פני יצחק חלק ב קלח

הכנ"הג וביד אהרן ועד אחרן בתשו' גדול דורנו ראש"ל הרב הגדול מהרד"ח ז"ל בנדיב לב ח"ב א"הע סי' ז' ובשמן המשחה סי' ס"ח דע"ח ע"ב ובפרט בתשו' הגאון המפורסם ראש"ל מופת דורנו הרב הגדול כמהרר"א אשכנזי הי"ו הבאה בס' ישמ"ל א"הע סי' י"ב יעש"ב נפלאות מתורתו ברוך שחלק מחכמתו אשר לא הניח פינה וזוית ולא היתה קרי"ה אשר שגבה ממנו בפרט זה ג"כ וסו"ד זה הלכה העלה דמידי ס' לא נפקא כמ"ש הפוס' ז"ל וגם אם נאמר דבתוך כדי דיבור לנתינתו בידה אמר לה הרי את וכו' ותכ"ד בד"ד אף שלא הבינו כן הפוס' ז"ל כמהרימ"ט ודעימיה ז"ל מ"מ מידי ספק אחד לא יצאנו יעש"ב ובכן לפי"ז בנ"ד נמי כפי"ד עדות העד הא' בתחי"ד הנז"ל באנו לבית הס' ע"פי מ"ח הפוס' ז"ל הנז"ל ולפחות מידי ספיקא חדא לא נפקא וכמו שלמדנו מתורתם של ראשו' ואח' ז"ל ומתורת הגאון ראש"ל אברהם בראש נר"ו וכנז"ל ועם דבנ"ד עסקינן כדשדיך כבר מ"מ גם בדשדיך איכא כמה וכמה פוס' ז"ל דס"ל דלא מיהניא שתיקותא דלבתר מתן מעות אפי' בדכבר שדיך וכמ"שיר המעיין בס' ש"ץ הפוס' ז"ל הנז"ל וביותר מהמה ואכתי מידי ס' לא נפקא וכנז"ל. אמנם כ"ז דוקא כפי עדות העד הא' בתחי' דבריו: ברם אחר ששאלו אותו בד"הץ מקבלי עדותו הנז' אחר שהעיד עדותו כנז"ל שהם הפסיקוהו ושאלוהו אימתי אמר לה אלו הדברים והיתה תשובתו להם שקודם הנתינה לגמרי אמר לה הרי את וכו' והמעות תפוסים בידו וכשגמר דבריו כולם שכן מורה אומרו בלשון ואח"ך אזי נתנם לה וזהו הפך ממש ממה שהעיד בראשונה וצריך לנו לדעת הי מנייהו עיקר אם דבריו הראשו' שהעיד קודם ששאלוהו הב"ד היו או דבריו האחרונים שבאו אחר שאלת הב"ד הנז' הם עיקר ואם נאמר שדבריו האחרונים הם סותרים למה שהעיד בתחי"ד בודאי הגמור שדבריו הא' הם העיקר כיון שדבריו האח' הה באו אחר כדי דיבור מעדותו הא' שהרי כדי דיבור אינו אלא ג' תיבות שהם שלום עליך רבי ומורי ויותר מזה הוי ודאי אחר כ"ד כידוע בפוס' ז"ל ובשאלת הב"ד הי"ו להעד הנ"ל שכן אמ"ל וז"ל אימתי אמר לה אלו הדברים עכ"ל הגם דנימא דלא אמרו לו יותר מזה עכ"ז הו"ל ה' תיבות עם שהסברא והשכל גוזר ומחייב לומר שדיברו עמי יותר מזה וביארו לו שיחותם בשאלתם זאת דאימתי וכו' דר"ל אימתי אמ"ל אלו הדברים שהם הרי את וכו' אם הוא קודם שנתן לה המעות או אח"ך והא ודאי שכן פירשו לו דבריהם כדי שיבין היטב שאלתם כיון דהעד הזה הוא ע"ה ריק ופוחז וכולי האי ואולי שיבין שאלתם ופשוט דהו"ל תשובתו להם לאחר כ"ד הרבה מאד בלתי ס' כלל וקרינן ביה כיון שהגיד וכו' בהנחה סוברת הנז"ל שדבריו האח' הם המה סותרים ממש לאשר העיד בתחי' וכל שה עד סותר את עדותו לאחר כ"ד תו לא מהימן ולא מצי לחזור בו ולסתור עדותו ודבריו הראשונים הם העיקר וכמו שמבואר בכל הפוס' ז"ל ומרן ז"ל בש בש"הט ח"מ סי' כ"ט ובסמ"ע ובכנ"הג שם יע"ש בהגב"י אות ס"ג יע"ש: והחכם עיניו יחזו להגאון ראש"ל הרב מהרד"ח ז"ל בנדיב לב ח"ב א"הע סי' ז' שנשאל בנ"ד כזאת ממש שהעד הב' דבנדונו בתחי"ד העיד שנתן לה ואמר לה הרי את וכו' ושוב שינה את לשונו ואמר שבתוך משיכת השור"א אמר לה הרי את וכו' וע"ז השיב הרב ז"ל בד"ה אתאן לעדות העדים וכו' שכ' וז"ל אף אם נתפוס דבריו האח' ול"א כיון שהגיד וכו' מאי ד לא משמע כן מד' מרן ז"ל וכו' מ"מ וכו' עכ"ל יע"ש ושם בתר הכי בדכ"ז ע"ג הוא היה מונה הכחשות העדים שבנ"ד ובאות ה' מנה הכחשה זאת עצמה שביניהם וכתב שם דמתו"ד השאלה י"ל דהוי תכ"ד דמהני בעדים לד' קצת פוס' עיין וכו' עכ"ל והנה מה שדן הרב ז"ל מתו"ד השאלה דחזרת העד היתה בתכ"ד ודאי דה"ט משום דאל"כ היו ב"ד מקבלי עדותו מבארים דהיתה חזרתו אחר כ"ד ולא הי"ל לסתום ולומר דשוב שינה א"ל וכו' גם מאומרם לשון זה דשוב וכו' כן מורה להדיא דהוא עצמו תכ"ד האחרון שלו תכף ומיד שינה את לשונו בלתי שאלת הב"ד אליו שלא שאלוהו ולא הפסיקוהו כלל ובתר הכי במקום ששאלוהו אם ראה אותה וכו' ביארו שיחתם וכתבו בפי' שחקרו את פיו וכו' ככתוב בקב"ע הבאה בשאלתו שם א"כ מוכח להדיא מד"ק דאם היה האופן בנ"ד שהפסיקו ב"ד את העד הזה ושאלוהו גם בתחי' וכנ"ל ודאי דהיה הרב ז"ל גוזר דהוי לאחר כ"ד ולא הוה מהניא חזרתו כלל: וראיתי להמחב"ר ישמח לב בא"הע סי' י"ד שנשאל גם הוא על אותו נדון שנשאל הגאון הנז' ז"ל גופיה ובדל"ה ע"ד אמר ע"ז ותפס עיקר מה שהעיד העד הב' הנז' בתחי"ד ומה שאח"כ שינה לשונו אין חזרתו כלום דאחר שהגיד קי"ל אינו ח"ומ וכו' וא"כ אין לנו אלא מ"ש בא' שאחר הנתינה אמר לה ובאנו למ"ח הפוס' וכו' עכ"ל יע"ש ושם בסי' ט"ו אייתי בידיה תשו' הגאון ראש"ל הנז' ז"ל ובדל"ח ע"א הביא הרב ז"ל מ"ש בזה וחלק עליו המ"ח הנז' בכח גדול ודיבר איתו קשות דברים קשים כגידים ובמושב לצים ל"ו ישב עמ"ש הרב ז"ל כי מתו"ד השאלה וכו' ואסיק דלא כוותיה יעש"ב והרואה יראה דלא צדק המחבר הנז' בכל דבריו גם בפרט זה והדין דין אמת כמ"ש הגאון הנז' ז"ל ומי כמוהו מורה סבא דמשפטים אשר קוטנו עבה ממתננו ומי ישום פה לדבר קשות כנגדו ח"ו וההי"ב ויפה דן יפה הורה הגאון ז"ל הנז' שכן יש לנו לדון כן באמ"וץ מתו"ד השאלה בלתי ס' כלל וכמש"ל וכל דחיות המחבר הנז' בזה ג"כ הכל הבל ורעות רוח ואת כולם ישא רוח כמ"שיר המעין וישפוט בצדק וא"צ להאריך בזה שהדברים פשוטים מאד מצד עצמם: ואולם בכה"ג דנ"ד הדבר ברור דהוי לאחר כ"ד ולא מהניא חזרתו כלל ודבריו הראשונים דוקא הם העיקר ולא מיבעיא לדעת המחבר ישמ"ל הנז' דנדון דידן אתי במכ"ש מנדונו דודאי דן ידין גם בנ"ד דהוא לאחר כ"ד אלא אף לדעת עליון הגאון הרב נד"ל ז"ל הנז' גם מני"ר ז"ל אזיל ומודה וישפוט בצדק בנדוננו דהוי אחר כ"ד ולא מהני דכיון שהגיד וכו' והדברים ברורים: אמנם כל זה הוא ע"פי ההנחה סוב"ר שכתבנות