פני יצחק חלק ב קלז

בד' בשבת ואפי' שלא אמר בריא לי שלא היה ביום ב' חשיב שפיר הכחשה דהו"ל כאלו אמר בריא לי וכהסכמת הפוס' ז"ל וא"כ אין לך הכחשה גדולה מזאת באחת מהחקי' ששנו חכמים בל' המשנה בפ' היו בודקים כידוע והדבר פשוט מאד וא"צ לאומרו דליכא למימר הכא דטעו עדים הללו בעיבורא דירחא מאחר שלא נחלקו עדים הללו על איזה יום בחדש כדי לומר כן ותו דאפי' דהיתה הכחשתם על איזה יום בחדש ג"כ אין לומר כן בנ"ד כיון דהעד הב' העיד דהיו הקי' בכ"ה בחדש א"כ תו לא מצ"ל דטעו בעיבורא דירחא כידוע במתנ"י התם ובפוס' ז"ל וז"פ מאד כ"ש השתא הכא בנ"ד דעיקר מחלוקתם על איזה יום בשבת היו הקי' ודאי דהו"ל מכחישים זא"ז בחקי' וכמדובר ומאחר שכן הגם דנימא דעדות גיטין וקי' דמי טפי לד"מ ולא בעי' בהו ד"וח כלל כדס"ל הכי לרובא דרבוותא ז"ל מ"מ הרי קי"ל אפי' בד"מ גופייהו אם נחקרו העדים והכחישו זא"ז בחקי' עדותם בטילה וכמ"ש מרן ז"ל בש"ע ח"מ סי' ל' יע"ש וא"כ כ"ש וק"ו בעידי קי' דאיכא כמה פוס' ז"ל דמצרכי בהו ד"וח אפי' שאינו דין מרומה וכנ"ל וכבר כתבתי בעניותי לעיל ובס"הק פני יצחק סיו"ד דס"ב ע"ג דאפי' לסברת י"א והרמב"ן ז"ל דפליגי וס"ל דאם הכחישו זא"ז בחקירות עדותם קיימת הני מילי דוקא בד"מ אבל בעדות קי' אזלי ומודו דעדותם בטילה כמ"ש גדולי הפוס' ז"ל הרב"א ומהר"שדם וזולתם מלבד מ"ש עוד גדולי הפוס' ז"ל הנ"ל דסברת הרמב"ן וי"א יחידאה היא ולית דחש להו יע"ש והכי חזינא לכמה וכמה מן הפוס' ז"ל דבטולי בטלינה לסהדותא דסהדי דנ"ד מט' הכחשה כמ"שיר המעיין בתשו' הריב"ל ומהרשד"ם ולמרן ז"ל בכמה מתשו' וזולתם קמאי ובתראי ז"ל רבו מלמנות ועצמו מספר וכמ"שיר הרואה. והגם דאשכחן בנדונות גדולי הפוס' ז"ל הכחשת העדים דנ"ד שז"א בב' בשבת וע"ז כתבו גדולי הפוס' ז"ל דהו"ל הכחשה גמורה בחקי' ובטלה עדותם כיעו"ש לא תידוק מנייהו דדוקא בהכחשה כזאת הוא דבטלה עדותם אבל בכה"ג דנ"ד עדותם קיימת דאין שום טעם וסברא לדון כן בדעתם ז"ל אלא דמעשה שהיה כן היה בנ"ד וה"ה והוא הטעם דגם בכה"ג דנ"ד שז"א בב' בשבת וז"א בג' או בד' דהו"ל מכחישים זא"ז בחקי' ובטלה עדותם לגמרי בלתי ס' כלל כ"ש בהצטרף לזה הספק העצום הראשון הנז"ל והספיקי וריעותי שיתבארו לפנינו בס"ד דודאי יש להקל ולבטל עדותם לגמרי וכנז"ל והדברים ברורים: תו חזינא הכחשה אחרת בין הני תרי סהדי דבנ"ד וגם היא באחת מהחקי' והיא זאת דהעד הא' ההוא אמר שבשעה שביעית נכנס לגינה לקחת אש ושוב ישב עמהם שיעור ב' שעות ואח"כ נעשו הקי' לפניו ולפני חבירו העד הב' א"כ לפי דבריו היו הקי' בשעה ט' מן היום וזה ברור ומבואר היטב בדברי העד הא' ואלו העד הב' העיד בפי' שבשעה ששית לשביעית בא אצלם העד הא' ובה שעתא נעשו הקי' לפניהם דהיינו בין שעה ששית לשביעית א"כ אין לך הכחשה גדולה מזאת בא' מז' חקי' דהיינו באיזה שעה ששנינו במתני' בפ' היו בודקים אחד אומר בג' שעות וא' אומר בחמש עדותם בטילה והכי הלכתא כת"ק דר"י דהוא ר"מ דסתם לן כוותיה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה"ע יע"ש ולכ"ע אין אדם טועה כי אם ב' שעות חסר משהו דוקא והכא בנ"ד איכא שתי שעות ומשהו כמו שידקדק המעיין היטב בדברי שני העדים הללו וכ"ש לדעת מה"רי בי רב ומהרלנ"ה והמבי"ט ז"ל דס"ל דאין אדם טועה כי אם שעה אחת דוקא יע"ש והבי"ד הבנ"הג בח"מ סי' ל' הג"הטו אות מ"ב יע"ש ובש"פ ז"ל הלא בס' ילא ע"ט האסף פה ואכמ"ל: עוד יש הכחשה אחרת בין העדים הללו דנ"ד והיא זאת דהעד הא' ההוא אמר בסוף דבריו דהוא וחבירו מאיר נתייחדו לעדות זאת ומדבריו אלו מוכח בבירור דר"ל דהם לבדם דו הוזמנו ונתייחדו לעדות זאת ואין עוד זולתם כצל. ואלו העד הב' העיד בפי' שהמקדש הנז' קודם הקי' קרא בשם שניהם ועוד קרא בשם איש אחר זולתם ששמו נסים הררי וכה אמר להם תראו אתה פ' ואתה פ' מה בידי וכו' ואמרו לו בידך מטבע כ"וב כנז' בקב"ע הבאה בשאלתנו והנה מדבריו אלו שקרא לשלשתם יחד מוכח להדיא שכוונתו לו' שיהיו שלשתם מוזמנים ומיוחדים לעדות זאת דאל"כ למה קרא בשם שלשתם יחד אם לא כיון להזמינם ולייחדם לכולם יחד להיות עדים עליו וכן הוא ג"כ כוונת העד הב' שהעיד כזאת והו"ל כאו' בפני ובפני חבירי פ' קדיש פ' לפ' וכו' שחשש בזה הת"הד ז"ל והבי"ד מרן ז"ל בב"י א"הע סי' מ"ב וכבר האריכו בזה הפוס' ז"ל ועד אחרן הרב ויקרא אברהם בא"הע סי' ו' והרב הקדוש מה"ד מהרח"פ ז"ל בס' חיים ושלום סי' כ"ב יעש"ב ואכמ"ל בזה וא"כ הו"ל ב' עדים הללו מכחישים זא"ז גם בזה גם העד הא' העיד שהראה לו המק' המטבעות שבידו ולא העיד שהראה אותם ג"כ לחבירו העד הב' וגם לא העיד שקרא בשם שום אחד מהם כלל וג"ז הו"ל הכחשה קצת בגוף מעשה הקי' מי היו עדים בדבר הקי' והגם דנימא דלא הויא הכחשה זאת רק בבדיקות דאיכא קמן סברת הרב מהרימ"ט ז"ל דס"ל דגם אם הוכחשו בבדיקות עדותם בטילה כמש"ל ורבים מהאח' הבאים אחריו ז"ל עשו סניף וספק קי' ע"פי סברתו וכמש"ל ודון מנייהו ואוקי באתרין וכמובן: עוד רואה אנכי הכחשה אחרת בין שני העדים הללו דבנ"ד בגוף נתינת הקי' עצמם דהעד הא' בתחי"ד כה אמר שבתחי' הראה לו את שני המטבעות ואח"ך נתנם להנערה ואמ"ל הרי את וכו' והנה מדבריו אלו מוכח להדיא שהנתינה היתה בתחי' ואח"כ אמר לה הרי את וכו' שכן הבינו כל הפוס' ז"ל שהועד בנדונות דידהו כזאת והמה בחכמתם שפטו בצדק דהאמירה היתה לאחר מתן מעות ובאנו למ"ח הראשונים בההיא דקדיש בציפתא דאסא בקי' די"ב שנחלקו בה הראשו' ז"ל אי מהניא שתיקותא דלאחר מ"מ או לא ועיין למרן ז"ל בתשו' א"הע מדיני קי' סי' ד' והרב לח"ר סי' כ"ג ולמהריב"ל ח"ב סי' ז' ולמהרשד"ם א"הע סי' ג"ל ובשאר תשובות ובכמה מתשובות גדולי הפוסקים ז"ל אשר נקבצו באו באסיפת זקנים