פני יצחק חלק ב יג

ראובן השוחט הנז' דמאחר שח' באשי הנז' הי"ו אינו יכול לדונו ולא להעידו מט' השנאה הנ"ז גם הת"ח הקרובים זל"ז אשר הזמינם הרב הנ"ז לדונו עם הדיינים הקבועים גם הם פסולים לדונו הם מצד קורבתם זל"ז והן מצד דהו"ל נוגעים בדבר בעבור בן אחד מהם דמטי ליה ולהם הנאה רבתי בפיסול ראובן הנ"ז כדי למלאת מקומו בן אחד מהם כנז"ל א"כ גם הדיינים הקבועים ושאר ת"ח שצירפם עמהם ח' באשי הנ"ז נר"ו לדונו כולם יחד גם אלה נפסלו כולם כאחד ע"י צירופם עם אותם הפסולים לדונו ובכן כל המושבות שישבו יחד לדונו ולפוסלו גם את הראשון גם את ה"ב וגם המעב"ד שכתבו וחתמו עליו שהוא פסול לגמרי וחתמי עלה כולם כאחד הכל הוא בטל ומבוטל לגמרי דהכל נעשה ונגמר עליו בפיסול גמור שלא כדת ש"ת כלל. ואם לא היה הח"ב הנ"ז מזמין כל הת"ח הקרובים הנ"ז ומצרפם עם הב"ד הקבוע בעיר כלל והיו דנים אותו הב"ד הקבוע לבדם והיו פוסלים אותו בדין היה מקבל עליו את הדין אמנם בעת שישבו עמהם הקרובים והפסולים עמו לדונו כולם יחד ויצא חייב בדינו בהסכמת כולם שפתחו כולם לחובה עליו אינו מקבל עליו את דינם שפסלוהו לגמרי גם טוען ראובן הנ"ז דמדעשה כן ח' באשי הנ"ז לצרף עם הב"ד אותם הת"ח כדי לדונו מה שלא עשה כן בשום דין אחר זולתו לצרף עם ב"ד הקבוע שום ת"ח זולת הב"ד הקבוע לבדם הם דנין בין איש לרעהו ועל פיהם יקום דבר בין באיסור והתר בין בד"מ ואפי' ח' באשי הנ"ז עצמו אינו דן עמהם כלל בשום דין גם חכמי העיר ג"כ מעולם אינם מכניסים עצמם עם ב"ד הקבוע לדון עמהם לשום אדם כלל ואפי' לפעמים ירצו הב"ד לצרף עמהם איזה ת"ח מחכמי העיר מאחד מהקרובים הנ"ז או מזולתם עכ"ז המה לא ירצו ואינם מערבים עצמם בשום דין ובשום ענין כלל כידוע ומפורסם בכל העיר א"כ איפה מדוע בזה הדין שלו כולם נקבצו באו ונועדו עליו יחד כולם מפעם ראשונה שקראם הרב הנ"ז ולא סירבו כלל ואם לא ידעו בפעם הראשונה למה קראם ולמה הזמינם עכ"פ בפ"ב היה להם לסרב ולמאן מלדונו וכבר יש ב"ד קבוע בעיר לדון כל ריב וכל נגע ומה להם ולצרה הזאת להכניס עצמם בדין עסק ואפי' דהוא לדעתם אפרושי מאיסורא הוא מ"מ תתקיים המצוה הזאת ע"י הב"ד הקבוע ככל דיני אפרושי מאיסורא הנופל בעיר באיזה דבר שיהיה אלא ודאי מכ"ז מוכח בבירור שגדלה שנאתם אתו עמו הת"ח הנ"ז ו"ח באשי הנז"ל וקשר גדול קשרו עליו כולם יחד עם השו"ב הנ"ז להעיד עליו כזאת וכזאת לפניהם ולפני הב"ד והם ידונו אותו לחובה לפוסלו לגמרי וישב בן אחד מהם במקומו ויחלקו ביניהם חלקו של ראובן כמו שכן היה מעשה שלא עברו ימים מועטים עד שבא הבחור הנ"ז בן של אחד מהת"ח הנז"ל והכניסוהו למקולין עם שאר השו"ב ונטל חלק גדול עמהם מחלקו של ראובן הנ"ז והשאר חילקוהו שאר השו"ב ביניהם כידוע. הן אלה טענות ראובן השוחט הנ"ז אחד באחד יגשו והיה צועק ואינו נענה ואדביני ביני רצה יחיד אחד מיחידי העיר ללכת לכפר אחד רחוק מהעיר מאד ולהתעסק שם כמה חדשים ולקח עמו את ראובן השוחט הנ"ז ושחט לו עופות ובהמות לרוב מאד כי לא ידע בפיסולו לגמרי כיון שלא הכריזו עליו בבכ"נ וב"מ שראובן הנ"ז נפסל לגמרי אפי' לשחוט ליחיד אחד וחשב שהעבירוהו מלהיות שו"ב בציבור ולא ליחיד גם בחזרתם היחיד הנ"ז וראובן הנ"ז שחט עוד ראובן הנ"ז גדי אחד ליחיד אחר והכשירו וכשומעם הב"ד ורת"ח הנ"ז הטריפו הגדי הנ"ז באכילה לגמרי כידוע וכראות ראובן שכן עשו לו אז נתברר לו שפסלוהו לגמרי מלשחוט ולבדוק לא לציבור ולא ליחיד לעולם ועד אזי הרבה ריעים ללכת אצל הקונסול שלו יר"ה לחלות פני ח' באשי הנז' לחוס ולרחם עליו לבקש לו תקנה לחזור לאומנותו להביא טרף לביתו כי איש עני הוא נודד ללחם ממש והקונסול שלו יר"ה ריחם עליו ושלח שלוחיו לח' באשי הנ"ז לחלות פניו ולא קבל הח"ב הנ' להחזירו אפי' שיהיה משרת ממש לשאר השו"ב כלל וכדי שלא יתכעס עמו הקונסול שלו הנ"ז ויהיה מוקפד עמו הלך הרב הנ"ז עצמו אצל הקונסול של ראובן השוחט הנ"ז והתנצל ממנו באמור אליו שדבר זה שנפסל ראובן הנ"ז לא יצא ממנו כלל כי אם הוא מהב"ד הקבוע בעיר שהם חכמים הרוחניים דוקא והם דנוהו לראובן ופסלוהו רק הוא מוכרח לעשות ככל אשר יורו הדיינים הרוחניים ולזה חתם עמהם גם הוא וגזר על ראובן והעבירו א"כ מה בידו לעשות והוציא לו מחיקו המעב"ד של פיסול ראובן הנז' החתומים בה הב"ד ושאר הת"ח הנ"ז ג"כ והראה אותו להקונסול הנ"ז יר"ה ומסרו בידו והראה לו חתימות הב"ד ואמר לו שאלו הם הרוחניים שדנו אותו לפוסלו ולא הוא והניח אצל הקונסול הנז' יר"ה המעב"ד הנז"ל והקונסול הנ"ז יר"ה חשב בדעתו שאפשר שכן הוא האמת ונתרצה ונתפיס עמו וכה אמר שהוא יראה עסק זה עם הרוחניים ויראה מה לעשות עמהם והרב הנ"ז חזר לביתו ותכף שלח הקונסול הנז' אחר הב"ד הקבוע הרוחניים שיבואו אצלו וביום המחרת הלכו אצלו עם כמה יחידים ה"י ושאל מהם להגיד לו האמת והצדק על נפשם ועל יהדותם ועל אמונתם וישרנותם אם עפ"י דין תורתנו ה"ק יש איזה תקנה להתיר ולהכשיר לראובן הנ"ז לחזור לאומנותו כדי להתפרנס הוא וביתו ממלאכתו והגיד להם ג"כ את כל אשר דיבר עמו ח' באשי נר"ו שהוא אינו דן לשום אדם כלל רק מקיים גזירת הדיינים הרוחניים בכל אשר ידונו בין איש לרעהו אשע"כ מבקש מהם שיגידו לו אם יש לראובן הנ"ז איזה תקנה כנ"ז והשביעם בתורתנו הק' שיגידו לו האמת וכשמוע הב"ד הנ"ז את דבריו הנ"ז נשאו ונתנו בינם לבין עצמם בדין ראובן הנ"ז בתורה שבע"ף שלדעתם כפי מה שהם זוכרים מסברות הפוס' ז"ל שאם ירצה ראובן לעשות התשובה דפז"ב יהיה לו תקנה כפי הדין לחזור להיות כשר שו"ב לרבים כבראשונה ואמרו כן להקונסול הנ"ז יר"ה אז חילה פניהם והפציר בהם הקונסול יר"ה הוא והיחידים מבני עמנו יצ"ו שנמצאו ובאו עם הב"ד אצל הקונסול יר"ה שיתנו להם בכת"י ובחת"י הפסק דין שלהם הנ"ז ולרוב ההפצר בהם מהקונסול והיחידים הנ"ז כתבו וסתמו מעב"ד ומסרו בידו וזה נוסח המעב"ד הב' הנ"ז