פני יצחק חלק ב קכה

ג"ז ליתיה בנ"ד לדידן אחר שמרן החבי"ב ז"ל סגר עלינו הדלת והעיד בגודלו דסוגיין דעלמא אזלא ל שלל דכופין אותו לקיים שבועתו וכן עלתה הסכמת כ האח' ז"ל כמש"ל והרב הנז' לא ראה כ"ז וליה סמך ע"ד מהראנ"ח ז"ל דס"ל באחת מתשו' דבס' שבו' אין ב"ד כופין וכבר הארכנו בזה לעיל והוכחנו במישור דאין כן הסכמת כל האח' ז"ל וע"ע בנדיב לב ח"ב סי' ל"ב מח"מ להרב ראש"ל מהרד"ח ז"ל שכן הסכים הוא ז"ל ג"כ יע"ש וגם ע"ע בנוכח השולחן ח"מ סי' ל' שכן נהגו לדון להחמיר בס' שבועה רבני וגאוני ירוש' ת"ו יע"ש גם הרב נוכ השולחן גופיה דגמגם ע"ז שם ובא"הע סי' ט"ו הנז' יע"ש הרואה יראה לו ז"ל גופיה שם בא"הע סי' י"א בסוד"ק אחד מן הטעמים שכתב הוא ז"ל על נ"ד דיחלוקו טעמו הרביעי הוא היה מט' שבועת החתן וס' שבועה להחמיר שכ"כ וז"ל ד' ממה שנשבע החתן דהוי ס' שבו' להחמיר אף שמהריב"ל בח"ג סי' קי"ד הקל אפי' בשבועה רבים חולקים עליו ועיין בכנ"הג סי' ס' הג"בי אות מ"ט ובחש"ש שם ועיין חק"ל א"הע סי' מ"ג דצ"א ולהרב חיד"א בחיים שאל בח"ב סי' מ"ח אות ל"ח יע"ש עכ"ל הנך רואה שהרב ז"ל בתשו' זו הסכים להחמיר בשבועה חתן הלזו כל בתר איפכא ממש ממ"ש בסי' ט"ו הנז"ל הגם דכל הנהו ספיקי שכתבם בסי' ט"ו איתנהו נמי בההוא נדון דסי' י"א הנז"ל וכמבואר: גם הרואה יראה להרב מהרמ"א ז"ל שם דלא סמך להקל על הנהו טעמי הנז"ל לחודייהו ונפק דק ואשכח טעמי תריצי אחריני להקל בנ"ד מאי דלא שייך בנ"ד ועשה מכל הטעמים הנז' בד"ק ס"ס להקל כמ"ש הוא ז"ל בפי' שם בתר הכי וז"ל המורם וכו' משא"כ בנ"ד ודאי דיודה הרב ז"ל דיש להחמיר עליו ולכופו אפי' להוציא ממון כדי לקיים השבועה כיון דליכא בנ"ד הנהו טעמי שכתב הוא ז"ל על נדונו ואם ליכא בנ"ד ס"ס להקל נגד הס"ס להחמיר דאיכא בנ"ד וכדאמרן והדברים פשוטים וע"ע להרב פאת נגב ז"ל גופיה שם בסי' ח"י מ"ש בזה על נ"ד יע"ש אשר מדבריו ז"ל ג"כ תורה יוצאה לנ"ד דחייב ראובן בשבו' כיון שאינו יכול לגרשה בע"כ מחמת השבועה א"כ אינו יכול למנוע ממנו שבו' והוא נכנס במה שנתחייב בקנין ושבועה לזונה ולפרנסה דסתמא הוא כל שאינו מגרשה דאל"כ הו"ל לאתנויי ונמצא לפי"ז דאפי' לדעת הרא"ם ז"ל הכא חייב מכח הקנין והשבועה משום דהו"ל לאתנויי וכו' כמ"ש כ"ז הרב הנז' ז"ל יעש"ב ודון מיניה במכ"ש וק"ו לנ"ד דאינו יכול למנוע ממנה שבו' אפי' שירצה לפרוע כתובתה משלם אם אינה רוצה להתגרש ממנו ויתפלש באפר ויקיים שבועתו וככל האמור ומדובר: הכלל העולה מכל מ"ש בעניותי דראובן זה דנ"ד חיובא רמיא עליה וכופין אותו בדין לקיים שבועתו ואין פוטר אותו כלל משבו' וכל זמן שהוא יושב יחידי בבירות יע"א ה"ה עובר על לאו מן התורה דשבו' לא יגרע וה"ה עובר ג"כ על שבועתו כהסכמת כל הפוס' ז"ל דלא כמהריב"ל ז"ל ובפרט בנ"ד דאיכא ס"ס להחמיר וכמש"ל כן נלע"ד ברור להלכה אבל למעשה עד אשר יסכימו עמי תרי מרבנן דפקיע שמייהו אף ידי תכון עמהם גם למעשה וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן ויזכני לכוין לאמיתה של תורה תמיד כל הימים אמן כי"ר כ"ד זעירא דמן חברייא: והוא הצעיר יצחק אבואלעפיא ס"ט נשאלתי אם כשמקדש החתן להכלה בטבעת הקדושין והכלה לובשת ביד ימינה בתי ידים אם צריכה הכלה להסיר הבת"י מידה כדי קבל וללבוש טבעת הקידושין בתוך אצבעה ממש או לא משום דבעינן שלא יהיה חוצץ שום דבר בין ידו לידה: ואם תמצי לומר שצריכה להסיר הבתי ידים אם אירע שלא הסירה אותם ונתן לה החתן טבעת הקדושין על הבתי ידים אם מעכב וצריך לחזור וליתנו לה אחר הסרת הבתי ידים או לא. על הכל יבא דברו הטוב ושכמ"ה: תשובה הנה אמת דלא מצאתי שורש וענף לדין זה לא בש"ס בבלי ולא בירושלמי להצריך להסיר הכלה הבתי ידים מיד ימינה כדי לקבל טבעת הקידושין בידה ממש ואם לא עשתה כן לא מהנו הקידושין וצריך לחזור ולקדשה פ"ב אחר הסרתה הבתי ידים זה לא אמרו אדם מעולם ויגעתי לחפש בתלמוד דידן ולא בירושלמי ולא מצאתי כלל: אלא דלכאורה היה נראה להביא ראיה דלא מה מהני הקידו' בבתי ידים ממאי דאמרינן בקדושין ד"ח ע"א אמר לה התקדשי לי במנה זו ונמצא חסר דינר או דינר של נחשת אינה מקודשת ופריך בש"ס האי דינר של נחשת היכי דמי אי דידעה ביה הא סברה וקבלה ומשני לא צריכא דיהביה נהליה בליליא אי נמי דאשתכח ליה ביני זוזי ופירש"י ז"ל דאשתכח ליה ביני זוזי ולא הכירה בו מתחילה שהיה מעורב ביניהם עכ"ל: והשתא אי איתא דיכול לקדשה בבתי ידים שלה ולא חיישינן לחציצה א"כ אמאי לא משני נמי דיהבינהו ניהלה בתוך כיס אחד כולם יחד וקבלתם מידו עם הכיס ושוב פתחה הכיס וראתה ביניהם דינר של נחשת אלא ודאי מדלא משני הכי ומהדר לתרוצי באוקמתי אחריני שמע מינה דבתוך הכיס ואמר לה התקדשי לי במנה זו שבתוך הכיס לא מהני כיון דהכיס חוצץ בין ידו לידה וממילא ש"מ דהוא הדין בבתי ידים דידה לא מהני כיון דחוצץ מידו לידה וליכא למימר דהאי אוקמתא דאמרינן היא היא אוקמתא בתראה דהש"ס דמשני דאשתכח ליה ביני זוזי וכפרש"י הנז' ז"ל דהא ודאי ליתא דהתם מיירי דנתן לה כל המנה בידה ממש בלתי שום חציצה לא כיס ולא זולתו אלא דאותו דינר של נחשת היה מעורב בתוך המנה ולא הכירה בו מתחילה משא"כ אם היה נותן לה כל המנה בתוך הכוס מצינן למימר דלא מהני משום דהוי חציצה