פני יצחק חלק ב קכ

שם להקל בנ"ד יע"ש כבר דחאו יפה הרב החסיד הנז' שם שנמצינו למדים דליכא שום סייעתא לנ"ד לדון להקל מכל הנהו תלתא חילוקי דכת' הר' פרמ"א ז"ל בסימן קכ"א הנז' כלל והדין נותן להחמיר בהאי שבועה דנ"ד וכופין אותו לקיים שבועתו כהסכמת מרן החבי"ב ז"ל כיון דסוגיין הכי אזלא וכן הסכימו הבאים אחריו כל ישרי לב כמ"ש המט"ש והרב חקי חיים ז"ל בסי' ך' הנז' וכמדובר: ואגב אורחין חזיתיה תו למני"ר הרב חוקי חיים ז"ל שם סימן ך' הנז' דרמי ומק' ע"ד הרב מר ואהלות ז"ל שרצה לדון להקל בס"ס והק' עליו הוא ז"ל וז"ל ועוד דאפי' יהיבנא ליה כל דיליה אנן קבלנו הוראות הר"מ ומרן ז"ל וכו' עכ"ל יע"ש ולא זכיתי להבין ד"ק הללו כלל דאדרבא היא הנותנת דכיון דאנן קבלנו הוראות מרן והר"מ ז"ל הא אינהו ס"ל דבגמר סימניו די ולא בעי' שיחיה ל' יום א"כ לדעתם הדין נותן לזכות לבעל בכל הנכסים ואין אנו צריכים לס"ס כלל אלא שהרב מר ואהלות עשה ס"ס לצד שנאמר דהויא שבועה דאורייתא ואזלי' בס' לחומרא עכ"ז בס"ס אזלינן לקולא ותו דאפי' היו הרמב"ם ומרן ז"ל מכת הסוברים דלא סגי בגמר סימניו ובעו שיחיה ל' יום דוקא עכ"ז שפיר עבדינן ס"ס להחזיק ולזכות הבעל בכל הנכסי' א"כ דהספק האחד הוא נגד דעת מרן ז"ל כמ"ש הגאון הרב חיד"א ז"ל ביעיר אוזן אות ס' סי' ל"ב והרב קול אליאו ז"ל בא"ח סי' וא"ו וביו"ד בכמ' תשו' יע"ש והגאון החק"ל ז"ל ביו"ד ח"א סי' קכ"ו וכמו שהארכתי בעניותי קצת בזה בספרי הק' פני יצחק בפסק העגלות הכלאים יעש"ב באופן שדברי הרב החסיד חקי חיים ז"ל בזה א זכיתי להבינם וצל"ע שוב נזכרתי שכב' תמהתי עליו בזה בסה"ק פני יצחק ח"א סי' י"ו וע"ע מ"ש בעניותי בס"הק לב נשבר סימן נ"ד לחזק דברי הנז"ל ומשם בארה ואכמ"ל עוד בזה עוד ראיתי להרב החסיד ה נז' בחקי חיים שם סימן ל"ח דס"ו ע"ג שכתב וז"ל הגם דראובן ושמעון הם מוחזקים וכו' הא ליתא דכבר סגר לנו הדלת מרן החבי"ב ז"ל וכו' מ"מ סוגיין דעלמא דכופין אותו להשלים שבועתו וכן ראיתי בספר משאת משה וכו' יע"ש הא קמן דגם פה בסימן ל"ח עלתה הסכמתו הרב החסיד ז"ל הנז' ככל מ"ש הוא ז"ל בסימן כ' וכנז"ל. ומידי עוברי בתשו' הרב החסיד הנז' בסימן ל"ח הנז' חזיתיה למר בדס"ד ע"ב וע"ג דפקפק בנדון דידיה דאיכא חומר שבועה ואייתי בידיה מידי מ"ש הרב משאת משה חו"מ סי' י"ט משם מהראנ"ח הביאו הכנ"הג ביו"ד סימן כ"י דכל דאיכא חומר שבו' לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה והרב משאת משה ז"ל שם יצא לחלק מנדון מוהראנ"ח דאיכא שבו' לנ"ד דליכא ביה שבועה רק חיובא בעלמא ואייתי ראייה הוא ז"ל גופיה לחילוקו הנז' מהא דאמרינן בפ"ק דמציעא אמתני' דזה אומר כולה שלי וכו' יעש"ב וכתב עליו הרב החסיד ז"ל שם וז"ל הן אמת דיש לעמוד ע"ד המ"מ טובא חדא במאי דחזינא שמביא כדמות ראיה לחילוק זה דמפני חומר שבועתו אמרינן יד בע"הש ע"הע וכו' ואחהמ"ר דבריו מן המתמיהים וכו' וכו' עכ"ל יעש"ב ואנכי עפר לדידי חזי לי דאדרבא כל דבריו תמוהים מאד הם ולא ידעתי איך הבין כזאת מעיק' דראיית הרב מ"מ ז"ל היא להוכיח דהיכא דאיכא חומר שבו' אמרינן יד בע"הש ע"הע אשר לא דימה ולא עלתה על הרב מ"מ ז"ל להביא ראיה לזה כלל דכל עיקר ראייתו הוא להיכא דליכא סרך שבועה כלל וכגוונא דנדון דידיה דוקא וכמ"ש מני"ר גופיה בתר הכי ומה שדחק לזה הוא ז"ל באומרו דגם ראייתו ראיה נשמע מינה דאפי' דאיכא חומר שבוע' וכו' ע"כ דבריו תמהים טובא דמה ענין שבועת עצמו שכבר נשבע בשטר לשבוע' ב"ד בהשה' וכמ"ש הוא עצמו בתר הכי וז"ל ועוד דאעיק' דדינא מה דמות יערוך וכו' עכ"ל והרואה יראה דהם דברים ראוים אליו דוקא דמה דמות יערוך הוא ז"ל דין עבר לעתיד לתמוה מזה ע"ד מהראנ"ח ורמ"מ ז"ל ז"ל הא ודאי אתמהא טובא ולא זכיתי להבין דבריו הללו ג"כ וצ"ע עוד כתב הרב החסיד ז"ל שם בע"ד שכתב וז"ל נחזור על מאי דאתינן עלה בעיקר חילוקו שרצה לחלק וכו' והדבר ק' דהרי כתב מהרמ"מ בסי' ט"ז דאף אי איכא חומר שבועה אי הוי לישנא דמש' לתרי אנפי אמרינן ידו עה"ת והביאו מרן החבי"ב וכו' מ"מ אסיק דהנשבע יחוש לעצמו אבל אין ב"ד כופין על כך כיון דהלשון מסופק וכו' הכי דאית ליה דגם בדאיכא חומר שבועה אמרינן דידו ע"התח הפך חילוקו של הרב מ"מ באופן שדבריו צל"ע עכ"ל יע"ש והרואה יראה דלא סיימו קמיה דמר תשו' הרב מ"מ ז"ל גופיה הנז"ל דהתם בדנ"ח ע"ב בד"ה תו אי"ל וכו' עמד ע"ז ואייתי בידיה מ"ש הרב כנ"הג בסי' מ"ב הנז' ושכ"כ מהרמ"ח גופיה ושק"וט בהא והכריח מדברי מהרשד"ם ז"ל וזולתו דלא כוותייהו יעוש"ב וא"כ מאי מק' תו עליו מדברי מהרמ"ע והכנ"הג הנז"ל והוא פלא עצו' ותו קל"ט עליה דמר הר' החסי' ז"ל שם דהו' עצמו בתשו' הנז' גופה ובסי' ד' הנז"ל הסכים למ"ש הרב החבי"ב ז"ל בתשו' דבס' שבועה אזלינן לחו' ולא מצ"ל קי"ל כלל וכופין אותו לקיים שבועתו כנז"ל וזה הפך ממ"ש מרן החבי"ב גופיה בסימן מ"ב הנז' וא"כ מאי מק' תו ע"ד הרב מ"מ ז"ל מדברי הכנ"הג דבסימן מ"ב הנז' וגם איך ח"ו שכח דברי עצמו הנז"ל ודוחק לומר דס"ל למר לחלק מלשון המסופק בשטר ואית ביה שבועה דהתם תלינן להקל דאין ב"ד כופין אותו רק הנשבע יחוש לעצמו ודוקא לא כן היכא דאית ספיקא דאינה בעיקר הקנין ואית ביה שבו' התם הוא דאמרינן דב"ד כופין אותו לקיים שבועתו דבהאי הוא דאיירי מרן החבי"ב ז"ל בתשובה בע"ח הנז"ל דהא ודאי אינו דמאי שנא הא מהא ואין סברא כלל לחי' זה ולא טעם וריח כלל וגם לא חזינא בס' הפוס' ז"ל דמיפלגי בהאי כלל ואדרבא חזינא כלפי לייא דכולהו שוו בשיעורייהו וחד דינא אית להו וכדס"ל להרב מ"מ ז"ל בההיא וכמבואר אך דא עקא דקל"ט דברי מהרמ"ח ז"ל אהדדי מ"ש בשמו הכנ"הג ביו"ד סימן צ' יוצא לנו דבספק שבועה אזלי' לחו' גם לחייבו ממון כנז"ל ואנן חזינן למהראנ"ח ז"ל גופיה בח"א סימן פ"א דס"ל למר דרק הנשבע יחוש לעצמו ואין ב"ד כופין אותו כלל יע"ש ואיך יתקיימו ב' מקראות הללו וק' לזווגם ותמהני מהרב מ"מ ז"ל דאייתי לן שני תשו' מהראנ"ח הנ"ל בסי' י"ט הנז' ולא נרגש עליו כלום והוא כלא וצ"ע ועיין להרב הרמ"א ז"ל בח"א סימן קכ"א