פני יצחק חלק ב קכו

ולהכי לא משני לה הכי בש"ס : איברא דחזינן בש"ס דקדושין די"ב ע"ב סוגייא ערוכה כל בתר איפכא מהוכחתינו הנ"ל והוא דהתם אמרינן ההוא גברא דקדיש בציפתא דאסא אמרו ליה והא לית בה שוה פרוטה אמר להו תיקדש בד' זוזי דאית בה שקלתא ואשתיקא אמר רבא הוי שתיקותא דלאחר מתן מעות ולאו כלום הוא ופירש"י ז"ל בציפתא דאסא במחצלת של הדס בד' זוזי דאית בה כרוכים היו בה עכ"ל: והשתא אי איתא דלא מהני הקידושין כשיש דבר חוצץ ביניהם א"כ מאי איריא דלא הוו קדושין משום טעמא דהוי שתיקותא דלאחר מ"מ תיפוק ליה משום חציצה דהמחצלת של הדס אשר היו כרוכים בה הו"ל חציצה דומיא דבתי ידים ממש ומדיהיב טעמא הכא דלא הוו קי' משום דהוי שתיקותא דלאחר מ"מ שמע מינה דאי משום חציצה לא מעכבן כלל ולית לן בה וא"כ נמצאו תרי סוגיות הפכיות זו מזו ותרוויהו הלכתא פסיקתא נינהו וכמ"שיר הרואה בטור ומר"ן ז"ל בא"הע סי' כ"ח יע"ש וא"כ כדי לתרץ הסוגיות צריכים לנו לומר ולחלק בין לכתחילה לדיעבד דאנה"ן לכתחילה לא מצי לקדשה בדאיכא דבר חוצץ בין ידו לידה כלל ולהכי לא משני התם בד"ח ע"א דמיירי דנתן לה כל המנה בכיס אחד כיון דלכתחי' לא מצי למעבד הכי כלל משא"כ ההיא סוגייא דרי"ב ע"ב מיירי התם להדיא בההוא גברא דקדיש בציפתא דאסא דה"ל דכבר עבר וקדשה בדבר חוצץ מידו צידה ומצינן למימר דאנה"ן בדיעבד אם קדשה בדבר חוצץ כגון ציפתא דאסא או בתי ידים דקדושיו קידושין ואין צריך לחזור ולקדשה פ"ב בלתי חציצה כלל וא"ש תרי סוגיי הנז"ל ולא פלגן בהדייהו וכמובן: אלא דאעיקרא דדינא פירכא דלא אשכחן בש"ס ובפוסקים ז"ל האי דינא דלכתחלה לא מצי לקדש בדבר החוצץ בין ידו לידה כי היכי דנימא האי חילוקא דידן מדיעבד לכתחילה ותו דכבר כתב הרדב"ז ז"ל בח"ה סי' ש"א ש"ה דאין להוציא דין מכח דהול"ל הכי ואמר הכי דשמא לא ידענו טעמו של התנא או האמורא אם לא שהם עצמם ידקדקו כן יע"ש וגם מרן ז"ל בב"י א"ח סי' תקמ"ח כתב דאין להוציא דין מכח קושיא יע"ש וכפי"ז אזדא לה האי חילוקא דידן וראייתנו הנ"ל לגמרי וכמובן: ואחר החיפוש היטב ראיתי בפתחי תשובה הנד"מ על ש"ע א"הע בסי' ז"ך סוף סק"א וז"ל עיין בס' כרם שלמה בש"ות שבסוף הספר סי' פ"ו שכתב דיש להקפיד שלא תהא חציצה בין הטבעת לאצבע ולכן אם הכלה מלובשת בתי ידים צריכה להסיר מיד ימינה ע"ש עכ"ל: הנה מדכתב לשון זה יש להקפיד וכו' משמע דלכתחילה דוקא הוא דאמרינן הכי וכן מוכח נמי מדכתב צריכה להסיר וכו' דלשון צריך בש"ס ופוסקים ז"ל ר"ל צריך לכתחילה משמע כמ"ש מהריט"א ז"ל בלשון חכמים אות צ' סי' תנ"ח יע"ש ונפ"מ דהוא מדרבנן כמ"ש הרב הנז' שם סי' תנ"ה יע"ש ומה שהק' ממתני' דברכות והצ"ע יע"ש אדרבא דבריו ז"ל צ"ע דהתם נמי צריכין טבילה מדרבנן דוקא כמ"שיר המעיין וזכורני שכבר נתעוררו עליו האח' ז"ל בזה ולהכי קאמר צריך ר"ל מדרבנן ובכל מידי דרבנן איכא לפלוגי בין לכתחילה לדיעבד משא"כ במידי דאוריתא ליכא חילוקא מדיעבד לכתחילה כידוע ומנא תימרא דכל לשון צריך אינו אלא מדרבנן בעלמא תא שמע ותא חזי סוגיא ערוכה ביבמות דע"ב ע"א וזה פריה אמר רב הונא דבר תורה משוך אוכל בתרומה ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל מיתיבי משוך צריך שימול ומשני מדרבנן ודקארי לה מאי קארי לה הא צריך קתני ומשני קתני בסיפא רבי יאודה אומר לא ימול מפני שסכנה היא לו אמרו לו והלא הרבה מלו בימי בין כוזיבא והולידו בנים ובנות שנאמר המול ימול אפי' מאה פעמים ואומר את בר יתי הפר לרבות את המשוך מאי ואומר וכי תימא האי המול ימול לרבות ציצין המעכבין את המילה ת"ש את בריתי הפר לרבות את המשוך הוא סבר מדקא נסיב לה הש"ס קרא דאורייתא היא ולא היא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ע"כ הסוגייא: הנה מבואר מסוגייא זאת מדפריך בפשוט ודקארי לה מאי קארי לה הא צריך קתני מוכח להדיא דכל היכא דאמרינן צריך ר"ל מדרבנן בעלמא והוא הדין בלשון הפוסקים ז"ל אמרינן הכי וכיון דכתב הרב כרם שלמה ז"ל צריכה להסיר מוכחא מלתא להדייא דאינו אלא מדרבנן ובדרבנן יש לחלק בין לכתחילה לדיעבד וכדאמרן: ואגב אורחין בלומדי הסוגייא הנז' ראיתי ונתון אל לבי דמסוגייא זאת יש להביא ראיה חותכת לסברת הגאון מהריט"א ז"ל בקהלת יעקב באות עשה דלעולם בהם תעבודו שהביא דברי הר"ן ז"ל שכתב דהאי עשה לאו עשה גמור הוא דאל"כ היכי דחי לה ר"א משום תשלום מניין אלא עשה דרבנן היא והוא ז"ל תמה. עליו מסוגיית סוטה דר"עק ס"ל דלב"ת חובה ור"י ס"ל רשות ובעי בש"ס התם מאי טעמא דר"י איידי דכתב לא תחיה כל נשמה אצטריך נמי למכתב לעולם ב"ת למשרי אחד מהאומות שבא על הכנענית וכו' ופריך בש"ס ור"עק בהם תקנו נפקא ולעולם ב"ת לחובה ור"י בהם ולא באחיכם ור"עק מסיפיה דקרא נפקא וכו' יע"ש כל הסוגייא: ואי עשה דרבנן היא אמאי צריך לאתויי ראיה מקרא ופריך מינה לר"י ולר"עק ותירץ הוא ז"ל דס"ל להר"ן דהא דקאמר הכא דלעולם ב"ת לר"עק חובה היינו אסמכתא בעלמא ושכ"כ התוס' ז"ל בב"ב דקמ"ז על הא דאמרינן התם מניין למתנת שכיב מרע מן התורה דלאו דוקא מן התורה אלא אסמכתא בעלמא יע"ש דנראה דאפי' בדרך אסמכתא צריך יתורא דקרא היכא דמשכח עכ"ל יעש"ב: ואחד הרואה בד"ק דמהריט"א ז"ל שם יראה דלא מצא ראיה לזה מהש"ס דאפי' לאסמכתא בעינן קרא יתירה ולזה הוצרך לאסתייועי מדברי התוס' דבתרא הנז' וכמ"שיר המעיין והוא פלא עצום דנראה ברור דש"ס ערוך הוא הסוגייא דיבמות הנז' דאם באסמכתא בעינן קרא יתירה שהרי למסקנא אותה דמשוך הוי אסמכתא ואפי"ה קאמרי ליה רבנן לר"י וכי תימא דהמול ימול אצטריך לציצין וכו' ת"ש את בריתי הפר ואי אסמכתא לא בעי קרא יתירה תפוק ליה מהמול ימול דדרשי