פני יצחק חלק ב קל

והן עוד נביא מסיפא דמתניתין הנז' התקדשי לי בדינר זה של כסף ונמצא זהב וכו' אסיק עלה בש"ס הכא במאי עסקינן כגון דאמרה היא לשלוחא צא וקבל קדושי מפ' שאמ"ל התקדשי לי בדינר של כסף והלך ונתן לו דינר של זהב מ"ס קפידא ומ"ס מראה מקום היא לו ומאי נמצא דקא צייר בכלייתא ע"ב והכא יד שליח כידה דמי ואפי"ה אמרינן אי נמצא שהוא של כסף הוייא מקודשת ואמאי הא הוייא חציצה שהדינר היה צרור בתוך הסמרטוט וכפירש"י ז"ל שם והוא חוצץ אלא ודאי דלא קפדינן אחציצה: וכי תימא דעדיין יד הדוחה נטויה דשאני בבלייתא דהיא מדיליה ואמדינן דעתיה דניחא ליה לקדשה ומבטל הסמרטוט משא"כ בבתי ידים דלאו דיליה נינהו ואין בידו לבטלם נימא דהוייא חציצה: וכפי"ז אזדא לה ראיית הרב הפוסק נר"ו שכתב וז"ל אלא דלכאורה היה נראה להביא ראיה דלא מהני הקידושין בבת"י ממאי דאמרינן בקדושין ד"ח ע"א אמ"ל התקדשי לי במנה זו ונמצא חסר דינר או דינר של נחשת אינה מקו' ופריך בש"ס האי דינר של נחשת היכי דמי אי דידעה ביה סברה וקבלה. ומשני לא צריכא דיהביה נהליה בלילייא א"ן דאשתכח ליה ביני זוזי. ופירש"י ז"ל דאשתכח ליה ביני זוזי ולא הכירה בו מתחילה שהיה מעורב ביניהם עכ"ל והשתא אי איתא דיכול לקדשה בבתי ידים שלה ולא חיישינן אחציצה א"כ אמאי לא משני נמי דיהבינהו נהלא בתוך הכיס כלם יחד וקבלתם מידו עם הכיס ושוב פתחה הכיס וראתה ביניהם דינר של נחשת. אלא ודאי מדלא משני הכי ומהדר לתרוצי באוקמתי אחריני ש"מ דבתוך הכיס ואמ"ל התקדשי לי במנה זו שבתוך הכיס לא מהני כיון דהכיס חוצץ בין ידו לידה. וממילא ש"מ דה"ה בבת"י דידה לא מהני כיון דחוצץ מידו לידה עכד"ק. וכפי האמור הא דלא תירץ בגמרא דנתן לה בכיס לעולם אימא לך דאפי' היה נותן לה בכיס לא הוי חציצה וכאמור. והא דלא תירץ בכיס דעדיפא מינא נקט דאפי' שהיו בידה ובלא ביטול משכחת לה דיהבא נהלה וכו': ואפי' לפי דברי הרב הפוסק נר"ו שרצה לחלק בין לכתחילה לדיעבד אמאי לא תירץ הגמרא דמיירי שקדשה בדיעבד דהוייא מקו' ולא חיישינן לחציצה. ומוכרח אתה לומר ה"ה דהוה מצי לתרץ הכי אלא דעדיפא מינא נקט דאפי' לכתחי': א"כ אף אנו נאמר כן דעדיפה מנא נקט וכאמור: גם הראיה שהביא מההיא דדי"ב מההוא גברא דקדיש בציפתיא דאתא דלא חיישינן לחציצה אחר המחי"ר מכבוד רבנותו. דאיכא לפרושי לה כמ"ש הר"ן ז"ל דקדשה בה ובמה שבתוכה אלא שהם חשבו שלא היה שם כ"א הציפתא לבד ואמ"ל והא לית בה שוה פרוטה ואמ"ל אנא נמי תקדש בד' זוזי דאית בה אמרי ולכך לציפתא ליכא למיחש שהוא לא נתכוון לקדשה בציפתא לבד וכו' עכ"ל. ומדברי הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' אישות הכ"ה נמי נראה שכוונתו לקדשה בציפתא ובמה שבתוכה שכתב וז"ל נתן לה אגודה של הדס וכיוצא בה ואמ"ל הרי את מקודשת לי בזו וקבלא אותו אמ"ל והא אין בה שו"פ ואמר תקדש בד' זוזי המו המוחבאים בתוך האגודה אם אמרה הן הר"ז מקו' ואם שתקה אינה מקו' במעות אלו שהשתיקה שלאחר מתן מעות אינה מועלת כלום ותהיה מקו' מספק מפני האגודה שמא שוה פרוטה במקום אחר עכ"ל. התם לדברי החולקים שהביאם ה"ה ז"ל שם ליכא לאוכחי מנייהו כלל דאיכא למימר התם דהדר מקדושי ציפתא וקדש בד' זוזי מ"מ ביטל האגודה דלא תהוי בה חציצה כי היכי דלהוו קידושין מעלייתא וכההיא דבלייתא: המורם מכל האמור לפו"ד דגמרא דליכא למיחש לשום חציצה אפי' לכתחילה וכ"ש בבתי ידיים שהם דבוקים בידה וכאמור ומדובר: פש גבן הא דהרב כרם שלמה ז"ל דכתב דיש להקפיד וכו' והוא ע"פי מ"ש רמ"א ז"ל בא"הע סי' קל"ט סי"ד אבל לכתחילה אין לגרש אפי' ליתן הגט תוך חצירה או לתוך ידה ממש עכ"ל. ולא סיים דברי רמ"א ז"ל שם שכתב ואפי' בדיעבד אין לגרש ולכן יש לטעות בדבריו במאי דכתב יש להקפיד דהיינו לכתחילה אבל בדיעבד אין לחוש: ואולם הרואה יראה בדברי מור"ם ז"ל שכתב ואפי' בדיעבד אין להתירה וכו' ער שיבא הגט לידה ממש ועלה קאמר הרב כר"ש ז"ל דמקשינן הוויה ליציאה משמע לכל מילי ואפי' בדיעבד וא"כ מלת יש להקפיד בדיוק נאמרה ואפי' אדיעבד ומה שקשה לן על הרב כר"ש ז"ל הנז' הוא זה שכתב אדברי רמ"א ז"ל והטעם משום דכתיב ונתן בידה עיין בלבוש עכ"ד. דלא נמצא בלבוש דבר זה אחר דמור"ם עצמו כתב שם וכל זה מדינא וכו' אבל לכתחילא וכו' ואפי' בדיעבד וכו' והלבוש כתב דטעמא דמלתא דחיישינן דלפעמים שהם שאולים דכמ"ש הרב כר"ש ז"ל איהו גופיה הטעם הזה משם רבינו יחיאל ז"ל ולאו מדרשא דונתן בידה נפקא כ"א חומרא דחיישינן כנז' ואדרבה כל בתר איפכא דונתן בידה מינה מרבינן בפרק הזורק דע"ז ע"א גנה חצירה קרפיפה וכו': גם מ"ש הרב כר"ש ז"ל וא"כ בקדושין נמי יש לומר דאתקש הוויה ליציאה לבבו לא כן יחשוב דשאני בגט איכא לן למיחש לטעם ר"י דאולי הבעלים מקפידים על כך לא כן בקדושין כל המשאיל בגדיו לאשה פנויה מסיק אדעתיה שתקבל בהם הקדושין וניחא ליה דלעביד מצוה כזו בממוניה והנה עינינו הרואות מעשים בכל יום ומאי דמקשינן הוויה ליציאה הוא בדבר דאתי מדרשא וכמו שמצינו בכמה דוכתי ועיין במרן ב"י א"ע סי' למ"ד שכתב וז"ל ומשמע דקדושין למתנה דמו וכו' וא"כ אפי' לחצירה שאינה משתמרת מקודשת ואפי' אינה עומדת בצדו וכו' עכ"ד משא"כ בגיטין כאשר יראה הרואה שם ולא אקשינן הוויה ליציאה משום דקדושין בדבר ההוא שוו למתנה משו"ה לא נקיש הוויה ליציאה. הכא נמי נדו"ד לא נקיש הוויה ליציאה דלחשש אולי הבעלים מקפידים בקדושין הקיש מכזיב דלא אתקשו אהדדי ובגט גופיה ר"י ז"ל אמרה אולי הבעלים מקפידים וכו'