פני יצחק חלק ב קלט

לעיל דהעד הזה בדבריו האחרונים הנה הוא סותר עצמו לדבריו הראשו' וכנז"ל: ברם אם נאמר דפרושי קא מפרש את דבריו הראשונים ואין דבר סת"ר לי כלל הנה בכה"ג ודאי דאפי' לאחר כ"ד מצי העד לפרש דבריו הראשונים כל שאינו סותר בהם לדבריו הראשונים כדקי"ל הכי בסי' כ"ט יע"ש: והנה מדברי הגאון הנז"ל מהרד"ח ז"ל הנז"ל מוכח להדיא דס"ל למר דיש בדברי העד סתירה ממש ולזה כתב דבנ"ד הוי תכ"ד כי היכי דתיהני ליה חזרתו ומכ"ש לדעת המחבר ישמ"ל הנז' דודאי הכי ס"ל בפשוט כיון דפסיק ותני בסכינ' חריפא דהעיקר מה שהעיד בתחי' ולא מהניא חזרתו כיון דהויא אחר כ"ד וכיון שהעיד וכו' כנז"ל: ואולם אנכי הרואה למהרח"ש ז"ל בתשו' א"הע סי' ל"ו שנשאל על עידי קידושין שהעד הא' העיד בתחי"ד שלקח המקדש הטבעת בידו ונתן בידה ואמר לה תקחי זה הטבעת בשביל קידושין שלי והיא שתקה והניחתו בכיסה והעד הב' העיד שבתחי' אמר לה תקחי זה ואחר שנתן הטבעת בידה אמ"ל תראי שתקבלי אותו בשביל קי' שלי וכשמוע הרב ז"ל עדות העד הב' כנז"ל חזר ושלח וקרא את העד הא' ואמר לו שיפרש היטב תוכן הדבר מתי נתן הטבעת ומתי הזכיר הקי' אם קודם נתינת הטבעת או אח"כ ואיך היה וחזר העד ופירש דבריו ויצאו מכוונים ממש כדברי העד הב' הנז' וכתב הרב ז"ל דהעד יכול לפרש דבריו כדי שיהיה מכוון לדברי הב' וכמ"ש הר"ן וכו' וכ"ש הכא שיכול לפרש דבריו שמתחי' קיצר עדותו ואח"כ פירש תוכן הענין ונמצא שלדברי שניהם הו"ל שתיקה דלאחר מתן מעות וכו' עכ"ל הצ"לע: הנה מבואר יוצא מד"ק ז"ל הללו דס"ל למר דאף שאמר העד בתחי"ד שנתן לה ואמר לה עכ"ז יכול לפרש דבריו אפי' לאחר כ"ד איך היה הענין ובין אם יחזור ויאמר דאחר הנתינה כולה אמר לה כעובדא דהרב ז"ל ובין אם יאמר שבעודו נותן לה אמר לה מהימנינן ליה ומהניא חזרתו כיון דהוא מפרש את דבריו הראשונים ואין כאן סתירה בהם כלל ובלתי ספק דתשו' זאת דמהרח"ש ז"ל נעלמה מעיני קול חי מדבר המחבר ישמ"ל הנז"ל אשר הסכימה דעתו לדון ולהורות בפשיטות גמור דחזרת העד דנדונו היא אחר כ"ד ולא מהניא כנז"ל והוא הפך ממש מדברי מהרח"ש ז"ל הנז"ל ואלו הוה שמיע ליה הך תשו' דמהרח"ש ז"ל הוה הדר ביה באין ס' כלל והיא סייעתא גדולה ועצומה למסקנת הגאון מהרד"ח ז"ל הנ"ל אלא דהוא ז"ל קושטא דמילתא קאמר דמתו"ד השאלה י"ל דהוי תכ"ד ולעולם דס"ל למר דאפי' שהיה אחר כ"ד נמי הוה מהני לדעת עליון מהרח"ש ז"ל דכיון דפרושי קא מפרש העד את דבריו הא' ואין נסת"ר מחמת"ו כלל ואולי דלזה כיון הרב מהרד"ח ז"ל שם במ"ש וז"ל ועיין למהרח"ש ז"ל וכו' ע"כ דנראה לכאורה דאף הוא ז"ל היה מכוין לתשו' ז"ל דמהרח"ש ז"ל ולזה כיון דהעד השני שבנדונו חזר ופירש דברי עצמו שבתוך משיכת השו"הא וכו' והעד הראשון לא פירש כן את דברי עצמו מזה דן ידין הרב ז"ל דהו"ל מכחישים זא"ז גם בדבר הזה וטעמו ונימוקו עמו וכמדובר: והרואה יראה להגאון המפורסם הרש"ל גדול הנאמר באברהם נר"ו בתשו' הרמתה הבאה בס' ישמ"ל הנז' סי' י"ב הנז"ל בדכ"ח ע"ב שכתב וז"ל והנה כך הוה נ"ל בפשיטות דמשמעות שנתן לה ואמר לה היינו אחר שנתן לה אמר לה ואולם שוב בחפשי ראיתי למהרח"ש בסי' ל"ו וכו' ומלת אח"כ הוא אחר כ"ד המורם וכו' יעש"ב דשק"וט בדברי מהרח"ש ז"ל הנז' וסו"ד שם בע"ג בד"ה אלא דהדרי בי וכו' דכתב וז"ל כי ע"כ אלין דהוו נ"ל דמהרח"ש ז"ל אלו לא היה באפשר שהעדי' יבדקו היה דן דברי שניהם דכוונתם שאמ"ל אחר כ"ד אלא כיון שראה איזה שינוי בדבריהם והנם מצויין לבדוק שלח אחר הא' לבודקו יפה ואלו היה אומר שכוונתו דאמר בעת הנתינה היה חוזר לבדוק אחר הב' שיבאר דבריו יפה גם הוא וכו' עז"הל יעש"ב נפלאות מתורתו ודבריו נאמנו מאד וה' עמו מלמד שהל' כמותו ודלא כמ"ש ישמ"ל הנז' סי' י"ד וט"ו הנז"ל שהסכים דחזרת העד ל"מ כיון שהגיד וכו' דזה ודאי אינו אמת כלל וכאשר למדנו להועיל מתורת מהרח"ש ז"ל והגאון הרש"ל מגן אברהם נר"ו הנז"ל וכמבואר: שוב עיינתי בתשו' הרב פרי הארץ ז"ל דבסי' ג' שרמז לנו הרב הרש"ל מהרד"ח ז"ל שם וראיתי לו ז"ל בדל"ה ע"א דאייתי לן תשו' מהרח"ש ז"ל דסי' ט"ל דס"ל התם בפי' כמ"ש התוס' ז"ל בכתו' בפ' ואלו נערות דכל זמן שעסוקים באותו ענין חשיב תכ"ד יע"ש ובודאי הגמור דעל תשו' זאת דמהרח"ש ז"ל הוא שכיוון הרב מהרד"ח ז"ל ודלא כמש"ל וברור: ואגב אורחי חזיתיה תו למהרח"ש ז"ל בח"א סי' ע"ח במודעא שכתבו בה העדים והכרנו באונסו כתב ע"ז וז"ל דאי איתנהו לסהדי שיילינן להו ואם אמרו שהם לא ראו אלא שמעו מפי ראובן נאמנים ואינם חוזרים ומגידים כיון דנוכל לקיים דבריהם אפי' בדוחק שמ"ש במודעא והכרנו באונסו הוא מה ששמעו מפי ראובן ועבידי אינשי דטעו בהכי וראיה מתשו' הר"ן סימן מ' אתד"ק כיעו"ש גם ראיתי למהריק"ש ז"ל בתשו' סי' קי"ו שכתב דלשון הכרנו מצוי דמי שהוא ע"ה יטעה בו ויחשוב דמפי השמועה ג"כ הוא הכרה ואפי' מפי מוסר המודעא דלאו כ"ע ד"ג שותא דרבנן וכו' אתד"ק יעש"ב: וראיתי להרב חשק שלמה ז"ל בסי' כ"ט הגב"י אות י"ב דאייתי בידיה תשו' מהרח"ש ז"ל דסי' ע"ח הנז' לחודה ותמה עלי ממ"ש המבי"ט ז"ל בח"א סי' קמ"א על עדים שהעידו על השפחה שהיא משוחררת ואח"כ אמרו שמה שהעידו שנשתחררה הוא ע"פי השמועה ולא ראו בעיניהם וע"ז הביא המבי"ט ז"ל תחי"ד הך תשו' דהר"ן ז"ל שהביאה מהרח"ש ז"ל שאם נוכל לכוין דבריהם האחרוני' שלא יהיו מוכחשים לדבריהם הראשו' במה שהעדים מצויין לטעות וכו' אין בזה משום חוזר ומגיד וה"נ מצוי להעיד על מה ששמעו ידעו ושוב אך חילק דלא דמי דהתם עיקר העדות נשאר במקומו אלא שהם מפרשים בו דבר פרטי אבל הכא כשהם אומרים שמעו לא הויא עדותם עדות