פני יצחק חלק ב קמא

איך שיהיה הדרן לנ"ד שאמר העד הא' בתחי"ד שנתן לה ואמר לה יפה עשו בד"הץ מקבלי עדותו לשואלו אימתי וכו' ופירש דבריו יפה ולכאורה דבריו האח' כיון דיכול לפ' דבריו באיזה אופן שיהיה וכמש"ל: אלא דעדין לבי מהסס משום דאכתי לא אשכחן בדברי גדולי הפוס' הנז' ז"ל אלא שיכול לפ' דבריו היכא דעבידי אינשי דטעו וה"נ אמרי' דמצוי לטעות ולומר שנתן לה ואמר לה אפי' היכא דהאמירה היתה בעודו נותן לה ומכ"ש דיכול לפ' דבריו ולומר דאחר שנתן לה אמר לה הרי את וכו' דבשתים זו אינו סותר את דבריו הראשו' כלל ברם לפרש דבריו הא' בהפך ממש שאמר לה קודם הנתינה לגמרי הפך ממ"ש בתחי' נתן לה ואמר לה זו לא שמענו מדברי כל הפוסקים ז"ל ואדרבא כל בתר איפכא למדנו מדברי הר"ן ז"ל ומכל הפוס' ז"ל הבאים אחריו דהיכא דסותר בדבריו האח' את הא' במקום דלא עבידי דטעו אינשי לא מצי למהדר ביה וקרינן ביה כיון שהגיד וכו' וכמש"ל והכא בכה"ג דנ"ד לא עבידי אינשי דטעו בהכי לומר בתחי' נתן לה ואמר לה במקום דצ"ל אמר לה ונתן לה וזה ברור מאד ומ"מ מידי ספיקא לא נפקא אי מהניא חזרתו אחר כ"ד היכא דסותר או לא: וראיתי להרב מט"ש ז"ל בסי' כ"ט אות הביא מהרב בית יעקב ז"ל שנשאל בעד שהפסיקו אותו ב"ד אי הוי אחר כ"ד ול"מ או לא יע"ש וכעת ס' בית יעקב הנז' אינו מצוי אצלי לראות דבריו בשורשן ומה הלכה זו העלה ועכ"פ היכא דסותר ממ"ש ובנ"ד לפחות מידי ספיקא לא נפקא וככל האמור ומדובר: ואין לנו אנן בדידן לפרש דברי העד הזה הא' במ"ש בתחי' דנתן לה ואמר לה דר"ל דבעודו נותן ובעת הנתינה לידה אמר לה הרי את וכו' ובהכי יהיו דבריו שוים עם עדות העד הב' ולא הוי מוכחש ענינו כלל וכדחזינן למהרימ"ט ז"ל בח"ב סי' ל"ח שכ"כ להשוות שני העדים יחד דבנדונו יע"ש ועמ"ש עליו הרב פרי הארץ ז"ל בסי' ג' הנ"ל והרב שמן המשחה ז"ל בסי' יע"ש דזה ודאי לא ניתן ליאמר בנ"ד כלל דבשלמא אם לא היה העד הזה עצמו מפרש דברי עצמו בתר הכי כששאלוהו הב"ד כוז"ל אנה"נ דהוה מצינן לפרושי דבריו הכין ברם מאחר שהוא עצמו פירש דבריו והוא הפך ממש לאשר העיד בראשונה תו לא מצינן אנן לפרש דבריו הראשונים כדפי' להו מהרימ"ט ז"ל ולא בשום פי' אחר כלל וזה ברור: באופן עלה בידנו דהעד הזה הראשון דבנ"ד בין אם נתפוס עיקר דבריו הראשונים שאמר בפי' שנתן לה ואמר לה והדברים כפשטם שהנתינה קדמה לאמירה והוי שתיקותא דלבתר מתן מעות ול"מ לרוב ככל הפוס' ז"ל ואפי' שנאמר שהאמירה היתה בתכ"ד לנתינה עכ"ז ל"מ וכמ"ש מהרימ"ט והפרה"א ז"ל והגאון ראש"ל אברהם בראש נר"ו בתשו' הרמתה הנז' שק"וט טובא בהאי מילתא וה"ן ס' בידו המלאה יעש"ב והנה א"כ נמצא דהעד הזה הוא מוכחש מחבירו הוא העד ה"ב הנ"ז שהעיד בפשוט שבעודו אומר לה הרי את וכו' נתן המעות בידה הפך מעדות העד הא' שהעיד בתחי"ד וכנ"ל ונמצאו מכחישים זא"ז בגוף נתינת הקי' עצמם שז"א שהאמירה היתה לאחר מ"מ וז"א לא כי אלא שהאמירה היתה בעודו נותן לה וכבר כתבנו לעיל דלא מצינן אנן לפ' דברי העד הא' שבתח"ד דכוונתו א"כ לומר שבעודו נותן לה אמ"ל וכדברי העד הב' כיון דהעד עצמו חזר ופי' דבריו להפך ממש כנז"ל ובכן לנד שנאמר דחזרתו מגן שויא כיון דהיתה לאחר כ"ד וסותר לדבריו הא' ממש וא"כ דבריו ה"א הם העיקר וכנז"ל וא"כ הרי הם מכחישים זא"ז בגוף נתינת הקי' שהוא עיקר קיום מעשה הקי' וביטולם ועדיפי מחקו"ד ובטלה עדותם וכדברי מהרימ"ט ז"ל ושאר רוב הפו"ס ז"ל ופשוטי: וכמו כן אפי' נתפוס עיקר דברי העד הזה האחרו' ונאמר שהם עיקר ופרושי קא מפרש דבריו הא' ואפי' שהפסיקוהו הב"ד אפי"ה נקרא תכ"ד כיון דהדיינים הפסיקוהו לפ' דבריו הוי שאלתם צורך העדות לצד שנאמר שכן עלתה הסכמת הרב בית יעקב ז"ל ודבריו בזה במונח שהם מוסכמת באין חולק עליו כלל וגם לצד שנאמר שדברי התוס' ז"ל שבפ' ואלו נערות הם מוסכמים מכל מבלתי חולק כלל אשר מהם הוכיח במישור מהרח"ש ז"ל בסי' ט"ל הנז' שעסוקים באותו ענין הוי תכ"ד ומצו סהדי למיהדר בהו וככל מ"ש מהרח"ש ז"ל יעש"ב וכפי"ז דהכל נקרא תכ"ד ומצו הדרי בהו וא"כ לפי"ז דבריו הא"ח הם העיקר ודלא כמ"ש בס' ישמ"ל סי' י"ד וט"ו הנז' למ"מ אכתי לא נמלטנו מהכחשה גמורה שבין שני העדים הללו דנ"ד שהעד הא' ההוא אמר אחר ששאלוהו הב"ד אימתי וכו' השיב להם שאחר שגמר אומר הרי את וכו' נתן המעות בידה כנז"ל וזהו הפך עדות העד ה"ב שהעיד שבעודו אומר לה הרי את וכו' המעות נתנם בידה וא"כ אדתי הם מוכחשים זע"ז והגם שלכברי שניהם הועילו הק"י מ"מ מוכחשים בבדיקות מיקרי וממ"ן חד מנייהו משקר לדעת קצת פוס' ז"ל עם שהם מכחישים זא"ז במידי דלא נפ"מ לדינא עכ"ז בטלה עדותם עיין בפרי הארץ בסס"י ג' הו"ל ועד אחרן בס' ויקרא אברהם סי' ו' הנז' ובש"פ ז"ל ע"ע הלא בספרתם: איברא דעדות העד הב' עצמה אינה מכוונת לכא"ו כלל דאיך יאמר דהוא אומר לה אלו הדברים המעות נתנם בידה ושוב יאמר דידו על המעות שבידה דמאומרו דידו על המעות שבידה מוכח להדיא דכבר נתן המעות בידה רק שידו מונחת עליהם והם כבר באו לידה ובעודו ידו מונחת על המעות שבידה הוא אמר לה אלו הדברים דליכא למימר דהיה בידה מעות אחרים משלה ועלייהו קאמר העד ה"ב הזה שידו מונחת על המעות שבידה דהא ודאי ליתא כלל ובודאי שלא כיון העד לזה כלל רק על שתי המטבעות של המקדש הזה הוא שאומר העד בלתי ס' כלל נמצא מזה שקודם שאמר לה המקדש הרי את וכו' כבר הניח המעות בידה לדוך ידה אלא דידו מונחת ע"ג המעות ההם כל עוד שהוא אומר לה אלו הדברים דהרי את וכו' דזה נלע"ד הפי' הפשוט בדברי העד ה"ב הזה בלתי ס' כלל וזה מכוון יותר למ"ש העד