פני יצחק חלק ב קכד

אשתו הגם דהיא המעכבת מלהתגרש ברצונה כיון דאין בידו לגרשה בע"כ מכח השבועה אשר נשבע בפיו ובשפתיו: באופן דכעת לא אשכחן מאן דפליג ע"ד הרב פרמ"א והרב ידיו ש"מ ז"ל בחילוקם הנז' דהיכא שנשבע בפי' שלא לגרשה בע"כ מודה הרא"ם ז"ל כנז"ל דלא אשכחן דפליגי ע"ז כי אם היכא דמצד התקנה בעלמא או אפי' דאיכא חרם רגמ"ה דוקא ברם בנשבע בפי' שלא לגרשה בע"כ אפשר וקרוב לודאי דכ"ע מודו דחייב הבעל וכדאמרן: ואתה תחזה להרב זכו"ל ז"ל בח"ב א"הע אות מ' שכתב וז"ל אם הבעל רוצה לגרשה ואינו יכול מפני התקנה והיא אינה רוצה להתגרש פטור ממזונות רא"ם ח"א סי' ל' והרב פרמ"א ח"א סי' כ"ד כתב דהיינו כשהעיכוב מחמת תקנת רגמ"ה אבל אם העיכוב מחמת שבועה שנשבע שלא יגרשנה בע"כ חייב במזונות ועיין תשו' מהריב"ל ח"א סי' ע"ב מהרש"ך ח"ב סי' ל"ו דיש להכריח מדבריהם דס"ל חי' הרב פרמ"א ז"ל מכת"י ה"ה מהרי"ך עכ"ל יע"ש הרי להדיא דגם הרב מהרי"ך ז"ל הוא המבין דאיכא לפלוגי בין היכא דאיכא חרם רגמ"ה לחוד להיכא דנשבע בפי' כנז"ל וכדכתיבנא למדנו מד"ק דגם מהריב"ל ומהרש"ך ז"ל קיימי בשיטת הרב פרמ"א ז"ל בחי' הנז' וכבר ראיתי להרב כנ"הג ג"כ בא"הע סי' ע' הג"ה טו אות ה' הנז' שכתב שכן נראה מד' מהרש"ך ח"ב ס"סי ל"ו שחולק על הרא"ם יע"ש וכ"כ בכנ"הג ח"מ סי' כ"ו אות ח"י הנז"ל וע"ע להגאון החק"ל ז"ל בא"הע סי' ל"ד שהביא דברי מהרש"ך ח"ב סי' ל"ו הנז' שהביאום הכנ"הג והבאה"ט בסי' ע' ותמה עליו מתשו' הר"ן ז"ל הנז"ל יע"ש וכבר הבאתי לעיל מ"ש הרב ב"ד ז"ל בא"הע סי' מ"ב דכל הרבנים דס"ל דכופין הוא כשאין לו שבו' וכו' או שלא ראו תשו' הר"ן ז"ל יע"ש וע"ע להגאון ושב הכהן ז"ל בסי' נ"ה שכ' דלא כ"כ הרא"ם אלא במקום דליכא חרם רגמ"ה רק תקנת הקהלות וכו' יע"ש וע"ש בסוף הספר בקונט' חתנו ז"ל שהאריך בזה וע"ע בס' טוב לישראל למהרא"ח ז"ל בקונט' התשו' בדח"י ע"א וע"ב מ"ש בזה דכל גדולי זמננו תפסו שיטת הרא"ם אף במקום דחל חרם רגמ"ה יע"ש ואכמ"ל: המורם מכל האמור הוא דבנשבע להדיא שלא לגרשה בע"כ כ"ע מודו דחייב הבעל בשבו' כ"ז שלא נתן לה גט מרצונה וליכא מאן דפליג ע"ז כלל דלא אשכחן דפליגי כי אם היכא דאיכא תקנת הקהלות או אפי' חרם רגמ"ה ברם היכא דאיכא שבו' כ"ע מודו דחייב ואין פוטר אותו כלל וכאמור ובפרט דאיכא נמי שבועה בהדיא לזון ולפרנס אותה ומספר כתו' נלמוד דכן כתב לה ואנא אזון ואפרנס וכו' וכמ"ש הרב ידיו של משה ז"ל שם וז"ל אבל בכתובות שלנו שזה מחייב עצמו ואנא אזון וכו' בקנין ושבועה שלא לגרש א"כ הרי מן הדין מוזהר שלא לגרשה בע"כ וחייב ליונה ומה שייך לומר שהעכבה שלה ולא דידיה הרי הוא מוזהר ג"כ ע"ז וע"ז וכו' עכ"ל יע"ש נמצ"ל דמלבד דאיכא שבועה דשלא לגרשה בע"כ עוד בה איכא שבועה אחריתי לזונה ולפרנסה ג"כ דהשבועה דכתיבא בכתובה לבסוף ע"כ התנאים קאי בין אתנאי ב"ד בין אתנאי כתובה וא"כ לא מצי תו פטר נפשיה ממזונותיה בשום טענה שבעולם כלל ויתפלש באפר ויקיים שבועתו דאפי' את"ל דאיכא חולקים ע"ד הרב פרמ"א והרב יש"מ ז"ל הנז"ל וסברי דאפי' היכא דאיכא שבועה שלא יגרשנה בע"כ ס"ל להרא"ם וסיעתיה דפטור ממזונותיה כיון שהעכבה מצידה שאינה רוצה להתגרש משא"כ האמת לענ"ד כנז"ל מ"מ כיון שנשבע ג"כ לזונה ולפרנסה כנז"ל הא ודאי כ"ע מודו דחייב לזונה ולפרנסה עד שיפייסנה להתגרש מרצונה הטוב בלתי ס' כלל ועי' במהרח"ש א"הע סי' י"ז וכמ"ש עליו הרב שמן המשחה ריש הל' גטין יע"ש ואכמ"ל: ואפי' נימא דגם בזה איכא פלוגתא דרבוותא ודלא כמ"ש הפרמ"א ויש"מ ז"ל מה שאינו לענ"ד מ"מ לא מצי הבעל דנ"ד לפטור עצמו בשבו' בטענת קי"ל ולהקל בשבועתו מכח דהויא ס' שבועה דרבנן דאזלי' בה לקולא דכ"ז ליתיה בנ"ד כלל משום דבנ"ד איכא ס"ס להחמיר והוא זה ס' אם הלכה כהר"ן וכרוב הפוס' ז"ל דעמיה או שמא ה הלכה כהרא"ם וסיעתיה ואת"ל דהל' כהרא"ם ודעימיה דפטרי אפי' היכא דאיכא חרם רגמ"ה שמא הלכה כהרב פרמ"א ויש"מ ז"ל הנז' דס"ל דהיכא דאיכא שבועה שלא לגרשה בע"כ גם הרא"ם ודעימיה מודו דחייב במזונותיה וכנז"ל וכיון דאיכא בנ"ד ס"ס להחמיר הגם דהשבועה עצמה אינה אלא דרבנן ואית בה חד ספקא דפלוגתא דהר"ן והרא"ם ז"ל הנז"ל עכ"ז דאיכא כנגדו ס"ס להחמיר אזלינן לחומרא וכמו שלימדנו להועיל האי תנא דידן הרב משל"מ ז"ל בפ"ד דבכורות ה"א ובפ"ח מה' אבות הטו' ה"ה דהא דקי"ל דס"דר לקולא הי"ד אי ליכא כנגדו ס"ס להחמיר אבל אי איכא ס"ס להחמיר הו"ל ההוא ס' דהתרא מיעוטא יעש"ב מלתא בטעמא וכן הסכימו אחריו כל הפוס' ז"ל כמו שתראה להרב פר"ח ז"ל ביו"ד סי' ס"ט סקמ"ד ולהרב שע"המ ז"ל בה' מקוואות דע"ט והביא שם לכמה פוס' ז"ל דסל"ה יע"ש וע"ע לו ז"ל בה' אישות פ"ה דט"ל מ"שהק ע"ז ולהרב ע"הש ז"ל בא"ח סי' ת"ד וביו"ד סי' ס"ט אות כ"ח מה שתי' יע"ש והכי נקטי' בפשיטות גמור הגאון מהריט"א ז"ל בשמיו"ט ובהליו"ט בכמה דוכתי וכל האח' ז"ל ע"ע הלא בס' ואכמ"ל בזה וא"כ בנד"ן הגם דנימא דהא שבועה דנ"ד אינה אלא מדרבנן וכדס"ל לכ לכמה מרבני אחרוני זמננו ז"ל וכנז"ל והגם דאית בה נמי חד ספיקא לקולא וכמש"ל מ"מ כיון דאיכא ס"ס להחמיר כנז"ל ודאי דאזלי' לחומרא וחייב ראובן דנ"ד בשבו' ובכל תנאי כתובת אשתו עד שיפייסנה להתגרש מרצונה הטוב או עד שתסכים עמו לדור במ"א וככל האמור ומדובר וכבר ראיתי להרב הרמ"א ז"ל בפאת נגב א"הע סי' טו"ב הנז' דבתר דשק"וט בכל הנז"ל זכר עשה להאי ס"ס להחמיר הנז' גופיה ודנהפוך הוא וכו' אלולי כמה טעמי תריצי דאשתכחו בנ"ד להקל דלא שייכי בנדון דידן כלל כמ"שיד המעין חדא ההוא חילוקא דמהרימ"ט והפרמ"א ז"ל לא שייך בנ"ד כיון דבנ"ד בעת שנשבע נפל הספק ולא אתייליד שום ריעותא בתר הכי כלל וככל מש"ל וגם מ"ש דאין ב"ד כופין על הס' וכו'