פני יצחק חלק ב קלא

והא לך ראיה ג"כ דהיכא דאיכא לפלוגי בין הוויה ליציאה מפני איזה סברא מחלקינן מסוגייא דקדושין דמ"ג ור"י אמר מחלוקת לגירושין אבל לקדושין דברי הכל אביה ולא היא אתמר אר"י בר חנינא מאי טעמיה דר"י קדושין דמדעתה אביה ולא היא גירושין דבע"כ בין היא בין אביה. ה"א לא על לבי מדרשא וכו' ואמר חברותה כלא כר"י וצווח ריש לקיש ככרוכיא ויצאה והיתה וליכא דאשגח ביה ופירש"י ז"ל ויצאה והיתה כך היה צועק הא כתיב ויצאה והיתה הוויה כיציאה מה גירושין בין היא בין אביה אף קדושין בין היא בין אביה עכ"ל וכתבו התוס' ז"ל בד"ה צווח ר"ל ויצאה והיתה אע"ג דאפי' ר"ל לא מקיש הוויה ליציאה שהרי בקטנה היא מתגרשת אף ע"י עצמה לרבנן וכו' ואינה מתקדשת ע"י עצמה וכו' עכ"ל: הא קמן דהיכא דאיכא לפלוגי בין הוויה ליציאה מפלגינן ואפי' לר"ל: עוד יש להביא ראיה עצמית הפך ממ"ש הרב כר"ש ז"ל דגם בקדושין יש לחוש דאולי הבעלים מקפידים על כך ממ"ש רמ"א ז"ל בא"הע סי' כ"ח סי"ט שאל כלי מאשה שיש לה בעל וקדש בו חוששין לקדושין אע"פי וכו' עכ"ל וכתב הרב חלקת מחוקק ז"ל ס"קט ל"ה וז"ל שאל כלי מאשה שיש לה בעל כלומר אע"פי שהודיעה שרוצה לקדש בו אשה מ"מ לא הוי רק ספק ק' וכו' ועכשיו נוהגים להקל קצת בזה כשאין להחתן טבעת שואלים מאשה אחרת העומדים שם בשעת החופה אף בלא רשות בעלה משום דמסתמא אין הבעל מקפיד ליתן מתנה ע"מ להחזיר עכ"ל: הנה מבואר יוצא דבקדושין אין הבעלים מקפידים וכו'. והגם שכתב הרב ב"ש ז"ל שם ס"קט נו"ן וז"ל וח"מ כתב דבז"הז מקילין בזה ושואלים מאשה טבעת בלתי רשות בעלה ואיני יודע למה מקילין. ואין לומר משום דניחא ליה לאיניש דלעביד מצוה בממוניה זה אינו די"ל בכה"ג לא ניחא ליה כמ"ש בפרק אלו מציאות היכא דאיתא שום הפסד ממון כגון למוד וכו' עכ"ל אין מזה ראיה לסתור דזיל בתר טעמא משום פסידא דאמרינן לא ניחא ליה וכו' אבל בנדו"ד שהוא מקדש בטבעתו ואם יתן הטבעת על הבת"י השאולים אין מזה שום פסידא לבעל הבת"י דודאי הגמור שגם הרב ב"ש ז"ל יודה דניחא ליה וכו'. ובפרט להרב מגן אברהם ז"ל בא"ח סי"ד ס"ד שכתב וז"ל ואע"ג דבסי' תל"ז ס"ג אמרינן דניחא ליה לאיניש דלעביד מצוה בממוניה אפי' חסרון כיס שאני התם דדבר מועט הוא וכו' עכ"ל. הדבר מפו' יוצא דבדבר מועט אמרינן דניחא ליה ואפי' אם מקדש בדבר שיש בו פסידא בדבר מועט אמרינן דניחא ליה. כ"ש וק"ו הכא בנדו"ד שאינו מקדש בבת"י עצמם כ"א מקדש בטבעתו ונותן אותה ע"ג הבתי ידים השאולים דליכא חסרון כיס ואפי' מועט וגם אינו מקדש בהם בודאי הגמור אמרינן דניחא ליה וכו': מעתה לא צריך לדחויי דברי הרב כר"ש ז"ל כמ"ש הרב הפוסק נר"ו שכתב וז"ל תמה אני טובא על הרב כר"ש ז"ל דנראה ברור דח"ו אשתמיט מניה דמר ש"ס ירושלמי ערוך בידינו בקדושין ר"פ האומר דע"כ לא מקשינן הוויה ליציאה אלא בקדושי שטר דוקא אבל לא בקדושי כסף ע"כ ד"ק. דלפי דעתי המעט הוא דדחיה הזאת איכא למשדי בה נרגא דהרי תלמודא דידן הפך הירושלמי ממאי דתנן בגיטין דע"ח ע"א היתה עומדת בר"ה וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת וכן לעניין קדושין ובגמרא וכן לעניין קידושין אר"א אר"י לגיטין אמרו ולא לדבר אחר. איתיביה ר"א לר"א וכן לעניין קדושין שאני התם דכתיב ויצאה והיתה ופירש"י ז"ל ולא לדבר אחר כגון אם זרק לו חוב קרוב לו ואבד הגט הוא דבעל כרחה קנויה לה הלכך לאלתר הוי גיטא אבל בעלמא לא ע"כ: הרי מבואר להדייא דאם לא ההקש של ויצאה והיתה היינו אומרים אם זרק לה הקי' קרוב לה ואבד לא הוו קדושין כמו החוב הגם כי נוכל לפרש דמ"ש וכן לענין קדושי שטר דאתקיש ליציאה. ה"א דהרי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' אישות הכ"א כתב וז"ל המקדש את האשה בכסף או בשטר אינו צריך שיתן הקדושין לתוך ידה אלא כיון שרצת לקבל הקידושין וכו' היו עומדים בר"ה או ברשות שאינה של שניהם וכו' עכ"ל וכתב ה"ה היו עומדים בר"ה ע"ס הפרק מבואר בהזורק בהקש הקדושין לגירושין עכ"ל וכן פסק מרן ז"ל בש"הט א"הע סי' למ"ד המקדש את האשה בכסף או בשטר א"צ שיתן הקדושין לתוך ידה אלא וכו' ע"כ. והגם דהטור ז"ל לא הזכיר בפי' קדושי כסף מ"מ הדבר מוכח מצד עצמו דאי לא"ה היל"ל דדוקא בקדושי שטר לא כן בקדושי כסף. גם מרן הב"י ז"ל הו"ל לכתוב שהטור חולק וס"ל דדוקא קדושי שטר אבל לא קידושי כסף ומדלא אמר הכי ש"מ הוא דבר פשוט אצלו דגם הטור הכי ס"ל דשטר וכסף הם דין אחד וקצר במובן: עוד הדבר מוכח דתלמודא דידן הוא פליג על הירושלמי מההיא סוגייא דקדושין דמ"ג הנז"ל דאמר ר"י קידושין דמדעתה אביה ולא היא גירושין דבע"כ בין היא בין אביה. ופסק הרי"פ ז"ל והרמב"ם ז"ל פ"ג מה' אישות והטור והש"ע א"הע סי' ל"ז כר"י: והנה אם איתא דבמקום דאיכא לחלק בין הקי' לגירושין מחלקינן דוקא בקדושי כסף אבל לא בקדושי שטר וכמ"ש הירושלמי. א"כ לפי"ז מ"ש ר"י אבל בקדושין דברי הכל אביה ולא היא משום דמדעתה ולא אקשינן הוויה ליציאה הוא דוקא בקי' כסף אבל בקדושי שטר מקשינן א"כ איך הטור והש"ע ז"ל שם פסקו כר"י ופירשו ז"ל בין בקדושי כסף בין בקדושי שטר. וגם הרמב"ם ז"ל שם בתחילת הפרק פירש כל דיני הקדושין בכסף בשטר בביאה ואח"כ הביא דין הנערה דמשמע דאין חלוק בנערה בין קדושי כסף לקדושי שטר: והן עוד יש לאל להביא כי תלמוד דידן חולק על הירושלמי וס"ל דכל ההויות הם דין אחד ולא נחלק ביניהם ממאי דאמרינן בכתובות דמ"ו ע"ב שטר וביאה מנלן אמ"ק והיתה לאיש אחר אתקוש הווייות אהדדי ע"כ ופירש"י ז"ל אתקוש הווייות אהדדי מה כסף ברשות אביה אף קדושי שטר וביאה ברשות אביה. הנה זה