פני יצחק חלק ב קמ

כלל א"כ ה"ה מכחישים את עדותם וכדכתב הר"ן כל שאינו סותר את עיקר דבריו הראשו' וכו' וכמ"ש אח"ך הילכך כל שאנו יכולים לכוין דברי העד כדי שלא תהיה עדותו מוכחשת יש לנו לכוין דבריו וכו' והלא אם כששמעו אינו עדות וידעו הוא עדות הרי סותרים ומכחישים דבריהם הא' וכו' עכ"ל המבי"ט ז"ל יעש"ב וזה הפך ממש ממ"ש מהרח"ש ז"ל בסי' ע"ח הנז' ונדחק הרב חש"ש ז"ל להשוותם יחד כיעו"ש ולא זכר שר לתשו' מהריק"ש ז"ל הנז' דגם עליו יעבור כוס התימה מדברי המבי"ט ז"ל הנז' ומה שרצה לידחק החש"ש בדברי מהרח"ש ז"ל דבריו לא יכונו בדברי מהריק"ש ז"ל הנז' וכמ"שיר המעיין היטב: ואולם לענד"ן ברור דחילוק המבי"ט הר"ן ז"ל הנז"ל אינו מוכרח כלל אחהמ"ר הראויה אליו את כבודו ואת גודלו כן דברי הר"ן ז"ל ברור מללו דאפי' אם יסתרו דבריהם הראשונים ולא יהיה עדות כלל כל שבדבריהם האחרונים יכולים לפרש שזה היה כוונתם בדבריהם הראשוני' וכעובדא דנ"ד השפחה שאמרו עלה דהיא משוחרר ואח"כ פירשו דבריהם דמ"ש משוחררת הוא ע"פי השמועה דבכה"ג הוי מצויים העדים לטעות ולהעיד על מה ששמעו ידעו כמ"ש המבי"ט ז"ל גופיה שם וכנז"ל א"כ כיון דיכולים לכוין דבריהם מאי איכפת לן תו אם תתבטל העדות לפי דבריהם האחרו' שאמרו דמה שהעדנו הוא ע"פי השמועה וכיון דמצוי ועביד איניש דטעי בהכי מוכרחים לפרש דבריהם הא' שהיו ע"פי השמועה ואין כאן עדות כיון שאין בזה משום חוזר ומגיד ומעולם לא הזכיר הר"ן ז"ל שהם נאמנים לפרש דבריהם בפרט מהפרטים ותשאר העדות קיימת כמו שחשב הרב המבי"ט ז"ל כמבואר בלשונו הטהור ות"ם אני ע"ד המבי"ט ז"ל שכתב חילוק זה בדעת הר"ן ז"ל מה שאין במשמעות דבריו ז"ל כן כלל: ולא עוד אלא אנכי הרואה להר"ן ז"ל גופיה בתשו' סי' מ"ז שכן דעתו ז"ל מבוארת שאפי' אם בדבריו האחרו' יתבטל העדות לגמרי כיון שיכולים לפרש דבריו שלא יהיו מוכחשים מפרשינן וכהא דשמע ואמר סתם משוחררת והוא דהתם בסי' מ"ז נשאל הר"ן בעד אחד שאמר על אשה אחת שהיא זקוקה ליבם ואח"כ העיד ששמע מפ' שמת היבם מזמן רב ונסתפקו דכיון דהוא עצמו אמר בתחי' שהיא זקוקה ואח"כ העיד שמת מז"ר אינו נאמן והוי כיון שהגיד והרי היא זקוקה וע"ז השיב הר"ן ז"ל שם וז"ל ועוד דכל כה"ג לא מיקרי מכחיש דבריו הראשו' דאלו אמר בתחי' שלא שמע מעולם שמת ואח"כ העיד ששמע שמת כה"ג הוא הכחשה אבל זה לא אמר בתחי' אלא שהיתה זקוקה ליבם ובודאי דלאו כולהו אינשי דינא גמירי שיהיו בקיאין דאפי' עדותו של עד מפ"ע יהיה מספיק להתיר אשה להנשא וכל היכא דלא הוי אורחייהו דאינשי למידק כי הכא יכולים הם לחזור ולהגיד וכו' עכ"ל הצל"ע יעש"ב והרי הכא שלפי דבריו האחרונים נסתרה עדותו הא' שהעיד שהיא זקוקה ליבם ולא הוי חו"מ אלא התירה ע"פי דבריו האחרונים משום דיכולים לקיים שניהם כאחד משום דלאו כ"ע ידעי שע"פי עמפ"ע היא ניתרת ומדברי הר"ן ז"ל הללו מוכרחים אנו לפ' דברי הר"ן ז"ל שבסי' מ' שאפי' עקירת העדות לגמרי ע"פי דבריו האחרו' עוקרים אותה היכא דאפשר לפ' דבריו הא' שלא יהיו מכחישים לשניים כדהכא א"כ גם בעדות השפחה כיון דהעד העיד בנו הרב המבי"ט ז"ל דמצוי להעיד על מה ששמעו ידעו א"כ אפי' שלפי דבריו האחרונים שאמר שלא ראה אלא שמועה שמע שנשתחררה אפי' שאין כאן עדות לא חשיב חוזר ומגיד הואיל ויש מקום לדבריו הא' עם האח' שאינם סותרים זא"ז ואפי' אם שבדבריו הראשונים שהעיד סתם שהיא משוחררת הויא משוחררת ולפי מה שפירש אח"ך דמ"ש בתחילה משוחררת הוא ע"פי השמועה ואינה משוחררת לא יקרא חוזר ומגיד כיון דכך דרכם של בנ"א שעל מה ששמעו אומרים ידעו וזה נראה ברור ודברי הרב המבי"ט ז"ל לא ירדתי לעומקם וצל"ע: ולבי אומר לי דאחר שכתב המבי"ט ז"ל תשו' זאת דסי' קמ"א אף הוא ראה תשובת הר"ן ז"ל דסי' מ"ז דקרי בחיל דאין לחלק כחילוקו הנז' וחזר בו בסי' ר"מ המבי"ט עצמו דשם נשאל בענין שטר שכתבו העדים שקבל עליו הארוס כ"ש ב"מ בכל תנאיו וכו' ועתה טוען ראובן כי מעולם לא הוציא דבר נזירות מפיו אלא שקראו לו שטר ע"פ התנאים ובכלל תנאי הנזירות הנז' וקראו בינו לבין עצמו ולא דקדק בו ואח"כ אמ"ל מודה אתה בכל מ"ש פה ואמר מ"א וכו' וע"ז השיב הרב ז"ל וז"ל ואם מכחישים את זה ואו' שקבל נזי' בפי' כמ"ש בשטר או שכתי' יוצא מע"א אפי' לא יאמרו שו"ד אינו נאמן וכו' כיון שכ' בפי' שקבל אבל אם אומרים שלא קבל אלא שהודה כמ"ש הוא ז"ל דאף אם כתי' יוצא ממ"א יהיו נאמנים דלאו כ"ע דינא גמירי וסברי דהודאה במ"ש הוא כקבלה גופא וראיה ממ"ש הר"ן וכו' אתד"ק יעש"ב והרי כאן שאם כדברי השטר הוא נזיר שכתבו שקבל ואלו במה שהודו לדבריו שלא היתה קבלה אלא הודאה אין כאן נזירות ועוקרם עדותם שבשטר וזהו הפך חילוקו שבסי' קמ"א אם לא שנאמר שאח"כ ראה המבי"ט ז"ל לתשו' הר"ן דבסי' מ"ז וחזר בו ממה שרצה לחלק בדין השפחה כנלע"ד והרב ת"ש ז"ל שם רמי אהדדי תשו' המבי"ט דסי' קע"א עמ"ש בסי' ר"מ ויגע להשוותם בדוחק רב כמ"שיר המעיין וזה גורם לו שלא ראה תשו' הר"ן דבסי' מ"ז שהיא הפך חילוק המבי"ט קמ"א וכמש"ל ובודאי אלו ראה תשו' הר"ן דסי' מ"ז היה מסכים לדברנו שחזר בו המבי"ט ז"ל ומעתה לא נשאר שום מקום לתמוה ע"ד מהרח"ש ומהריק"ש ז"ל שכתבו הפך חי' המבי"ט ז"ל שבסי' קע"א ודבריהם אמת וא"צ חיזוק והכי אזלא שיטת כל הפוס' הרא' ולר"ג ז"ל וכמשי"ר המעיין בספרן ש"ץ ומשם באר'ה ועדי בשחק ושהדי במרומים שאחרי כותבי בעניותי כ"ז ראיתי להרב מהר"י מיוחס ז"ל בתשו' כי באה בס' הבהיר בני בנימין וקרב איש הנד"מ בח"מ סי' ו' שכבר קדמני בזה שנתעורר ע"ד המבי"ט והחש"ש ז"ל מתשו' הר"ן ז"ל דסי' מ"ז הנז' יע"ש והנאני שכיוונתי לדעתו ז"ל שלי"ת ומ"מ משנה ראשונה זו לא זזה ממקומה ומני ומניה דמר ז"ל יתקלס עילאה: