ע"א מ"מ היינו דוקא היכא דליכא ריעותא וספקא אחרינא כלל ברם בדאיכא ספק וריעותא אחריתי בהרי ההוא ספיקי דפלוגתא בקידושי ע"א לכ"ע לא חיישינן תו להחמיר כלל כידוע בספרן ש"ץ ראשו' ואח' ז"ל הלא בס' לא עת האסף פה ועמ"ש בזה הרב ויקרא אברהם ז"ל בא"הע סי' ו' והרב ערך השולחן א"הע סי' מ"ב יעש"ב: וכן ראיתי להגאון הרב מהרר"א קובו ז"ל בספרו הנחמד והנורא שער אשר הנד"מ כעת בתשו' א"הע ס"סי ל"א בדצ"ד ע"א וע"ב דאחר שהביא סניפים דשייכי להקל בנ"ד מחמת לשון גרוע של הקי' ופיסול עד אחד דכנ"ד הנוגעי' בדבר מחמת שכרו שוב אתא ואייתי מתניתא בידיה הני תרי ספיקי בתראי הנז"ל הבאים מכח ההסכמה הן משום הפקעת הקי' והן מצד פיסול העדים כנז"ל וכתב על שני הספקות הנז"ל שהם ריעותי אלימי אמתני ותקיפי טובא בהנך תרי סהדי וכו' ובסוד"ק כתב וז"ל ומאחר שכן דאיכא כל הני ריעותות בנ"ד ויש לעשות ס"ס להתיר ניצולים אנחנו ממה שהיה מקום לפקפק בנ"ד שלא להקל מצד גריעות הלשון וכו' דאפי"ה אין להקל משום דהכא בנ"ד המקדש והמתקדשת שניהם מודים דנתכוונו לשם קי' וכו' וכן ראיתי בתשו' אביר יעקב א"הע סי' כ"ד דהגם דבנ"ד היו בו כל הריעותות הנז"ל בלשון הקי' עכ"ז לא רצה להקל משום הט' דנתכוונו לש"ק שניהם ועוד טעם ב' שהיה שם בנ"ד שדיבר המקדש איזה דברים מקודם ואתי עלה מדינא דהיו מדברים עע"ק כיעו"ש ונאמר דהה"נ ככ"ד כיון שנתכוונו שניהם לש"ק ועוד דאיכא טעמם דשדיך דחשיב כמדבר עע"ק לדעת כת מרבוותא ואין לנו להקל דהגם דהלשון גרוע טובא כדאמרן דמ"מ כיון דאית לן הני ריעותי אחריני מצד פסלות העדים וכמש"ל הא והאי שפיר מקילינן ויש להתיר בלי פקפוק וכמ"ש הרב אביר יעקב שם דהגם דלא סמך עצמו להתיר מה"ט תריצי דגריעות לשון הקי' משום הנהו תרי טעמי דהוו בנ"ד אי משום דנתכוונו שניהם לש"ק אי משום דהיו מדברים תחי' עע"ק מ"מ מטעם פסלות העדים דהוה בנ"ד סמך עצמו להתיר בשופי וכיע"ש ואנן נמי בנ"ד הא ברירנא דמצדה פסלות העדים לבד יש לנו כדי להתיר בס"ס טובא ובפרט בהצטרף גם הנהו ספקי דגריעות הלשון פשיטא ודאי דיש להתיר בשופי הכל כדאמרן לעיל א"צ לכפול הדברים עכ"ל הטהור יעש"ב: ובכן אוף אנן נמי בעקבותהם נזיל ונלכה באורחותיהם ונאמר דה"ה ה"נ בנ"ד דהגם דהיה מקום להחמיר בנ"ד בכל הספקות והריעותות הראשונות הנז' לדעת כת הפוס' האח' דחיישי לקידושי ע"א אפילו בהכחשתו מחבירו ובפרט כששניהם האיש והאשה מודים דנתכוונו לשם קי' ע"י העדים הנז' דיש לחוש ולהחמיר לדעת