פני יצחק חלק ב קלב

מבואר יוצא דכל ההווייות הם דין אחד: ומה שקשה על זה דמהכא משמע דאתקוש ההוייות אהדדי והא אמרינן בקדושין ד"ט ע"א בעי ר"ל שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה מהו הווייות ליציאה מקשינן מה יציאה בעינן לשמה אף הויה בעינן לשמה או דילמא ההוייות להדדי מקשינן מה הוויה דכסף לא בעינן לשמה אף הוויה דשטר לא בעינן לשמה. בתר דבעיה הדר פשטה הוויה ליציאה דאמ"ק ויצאה והיתה א"כ שמע מינא דלא מקשינן הווייות אהדדי: הנה הר"ן ז"ל בריש קדושין שציין עליו הרב הפוסק נר"ו כתב וז"ל שאפשר לדחות ראיה זה ולומר דאפי' מקשינן הוויה דכסף ליציאה אינו בדין שיהיה הדינר טבוע לשמה שהרי אינה מתקדשת מפני טיבועו אלא מפני שיוויו עכ"ל אף אנן נמי נימא דאפי' דאתקשו הויות אהדדי אינו בדין שיהיה הכסף טבוע לשמה וכסף שאני בדבר הזה שהרי היא מתקדשת מפני שיוויו: וראה זה חמותי ראיתי להרב פתחי תשובה הנד"מ על ש"ע א"הע סי' ז"ך שהבי"ד הרב הפוסק נר"ו מסקט"א והנה בסק"ג נגה לן בתשובת ח"ס סי' פ"ב שמצדד בנדו"ד לבטל הקי' מטעם שכבר היה הטבעת בידה וכו'. וז"ל הרב ח"ס ז"ל בתשו' הנז' וראיתי בב"ש רס"י למ"ד ומשנה למלך פ"ג דאישות סוף ה"א מייתי דהש"ך ורשד"ם מסופקים בזה וספרן של צדיקם אלו אינם תחת ידי כעת וספק דהני גברי רבוותא לא גריסנא ואנא מתניתא ידענא מהרי"ל בתשו' סי' ע"ח באשה שחטפה מעות מאיש ואמ"ל התקדשי לי בה הוה פשוט בעיניו דאינה מקו' משום דהו"ל טלי קדושיך מע"ג קרקע וכתב דמקרא ומסברא ומגמרא דאינה מקו' וכו' וממילא לא שבקינן פשיטות מהרי"ל ז"ל מפני ספיקא דגאונים אחרונים אלו שלא ראו דברי מהרי"ל ואלו ראוהו הדרי בהו וכו' וא"כ דבגט ובשחרור פסול טלי אי ס"ד בקדושין כשר הו"ל למחשביה בדרכים דשוו גיטי נשים לשחרורי עבדים כיון דליתא בקדושין ע"י גיטין ד"י ע"א. אלא ע"כ גם בקדושי שטר עכ"פ פסול טלי מע"ג קרקע וכיון דפסול בשטר ממילא פסול נמי בכסף דאתקוש הווייות להדדי כמבואר בפשיטות בכתובות דע"ד ע"א זה נ"ל כוונת מהרי"ל הנ"ל וכו' יע"ש שהביא ג"כ דברי הר"ן הנ"ל: והנה מ"ש הרב כמבואר בפשיטות בכתובות הוא דגרסינן התם מכדי כל תנאה מהיכן גמרינן ליה מתנאי בני גוב"ר תנאה דאפשר לקיימו ע"י שליח כי התם הוי תנאה תנאה דלא אפשר ליה לקיימו ע"י שליח כי התם לא הוי תנאה והא ביאה דלא אפשר לקיימה ע"י שליח כי התם והא הוי תנאה שאני התם משום דאתקוש הווייות להדדי ופירש"י ז"ל והא ביאה הבועל לשם קדושין. והא הוי תנאה כדאמרן לעיל הריני בועליך ע"מ וכו'. דאתקוש הווייות והיתה לאיש אחר כל הווייות קדושין במשמע כסף ושטר וביאה כי היכי דמהני תנאה בקידושי כסף ושטר דאפשר לקיימם ע"י שליח מהני נמי בביאה עכ"ל: הא לך ראיה ברורה מהסוגייא הנז' כי התלמוד דידן חולק על הירושלמי וס"ל דאין חילוק בין הויה להויה דהנה בביאה אי אפשר לקיימה ע"י שליח ומדינא דלא מהני בה תנאה אפי"ה משום הקש הווייות להדדי מהני בה תנאה : הכלל העולה בהא סליקנא בהא נחיתנא להלכה ולמעשה כמ"ש הרב המו"ץ נר"ו רב יצחק גאון דגם לכתחילה אין צריך להסיר הבת"י בעת הקדושין וכאמור: ואי ניחוש משום פסק הרב כרם שלמה ז"ל כבר דחה הרב הפוסק נר"ו מדלא אשטמיט שום פוסק מקמאי ומבתראי להודיענו דין זה באיסור ערוה החמורה דבעינן לכתחלה שלא יהיה שום דבר חוצץ: ואני מוסיף נופך משלי לדחות דברי הרב כר"ש ז"ל דאפי' מור"ם בעצמו דאיהו מארי דשמעתתא לא אמרה אלא בגירושין וכדכתיבנא לחלק דלא דמו אהדדי דאי לא"ה הו"ל לפרש גם בקדושין דהוי ערוה החמורה א"כ אין ספק דליכא למיחש להא דכרם שלמה ז"ל אפי' לחששא בעלמא דאם באנו לחוש לכל סברא שבעולם אין לדבר סוף והרוצא לחוש לעצמו יחוש לא להורות נתן וכל החושש אינו אלא מן המתמיהין לחוש לדבר שאין לו לא שורש ולא ענף: וכל קובל דנא אנא אמינא כיון דהבתי ידים בזמן הזה הם עדיי כלה אין לומר לה הורידי עדייך מעלייך אלא כלה תעדה כליה ובתי ידיה: הנראה לע"ד כתבתי וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות והיה את רצוני להשתעשע באור יקרות אמרות טהורות כסף צרוף במ"ש בדב"ק טוב פלפלא חריפתא הכא תדגימו נהוריתא ולשאוב מים עמוקים מלב איש על העדה דלביש מדה לתורה ולתעודה. ברם מה אעשה כי הזמן אלצני יען כי האלי"ת נעתר לארץ ויענה אותנו בגשמי רצון בו"ן וקשה עלי הדבר לשים לדרך פעמי ברפש וטיט ללכת לבית מדרשו של שם מו"ה הגדול מעז ומגדול כהנא רבא מר שמואל זצק"ל כי שם נמצאו כל ספרי דבי רב ראשונים ואחרונים לכן אמרתי אסתפק במועט הזה וימים ידברו ורב שנים יודיעו חכמה ועת וזמן לכל חפץ והי"ז שלום. בסדר ולכל בני ישראל היה אור במושבותם שנת התרמ"ה וערבה שנתו ותהי המשר"ה ע"ל שכמו לפ"ג. הכ"ד נא"ה דבק מאח זעירא דמן חברייא והוא הצעיר שלמה רחמים אבואלעפיא ס"ט הן כל יקר דאתה עיני כל מ"ש הרב דודי לי שלמה בחכמתו ישצ"ו מראש וע"ס בתשובתו הרמתה הנז' וכשאני לעצמי חפץ הייתי מאד להשתעשע בדב"ק ולהתעלס באהבים ואולם מה אעשה כי טירדות הציבור והיחיד לא יתנוני השב רוחי ולא ירפוני עד בלעי רוקי כידוע לכל יושבי