פני יצחק חלק ב קמב

ה"א בתחי"ד טרם ששאלוהו הב"ד אימתי וכו' ונמצא לפ"יו דשני העדים הללו כיוונו עדותם דהאמירה היתה לבתר מ"מ דוקא ומה שהוסיף העד ה"ב לומר דהיתה ידו מונחת על המעות שבידה אין ידו מעלה ומורדת אם היתה ע"ג המעות. שבידה אם לאו מאחר דעכ"פ לדברי שניהם הנתינה היתה קודם האמירה ומה תוסיף ידו תת כחה אם היתה מונחות ע"ג המעות שכבר באו לידה ושוב אמ"ל הרי את וכו' בעידינו מונחת ע"ג המעות והגם כמהרימ"ט ז"ל בח"ב סי' ל"ח כתב דכל עוד דעכין אכוקים במעות ועד שלא סילק ידו לא מיקרי נתינה יע"ש ועמ"ש ע"ז הרב פרי הארץ ז"ל בס"ג הנז' יע"ש מ"מ מהרימ"ט ז"ל כתב כן להשוות ולהסכים יחד דברי שני עדיו שלא יהיו מכחישים זאז' כיעו"ש וכבר כתבנו דבנ"ד אין אנו יכו"ל לפרש דברי העד. מה"א הנז' הכי כיון ששאלוהו הב"ד לבאר דבריו אימתי וכו' הוא עצמו פירש דברי עצמו להפך ממש ממ"ש בתחי"ד כמש"ל א"כ תו לא מצינן למימר בנ"ד בעדות הע"א הראשונה כן ובכן עדין הם מוכחשים זמ"ז ולא הועלנו כלום בין אם אם נתפוס עיקר מ"ש הע"א בתחי"ד בין אם נתפוס עיקר דבריו הא"ח אכתי הם מוכחשים זמז' ובטלה עדותם לרובא דרבוותא ז"ל וכמדובר: איברא דכד הוינן בה חזינן דבנ"ד ליכא למיקם עלה דמילתא להקל בנ"ד מצד זה דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות כלל לכל הדברות והאמירות והצדדים הנז"ל. משום דבנ"ד מלבד דעסקינן בדשידך כבר מקמי הכי עוד זאת נראה דבנ"ד חשיב היה מדבר עמה על עסקי קידושיה דבכה"ג דהיה מדבר עמה עע"ק אפי' דבתר הכי נתן לה תחי' ואח"כ אמר לה הרי את וכו' ואפי' לא אמר לה הרי את וכו' כלל רק דנתן לה בסתם אפי"ה מהנו הקי' כידוע בפוס' ז"ל וה"נ בנ"ד כיון דהיו מדברים עם העדים הללו עצמם בתחי' וראשונה שיהיו עדים ע"ד הקי' כנז' בקב"ע המוצע לפנינו בשאלתנו בריש אמי"ר שכן העידו העדים עצמם א"כ בזה חשיב שפיר דהיו מדברים תחי' עע"ק וכמ"ש המרדכי בפ"ק דקי' משם רא"ז ז"ל דלא בעינן שיהיה מדבר עמה דוקא עע"ק תחי' אלא הה"ן אם היה מדבר עם אחרים בפניה יע"ש וכן הסכימו כמה וכמה מגדולי הפו' ז"ל ח"ב ס"י ס' וח"ג סי' ס"ו ובמהרשד"ם ז"ל א"הע סי' ג' ול"ח ולמהר"י הלוי ז"ל סי' ב' ולמהראד"ב ז"ל סי' כ"ג ולהפ"מ ז"ל ח"א סי' ס"ט ובפרי הארץ ז"ל ח"א סי' ג' הנז' ובירך אברהם א"הע סי' ב' ובמהר"י חנדאלי ז"ל סי' א ובאדרת אליאו ז"ל סיו"ד ובש"פ ז"ל רבו מלמנות ובפ"י אתמר בתש"ו מהרש"ך ז"ל ח"ב סי' קל"ד ובח"ג סי' ג"ל דהגם שלא דיבר עם האשה עצמה עע"ק רק שדיבר בפניה עם העדים שיהיו עדים חשיב שפיר דהיה מדבר תחי' עע"ק ואפי' דנתן לה תחי' אח"כ ואפ"י בשתיקה הוו קי' מורים יעש"ב ומסתמיות כל הפוס' ז"ל הכי מוכח דהכי ס"ל וכמ"ש כן הרב אדרת אליהו ז"ל שם וא"כ ה"ה והוא הטעם בנד"ן דקודם נתינת המעות של הקי' לידה דיברו עם העדים חחי' שיהיו עדים על הקי' וגם המקדש עצמו אמר לעדים תראו מה בידי וכו' כנז' בקב"ע הנז"ל ובודאי שהנערה הלזו היתה לפניהם ושמעה כ"ז בלתי ס' כלל ושוב פשטה ידה וקבלה ממנו המעות א"כ אפי' שלא היה אומר לה הרי את וכו' כלל היה מועיל הקי' וכ"ש שגם אמר לה בתר הכי הרי את וכו' ודאי דהוו קי"ג כיון דחשיב שפיר היה מדבר תחי' עע"ק וכמתבאר כ"ז בדברי הפוס' ז"ל ויותר מהמה. וכמעט אין מי שיחלוק ע"ז וכמ"ש מהר"י הלוי ז"ל בסי' הנז' יע"ש : אמנם כד משקיפנא פורתא אשכחנא דליכא תברא בנ"ד מצד זה ואכתי מידי ספיקא לא נפקא מכמה טעמי תריצי חדא דחזינן למהרש"ך ז"ל גופיה דלא עמד טעמו בו ותבריה לגזיזיה בח"ג סי א' דזו הלכה העלה שם דכיון דלא דיבר תחי' עם האשה עצמה עע"ק אפי' שהיו דבריו אלה עם העדים וכה אמר להם תהיו עדים שאני נותן לה זה בעד ק"י לא מהני ולא מידי לומר דחשיב כהיה מדבר עמה תחילה עע"ק כלל כיעו"ש וזהו הפך ממש למ"ש מע"ר גופיה באותם תשו' שבח"ב ובח"ג הנז' וכן תראה להרב הפוסק ז"ל שהביא מהראד"ב ז"ל בס"י כ"ג הנ"ל דקאי בשיטת מהרש"ך שבח"ג סי א' הנז"ל יע"ש וא"כ סו"ס אכתי מידי פלוגתא ומידי ספקא לא נפקא: ותו דהאיכא קמן סברת הרמב"ם ז"ל בפ"ג דאישות ה"ח דס"ל למר דשאם דהיה מדבר עמה תחי' עע"ק מ"מ בעינן נמי שתתרצה היא ותאמר הן בפי' גמור וכמו שכן פירש דבריו ז"ל מרן ז"ל בכ"מ שם ועמ"ש ע"ז הרב לח"מ והמש"למ ז"ל שם והרב יד אהרן ז"ל בסי' ז"ך יע"ש ואתה תחזה לכמה מרבני הא"ח ז"ל שנסתייעו מזה ועשו סניף וסס' להקל בנ"ד מטע"ז כמ"שיר הרואה להרב במ"ח מוצירי ז"ל באה"ע סי' י"ד דס"ג ע"א יע"ש ובש"פ ז"ל הלא בס' ע"ע לא עת האסף פה ודון מנייהו ואוקי באתרין וכמובן: ועוד נלע"ד ברור דבכל כה"ג דנ"ד כ"ע מודו דלא חשיב כלל שהיה מדבר עמה תחילה עע"ק כלל משום דזה שהיה מדבר תחילה עם העדים הללו שיהיו עדים אינו המקדש עצמו שדיבר עמהם כזאת כלל רק הם דברי זולתו שהוא אחד מבחוץ וגם הוא א"כ לא ביאר דבריו יפה עם העדים שיעידו על ק"י ראובן עם לאה זאת הניצבת לפניהם כלל רק סתם דבריו עמהם שיהיו עדים ע"ד מצוה ותל"מ וכמבואר בדברי העדים הללו שבאו בתוך הקב"ע הבאה בשאלה ואפי' שאח"כ בא המקדש עצמו והראה להם המעות שבידו ואמר להם תראי מה בידי וכו' מ"מ הרי לא הזכיר להם למה זה הראה להם המעות הנ"ז ולא עלה על דל שפתיו שום רמז שהם כדי לקדש בהם את הנערה הזאת כלל וא"כ לע"ד ברור דבכה"ג דנ"ד לא חשיב כלל שהיה מדבר תחי' עע"ק לא עמה ולא עם אחרים לפניה ולא עם העדים עצמם ולא חשיב נמי אחרים דיברו בפניהם עע"ק כלל וגרע נ"ד ולא דמי לשום מכל נדונות הפו"ס ז"ל הם המדברים בפרט זה לא ראיתי כהנה כלל והדבר ברור אצלי מאד דבכה"ג דנ"ד כ"ע אזלי ומודו דלא חשיב כלל היה מדבר תחי' עע"ק וחזר הדין לומר לצד מהצדדים הנז' דלדברי שני העדים הללו או לפחות לחד מנייהו דאמירה היתה לאחר מתן מעות ולא הוו קי' גמורים לרוב