פני יצחק חלק ב קכח

יהיה ב"פ דמיעוט רבים שנים ויאמר עוד פעם אחרת א"כ צריך שלשה פעמים לפחות ואיך קאמר שיאמר וישנה דוקא. ותו קל"ט עמ"ש התם בקדושין העבד עד שיאמר כשהוא עבד מאותה ששנינו בפרק השולח תניא האומר כל נכסי נתונים לפ"ופ עבדי אף עצמן לא קנו. מיתיבי הכותב כל נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררין זה א"ז אמר"א שאני התם דקרי להו עבדי וסבר דיכול לתת מתנה לעבדו אף בהיותו עבד. אמ"ל רפרם לרב אשי דילמא עבדי שהיה כבר מי לא תנן עד שיאמר כל נכסי נתונים לפלוני עבדי חוץ וכו' והא עבדי קרי ליה אלא עבדי שהיה כבר וכו' ע"כ: א"כ איפה מהיכן יליף בברייתא דקידושין דצריך שיאמר בהיותו עבד נימא העבד שהיה כבר וליכא למימר דמיתורא דעבד קדריש הכי שהרי במנחות ד"ט פליגי בקרא דוהרים הכהן מן המנחה את אזכרתה ומר אמר מן המנחה שהיתה כבר. הגם דהתם נמי תיבת המנחה יתירה דהוי סגי לומר ממנה ואפי"ה דריש המנחה שהיתה כבר. ומן התימה על דברי מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' קכ"ב דק"ל ממ"ש בפ' בני העיר ב"הכנ שחרב אין מספידין בו שנא' והשמותי את מקדשיכם אפי' כשהם שוממים בקדושתן הם עומדים ואמאי לא נימא מקדשיכם שהיה כבר וע"ש מה שתי': ובאמת ק"ט דאדק"ל מה"כנ לעבד תק"ך מעבד לעבד גופיה ויש לי אריכות בענין זה ואכמ"ל. ועיין בס' נשמת חיים בדרשותיו להספד ע"ש בזה ואכמ"ל ובמ"א הארכתי בעניותי בכלל זה : איך שיהיה נחזור לעניינינו לדאתן עלה דלמדנו מדברי הרב כר"ש ז"ל אשר הביא ד"ק הרב פתחי תשובה ז"ל דעכ"פ מדרבנן מיהא צריכה להסיר הבתי ידים מידה קודם הקדושין כפי"ז מצינן לחלק שפיר בין לכתחילה לדיעבד וכדאמרן: אכן אכתי לא ידענא טעמו ונימוקו דהרב כר"ש ז"ל לאצרוכי הסרת הבתי ידים מידה קודם הקדושין דלא ליהוי חציצה מהיכן יליף לה הרב ז"ל להאי דינא. וס' כרם שלמה הנז' אינו בנמצא אתי עמי לראות הדברים במקומן אולי הביא הוא ז"ל איזה ראיה לדבריו הללו מהש"ס או מהפוסקים ז"ל ואחר החיפוש היטב בבתי מדרשות של הזולת אינה ה' לידי ספר כר"ש הנז' וראיתי לו בש"ות שלו סי' פ"ו שכ"כ וז"ל שאלה אם מקדש אשה בטבעת ונותן על אצבעה היש לחוש שלא תהא חציצה בין הטבעת לאצבע או לא. תשובה נראה לי דיש להקפיד שלא תהא חציצה והוא ע"פי מ"ש רמ"א בא"הע סי' קל"ט סי"ד וז"ל אבל לכתחילה אין לגרש אפי' ליתן הגט לתוך חצירה או לתוך מלבושיה אלא לתוך ידה ממש עכ"ל. והטעם משום דכתיב ונתן בידה עיין בלבוש והמרדכי בפ' הזורק כתב נהגו העם שלא לגרש ע"י נתינת גט תוך ביתו או חצירה ואפי' בתוך קלתה או בתוך מלבושיה והטעם פי' ר"י לפי שפעמים מלבושיה שאולים ואולי הבעלים ים מקפידים על כך וא"כ לא הוי גיטא כיון דלאו להכי אשאילנהו לכך טוב לתת גט לידה ממש עכ"ל וא"כ בקדושין נמי יש לומר דאתקש הוויה ליציאה. וכן מצינו כמה דברים בפוסקים בנדון זה להקיש הוויה ליציאה. ובש"ע סי' כ"ו ס"א הנוהגים קדש בטבעת ויש להם טעם בתקוני הזוכים ועיין לבוש שם ומשמע שיורה על שם קדוש ובודאי נכון שלא יהיה חציצה וכן הוריתי הלכה למעשה בעיר ברין כאשר סדרתי קדושין בשנת תר"ג ל"ג לעומר והיתה הכלה מלובשת בתי ידים מסוגרים בתכשיט ובעת אשר הקריתי להחתן שיאמר הרי את מקודשת צויתי שתסיר הבתי ידים עכ"ל: הנה נתבאר לנו דברי הגאון הכר"ש ז"ל בשורשו ונודע לנו טעמו ונימוקו עמו משום דס"ל למר דילפינן הווייה ליציאה וגם זה אינו אלא לכתחילה דוקא דומיא דגט וכמבואר כ"ז בד"ק הנז' וכמו שיראה הרואה: ברם אנא דאמרי אחר המחי"ר הראויה את כבודו ואת גדלו דהגאון כרם שלמה ז"ל הנז' אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה דמלבד דכל כהאי גוונא דנ"ד אמרינן בפשיטות אי איתא להא מלתא דדינא דאיסור ערוה החמורה דבעינן לכתחילה דלא ליהוי דבר חוצץ מידו לידה לא הוה משתמיט שום פוסק מקמאי או מבתראי ז"ל דנימא הכי דהו"ל לאשמועינן האי דינא חידושא דדינא ומדלא אשתמיט חד מנייהו ז"ל דאשמועינן הכי ודאי דס"ל דליתא להאי דינא כלל ולא בעינן דלא ליהוי חציצת בת"י כלל ולא חישינן ביה אפי' לכתחלה וכדכתבו הכי בעלי הכללים ז"ל בכל כהאי גוונא דאמרינן הכי מדלא אשתמיט וכו' וראש המגידים בכלל זה מהריב"ל ז"ל בתשו' ואייתי סייעתא לדבריו מדברי הראשונים ז"ל כידוע שו"ר תשובת הרב הגדול מהר"ח מודעי נר"ו הב"ד בסוף ספר רוח חיים ח"ב להרב מהרח"פ ז"ל ושם ראיתי בדקס"ג ע"א וע"ב מ"ש בכלל זה ועפי' ד"ק יוצא לנו דבכל כה"ג דנ"ד לא אמרי' אי איתא להא וכו' דמקום הניחו לו יעש"ב: זאת ועוד אחרת תמה אני טובא על הגאון כר"ש ז"ל הנז' דנראה ברור דח"ו אשתמיט מיניה דמר ש"ס ירושלמי ערוך בידינו בקדושין ריש פ' האומר דע"כ לא מקשינן הווייה ליציאה אלא בקדושי שטר דווקא אבל לא בקדושי כסף יע"ש: והנה דחזינא להכי תנא המש"למ ז"ל בפ"ז דאישות היו"ד שכתב ע"ד הר"ן ז"ל בר"פ האומר שכתב בשם הירושלמי לחלק בין קדושי כסף לקדושי שטר דלא ראה לשום אחד מהמורים שחילקו חילוק זה בדוכתא דאמרינן היקשא דויצאה והיתה והניח הדבר בצריך אצלו תלמוד יע"ש. מ"מ אנן קא חזינן להר"ן ז"ל שם בר"פ האומר דק"י דהבי"ד הירושלמי הנז' בסתם בלתי חולק. י וכ"כ עוד הר"ן ז"ל גופיה בריש פ"ק דר"ן לעניין מחובר דע"כ לא מקשינן הוויה ליציאה אלא בקדושי שטר ע"ש וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשו' סי' אלף רכ"ו ובחידושיו לגיטין די"א ובחי' לקי' ד"ב יע"ש הביא ד"ק הרב שער המלך ז"ל בריש ה' גירושין ודס"ז ע"ד יע"ש. וכיון דהמקדש אשה בטבעת דומה ממש לקדושי כסף א"כ הרי בקדושי כסף לא מקשינן הווייה ליציאה כלל. רק בקדושי שטר דומיא דגט דוקא וכיון דהכי